עתירה נוספת לבג”ץ נגד משרד הפנים, מערך הסייבר הלאומי ומנהל המאגר הביומטרי

בידיעה נפרדת שאני מפרסם היום [כאן] יש דיווח לגבי הודעת עדכון מטעם גורמי הממשלה לשלוש עתירות נפרדות שהוגשו לבג”ץ בשנים 2017-2018.

אחת מהעתירות הללו שנדונו השבוע בבג”ץ היא עתירתו של צבי דביר, “ממייסדי התנועה לזכויות דיגיטליות (ע”ר) ומכותבי דו”ח המומחים על תקופת המבחן של חוק המאגר הביומטרי; משתתף באופן קבוע בדיוני ועדת הכנסת המשותפת בנושא המאגר הביומטרי מטעם התנועה לזכויות דיגיטליות”.

השבוע הוא הגיש עתירה נוספת, למתן צו על תנאי וצו מוחלט, נגד משרד הפנים, מערך הסייבר הלאומי (במשרד ראש הממשלה) וראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי.

לדברי כתב העתירה, “הוראת השעה של חוק המאגר הביומטרי הטילה על ראש מערך הסייבר הלאומי לבחון האם ניתן לספק מענה נאות לצורכי זיהוי ואימות של תושב על בסיס מאגר ביומטרי המבוסס תמונות פנים בלבד. הוראת השעה קובעת כי חוות הדעת היא מסמך פומבי שישמש בסיס לדיון ציבורי בשאלת תכולת המאגר הביומטרי – אילו נתונים ישמרו במאגר הביומטרי בתום הוראת השעה.  ראש מערך הסייבר הכין חוות דעת מקצועית בנושא,  כמצוות החוק.  חוות הדעת הוגשה לשר הפנים בצירוף שלושה נספחים”, נאמר בפתח העתירה.

בשנים 2019-2020 הגיש צבי דביר שלוש עתירות מינהליות נפרדות לבתי-המשפט המחוזיים בתל אביב ובירושלים, בהתאמה. העתירות הללו לא צלחו, בסופו של דבר.

“השאלה האם הלכת ‘ילך הטפל אחר העיקר’  חלה על עתירות חופש מידע טרם נדונה בבית-המשפט העליון.  אם ההלכה אינה תקפה לעניין עתירות חופש מידע,  הסמכות לבחון את סירובה של הרשות לספק מידע שלא מכוח חובה שבחוק מסורה לבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק. אם ההלכה תקפה לעניין חופש מידע,  בסמכות בית-המשפט קמא לבחון את הסירוב, ולבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים מנהליים סמכות להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא.

“על כן,  מוגשת בזאת עתירה זו לבג”ץ, ובמקביל לה מוגש ערעור עתירה מנהלית. העתירה והערעור נסמכים על אותה תשתית עובדתית,  ומתבססים על טענות משפטיות משלימות.

“העתירה לבג”ץ נוגעת לסירוב המשיבים לשקול גילוי המידע בשל העניין הציבורי שלא מכוח חובה שבחוק,  ובשאלת סמכות בית-המשפט לעניינים מנהליים לדון בסעד זה במסגרת בירור עתירת חופש מידע. הערעור נוגע  לטענות המשיבים לפי חוק חופש המידע”.

הסעד המבוקש בעתירה הנוכחית: להורות למשרד הפנים לנמק מדוע לא ימסור את עמדת ראש הרשות הביומטרית מיום 05/11/2018 , לאחר שבקשה לקבלת המסמך שלא מכוח חובה נדחתה ללא נימוק וכן להורות למשרד הפנים לנמק מדוע לא ימסור את נתוני הדיוק של מערכות ההשוואה הביומטריות, כפי שנמדדו במהלך תקופת המבחן ובמהלך תקופת הוראת השעה, הכלולות במסמך העמדה האמור.

העתירה החדשה כוללת ארבעה פרקים: הפרק הראשון  עוסק בבקשות חופש המידע ובעתירות הקודמות של צבי דביר; הפרק השני עוסק בחוק המאגר הביומטרי, המאגר הביומטרי,  תקופת המבחן והוראת השעה לפיה הוכנה חוות הדעת; הפרק השלישי  מתייחס לחובת  הרשות לשקול גילוי מידע שלא מכוח החוק; הפרק הרביעי והאחרון עוסק בשאלת הסמכות לדון בבקשה לגילוי מידע שלא מכוח חובה שבחוק.

במסגרת כתב העתירה נאמר בין השאר כי “לבסוף, לא מיותר לציין כי הגשת עתירה לבג”ץ כרוכה בעלויות גבוהות עבור אזרח מן השורה. האילוץ לעתור לבג”ץ בעניין של קבלת מידע שאין חובה למסרו הופך לחסם משמעותי בדרך למימוש הזכות החוקתית לקבל מידע מידי הרשות”.

בסיכום כתב העתירה נאמר כי “עתירה זאת היא גלגולה השלישי של עתירות קודמות לגילוי מסמך עמדת ראש הרשות הביומטרית בדבר תכולת המאגר הביומטרי. מדובר במסמך שדינו פרסום עפ”י הוראת השעה,  אך נמסר לוועדת הכנסת המשותפת לעיון חברי הוועדה בלבד.  בעתירה זו מבוקש להורות על מסירת מסמך העמדה לעיון הציבור, במטרה לאפשר לערוך דיון מקצועי,  מלא וגלוי בנושא עתיד המאגר הביומטרי,  בשיתוף הציבור.  הניסיון למנוע את מסירת מסמך […] תוך סירוב קטגורי להפעיל שיקול דעת לגילוי המסמך בשל העניין הציבורי בו,  אינו ראוי ואינו סביר”.

“[…]  עמדתם העיקשת של המשיבים נראית עתה ובדיעבד בלתי סבירה לחלוטין”.

[הערה: ההדגשות – במקור].