תקצוב מגדרי: “נשים מהוות כ- 50% מעובדי משרד התקשורת אך שכרן הממוצע נמוך בכ- 19% משכר הגברים”; “אין נתונים אודות שיעור הנשים בקרב הבכירים ועל שכר הבכירים/ות”; לא פורסמו נתוני השכר של עובדי ועובדות חברת דואר ישראל”

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשיוויון מגדרי תקיים ביום רביעי (2 בפברואר 2022) דיון בנושא “מדיניות הטמעת שיוויון מגדרי במשרדי הממשלה”. הדיון יתקיים בהשתתפות ח”כ מרב מיכאלי שרת התחבורה ויו”ר וועדת השרים לשיוויון מגדרי.

לקראת הדיון הוגש לוועדה מטעם מרכז אדוה מסמך בשם “תקצוב מגדרי:  מה נעשה במשרדי הממשלה בהצעת התקציב לשנים 2021-2022” שנכתב בידי יעל חסון (נובמבר 2021). בפתח המסמך נאמר בין השאר כי “תקצוב מגדרי הוא אסטרטגיה לקידום מעמדן של נשים ולצמצום אי השוויון המגדרי בחברה, המתמקדת בעבודת ניתוח ומעקב רגישי־מגדר אחר תהליכי תכנון, הכנה, ביצוע ובקרה של התקציב. ניתוח מגדרי של תקציב המדינה ושל תהליך הכנתו משקף כיצד מחולקים המשאבים הציבוריים בין נשים וגברים וכיצד חלוקה זו הולמת את הצרכים,  המיקום החברתי וסדרי העדיפויות של נשים וגברים, נערות ונערים, ילדות וילדים.

“[…] בהיעדר תקציב מדינה בשנתיים האחרונות,  ובשל נסיבות פוליטיות, על אף שיישום ההחלטה החל בשנת 2015, השנה זוהי הפעם הרביעית שבה מוצג בספרי הצעת התקציב פרק הניתוח המגדרי. במקום התקדמות נוספת כמצופה, ניתן לומר שבתקציב הנוכחי, התהליך ״נתקע״ – רבים ממשרדי הממשלה אינם עומדים בחובתם להציג ניתוח מגדרי ראוי של תקציביהם.

“[…] בעבודתם של משרדים רבים ניכר חוסר עקביות עם נתונים שהוצגו בשנים קודמות. הדבר לא מאפשר השוואה על פני שנים בכל הקשור לצמצום או התרחבות בפערים”.

“[…] נחזור ונזכיר כי תקצוב מגדרי אינו מסתכם בהצגת נתונים סטטיסטיים וגרפים צבעוניים. הנתונים אמורים לשרטט תמונה של מידת השוויון המגדרי ומידת ההתאמה של התקציבים לצרכים של גברים ונשים, ובכך אמורים לשמש כבסיס למדיניות הוגנת יותר”.

במסמך נאמר בין היתר לגבי משרד התקשורת:

+ פרק הניתוח נפתח במשפט: “עיקר ההוצאה בתקציב משרד התקשורת היא בגין תשלומי שכר לעובדים ולכן ניתוח מגדרי של הצעת התקציב צריך להתבצע לאור בחינת ההוצאה בגין תשלומי שכר” אולם לא מצוין מה חלקו של השכר בתקציב.

+ נשים מהוות כ- 50% מעובדי המשרד אך שכרן הממוצע נמוך בכ- 19% משכר הגברים.  לא מוצג ניתוח השכר החציוני על אף שישנה כותרת המצהירה על כך.

+ כמו כן אין נתונים אודות שיעור הנשים בקרב הבכירים ועל שכר הבכירים/ות.

+ בעבר הוצגו נתוני השכר של עובדי/ות חברת דואר ישראל – עתה אין לכך אזכור.

+ בנוסף, המשרד הציג בעבר ניתוח של תקציבי תמיכות ותקציבים לספקים (יועצים חיצוניים), גם לכך אין עתה אזכור”.

במסמך נאמר בין היתר לגבי מערך הדיגיטל הלאומי:

+ נשים מהוות כמחצית מהעובדים וכ- 40% מהבכירים/ות. שכרן הממוצע נמוך בכ- 19% משכרם הממוצע של הגברים ושכרן החציוני נמוך ב- 21%. אין הסברים לפער.

+ בנוסף מנותח תקציב ההרשאה לשנת 2020. לא ברור מה המשמעות של “תקציב ההרשאה” ואין לכך הסבר. גם הפאי המחלק תקציב זה לגברים, נשים וכלל האוכלוסייה לא ברור. אחת המטרות של תקצוב מגדרי היא הגברת השקיפות של התקציב והצגה מסוג זה אינה תורמת לשקיפות”.

+ תקציב אוריינות דיגיטלית שמטרתו הקניית כישורים ומיומנויות דיגיטליות במסגרת הכשרות בדגש על החברה החרדית, הערבית ואזרחים ותיקים. נכתב כי בכל האוכלוסיות ניכר רצון רב יותר של נשים להשתתף בהכשרות לצורך מציאת תעסוקה הולמת, אולם אין הדבר מגובה בנתונים המראים פילוח מגדרי בתוך כל אחת מהקבוצות שהוזכרו. לא ברור האם החלוקה התקציבית הולמת את הרצון והצורך.

+  תקציב נותני שירותי מחשוב – נשים מהוות רוב בקרב נותני/ות השירות )מפתחי תוכנה ותמיכה במערכות מידע ותשתיות דיגיטליות) – 197 לעומת 181  גברים, אך נכתב כי חלקן בתקציב נמוך יותר, אם כי לא הוצג מהו. ההסבר לחלקן הנמוך טמון בכך שנשים נותנות שירותים בעיקר בתחומי פיתוח תוכנה,  עריכת תוכן, בחינת ממשקי משתמש,  הדרכה, תמיכה והפעלה – תחומים שהתגמול עבורם (תעריף שעתי) נמוך יותר מאשר ביתר התחומים. מעניין היה לראות את החלוקה המגדרית של התקציב בתוך כל אחד מהתחומים, אולם זו לא מוצגת”.

במסמך נאמר בין היתר לגבי רשות החדשנות:

+ חלק מהניתוח מתייחס לשנת 2019 וחלק ל-2020.  בשנת 2020 עמד שיעורן של הנשים מכלל העובדים ברשות על 42% ושיעורן בקרב הבכירים היה גבוה יותר ועמד על 47%. עם זאת, שכרן הממוצע והחציוני היה נמוך בכ- 25% משכר הגברים. לא הוצגו הסברים לפערים או הצעות לתקנם.

+ נערך ניתוח לתוכנית תנופה ותוכנית החממות הטכנולוגיות – תוכניות לעידוד יזמות טכנולוגית שתקציביהן היוו 8.5% מתקציב הרשות לחדשנות טכנולוגית לשנת 2019. שיעור הנשים שהשתתפו בתוכניות על 5% ו- 8%, בהתאמה. שיעורים אלו לא השתנו כלל בשנים האחרונות ויש לתת על כך את הדעת. כמו כן לא צוינו הסכומים הכספיים. אלא רק שיעורי המשתתפים/ות בכל תוכנית”.

בסיכום המסמך נאמר: “אז מה ניתן ללמוד מהצעת התקציב לשנים 2021-2022  באשר למחויבותה של המדינה לקדם שוויון מגדרי? מה ניתן ללמוד ממנה על מה שעושה הממשלה לטובת נשים בישראל? לא הרבה!

“מי שיפתחו את פרקי הניתוח המגדרי בספרי הצעת התקציב עלולים/ות לקבל את הרושם שעיקר עיסוקה של המדינה הוא בחלוקת משרות ושכר לנשים וגברים אך לא תמיד ברור לשם מה. והרי, תפקידה של הממשלה הוא לספק שירותים לתושבים ולתושבות. על שירותים אלו, במבט מגדרי, ניתן ללמוד מעט מאוד. כך גם בכל הקשור למשאבים המוקצים לתמיכות ולרכש ממשלתי”.

“על-מנת לשפר את תהליך התקצוב המגדרי ולהפוך אותו לכלי משמעותי שיכול לספק תובנות של ממש על מצב אי השוויון בחברה הישראלית ובסיס לצמצום פערים, יש צורך בביסוס מנגנון ליישום ראוי של החלטה 2084 . כפי שמקובל במדינות אחרות בעולם, מנגנון כזה צריך לכלול הקצאה של משאבים, חלוקת תפקידים ברורה, הטמעה של מתודולוגיה מסודרת לאיסוף, ניתוח ודיווח נתונים, מעורבות של דרגי קבלת החלטות בתהליך כמו גם הכשרות בנושא מגדר בכלל ותקצוב מגדרי בפרט לכל בעלי התפקידים הרלבנטיים. בהיעדר כל אלו נותר יישום ההחלטה במקרה הטוב טכני ובמקרה הפחות טוב – ריק מתוכן”.