שתי ייצוגיות נוספות: “בית-הדין הנכבד מתבקש לגדוע את הפרקטיקה הפסולה והצינית בה פועלים המשיבים ודומיהם, ופגיעתם המתמשכת בזכויות הבסיסיות ביותר של קבוצת ‘חוטבי העצים ושואבי המים’ – העובדים המוחלשים ביותר בישראל, וההתעשרות אותה מבצעים על גבם, מידי חודש”

אתר Read IT Now היה האתר הראשון לדווח, ב- 12 באוגוסט 2022, [כאן], על כך ש”לבית-הדין האיזורי לעבודה בתל אביב הוגשה ב- 3.8.2022 תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית בענייני עבודה) בנושא מכירת אישורי עבודה בישראל לפועלים מהשטחים וסחר לא חוקי לכאורה באישורים הללו. היקף התביעה הקבוצתית נגד משרד הפנים/רשות האוכלוסין וההגירה [באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)] הוא 9 מיליון ₪.

“[…] “כיוון שמכירת היתרי עבודה אינה חוקית בישראל, ספסרי ההיתרים דוגמת הנתבע 1 משתמשים ב’מאכערים’ תושבי יהודה ושומרון אשר אינם חוששים ממכירת היתרים בגלוי. הלכה למעשה, רובם משתמשים בפלטפורמות ורשתות חברתיות על-מנת להציע היתרים למכירה, לרבות הצעות לסוגים שונים של היתרים (עם לינה או ללא לינה) ואף לחלקם יש משרדים ראשיים בערים הפלסטיניות”.

באותה תביעה הנתבעים הם הנתבעים הם קבלן מקלנסווה וחברה שבבעלותו, אף היא מקלנסווה. התביעה הוגשה באמצעות עו”ד יעקב קליין.

התביעה עודנה תלוייה ועומדת. בסוף ינואר 2023 אמור להתקיים בה דיון ראשון.

= = = = = = = = = = = = =

ב- 2 באוקטובר 2022 הוגשו, שוב באמצעות עו”ד יעקב צ’חנובר קליין, שתי תביעות חדשות, נפרדות, הפעם – לבית-הדין האיזורי לעבודה בנוף הגליל.

התביעה הראשונה (הכוללת בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) היא על סכום כולל של 22 מיליון ₪. היא הוגשה נגד אדם מכפר משהד ונגד חברה מאום אל פאחם.

“עניינה של תביעה זו בדמי כופר וסחיטה (כך ממש!) שנאלצים לשלם מידי חודש, העובדים המוחלשים ביותר בשרשרת ‘ההיררכיה התעסוקתית’, אך ורק הזכות הבסיסית לעבוד ולכלכל את בני משפחתם ‘בכבוד’, ובעניינו – אפילו בדוחק.

“המדובר באלפי אזרחי הרשות הפלסטינים (הרש”פ) שנאלצים להירשם כעובדים אצל המשיבים ודומיהם – תאגידים המאוגדים בישראל שבבעלות ובשליטת אזרחים ישראלים, המחזיקים במירמה כמות גדולה של היתרי עבודה שניתנו להם מרשויות המדינה לשם העסקת עובדים בפעילותם המוצהרת (בתחום הבניין) אולם למעשה ההיתרים אינם משמשים עבור פעילותם המוצהרת, אלא לספסרות בלתי חוקית בהיתרים, בתמורה לתשלום דמי כופר חודשיים המשולמים ישירות לכיסם של המשיבים.

“התנהלותם העבריינית של המשיבים ודומיהם, הנוטלים במירמה נתח עצום מכמות היתרי העבודה (כמות מוגבלת ומצומצמת ממילא) מובילה למצב בו לדורשי עבודה רבים אין שום בריריה אלא להיכנע לסחטנותם של המשיבים, ולשלם למשיבים ודומיהם את דמי הכופר החודשיים עבור שימוש בהיתרי העבודה בם אוחזים שלא כדין.

“כתנאי להיתר העבודה המיוחל, נאלצים דורשי העבודה להירשם בתאגידי המשיבים ‘כעובדים מן המניין’ והמשיבים מפיקים מידי חודש תלושי שכר פיקטיביים על שמם של דורשי העבודה, למרות שבפועל אינם מועסקים אצלם, אלא בעסקים ובתאגידים שונים ברחבי הארץ, שאינם קשורים בנתבעים, למעשה, ההיתרים שניתנו לנתבעים מרשויות המדינה עבור ‘פעילותם המוצהרת’, משמשים לסחר בלבד, ולשם גביית דמי הכופר החודשיים.

“לאורך כל תקופת ‘ההעסקה’ אוחזים המשיבים בהיתרים כחרב המונפת מעל ראשם של דורשי העבודה, כך שמי שיעז שלא לשלם את דמי הכופר חודש בחודשו, במזומן, יבוטל ההיתר על שמו ויגדעו בבת-אחת את יכולתו לפרנס ולכלכל את משפחתו.

“ההתעמרות והניצול של אוכלוסייה מוחלשת ושברירית זו, איננה מסתיימת בגביית דמי הכופר החודשיים, כך שגם עובדים שלאורך כל תקופת ‘עבודתם’ שילמו דמי ביטוח לאומי אולם איתרע מזלם ונפגעו במהלך עבודתם או בכל דרך שאינה מאפשרת להם לצאת ולעבוד, לא ‘יזכו’ לקבלת סיוע כלשהו אלא המשיבים יבטלו את היתר העבודה על שמם לאלתר, ויעבירוהו לידי דורש העבודה – משלם דמי הכופר הבא”.

בהמשך כתב התביעה נאמר כי “[…] בית-הדין הנכבד מתבקש לאשר תובענה ייצוגית מהותית וחשובה זו, ולגדוע את הפרקטיקה הפסולה והצינית בה פועלים המשיבים ודומיהם, ופגיעתם המתמשכת בזכויותיהם הבסיסיות ביותר של קבוצת ‘חוטבי העצים ושואבי המים’ – העובדים המוחלשים ביותר בישראל, וההתעשרות אותה מבצעים על גבם, מידי חודש”.

התביעה השנייה (הכוללת בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) היא על סכום כולל של 30 מיליון ₪. התביעה הוגשה נגד אדם מבועיינה-נוג’ידאת ונגד חברה שבבעלותו, אף היא מאותו היישוב.

נוסח התביעה השנייה דומה לנוסח התביעה הראשונה (מבין השתיים הללו) כך שלא היה טעם לחזור במסגרת ידיעה זו. אלא שבניגוד לתביעה האחרת יש אזכור מפורש ל התביעה הראשונית שהוגשה באוגוסט בתל אביב ובקשה להעבירה ולאחד אותה עם הדיון בבית-הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

הערה: ההדגשות בידיעה זו – מופיעות כך במקור.

= = = = = = = = = = = = =

* קרוב לחודש לאחר הפרסום שלי, ב- 7 בספטמבר 2020 שודר במסגרת “כאן” תחקיר של הכתבת נורית יוחנן [כאן]. התחקיר חוזר על מה שנאמר בידיעה שלי ומוסיף עוד פרטים שלא היו ידועים לי מכתב התביעה.

= = = = = = = = = = = = =