ייצוגית של אסיר נגד שב”ס בשל “התנהגות פסולה, אשר ללא הרשאה חוקית גובה סכומי כסף מאסירים הנמצאים בחזקתו”

לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, הוגשה תביעה של אסיר (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד שירות בתי-הסוהר (שב”ס). “עניינה של בקשה לאישור זו, בהתנהלות פסולה של המשיב אשר ללא הרשאה חוקית גובה סכומי כסף מאסירים הנמצאים בחזקתו, אשר עולים כדי מס”.

התביעה מוגשת בשם “כל אסיק פלילי/אזרחי שפוט או עצור עד החלטה אחרת/עצור עד תום ההליכים, שרכש כרטיסי חיוג ו/או דקות שיחה לביצוע שיחות טלפון יוצאות מהכלא החל משנתיים לפני הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ועד למועד בו יחדל שירות בתי-הסוהר לגבות את המס, כהגדרתו בבקשת האישור”.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “[…] “עניינה של בקשה לאישור זו, בסכום אשר גובה המשיב  מתוך הסכומים שמשלמים אסירים בעד שיחות טלפון אל מחוץ לכתלי הכלא, ללא נפקות לשירות הטלפוני ואשר משמש את שב”ס לצרכיו. מדובר במס לכל דבר, אשר נגבה בניגוד לחוק”.

בכתב הטענות מצויין כי “בקשות לאישור תובענה ייצוגית המעלות שאלות דומות של עובדה ומשפט הוגשו בעבר” ומפרט את רשימת ההליכים הללו. בין היתר מוזכרת גם עתירה לבית-המשפט העליון שהוגשה בשעתו בנושא.

“[…] בקשת האישור דנא אין עניינה במחיר הנגבה מאסירים בעד שיחות טלפון אל מחוץ לכתלי הכלא, אלא בסכומים שגובה המשיב שלא כדין, מתוך הסכומים שמשלמים האסירים עבור שיחות הטלפון, ואשר מהווים מס לכל דבר”.

לדברי כתב הטענות, “קשר טלפוני אומנם אינו בגדר זכות הקיימת לאסיר ואולם לפי פקודת נציבות שירות בתי-הסוהר, ניתנת לאסיר אפשרות לשמור על קשר עם בני משפחתו באמצעות טלפון ציבורי, כטובת הנאה […] מטבע הדברים, אסירים נדרשים לקשר טלפוני גם עם עורכי הדין, המייצגים אותם בפני הערכאות השונות, בוועדות שחרורים וכיוצ”ב.”

“החל משנת 2013 מתבצע הקשר הטלפוני של האסירים באמצעות מערכת “שחף”, מערכת טלפוניה ממוחשבת בעלת יכולות זיהוי ניטור ושליטה בשיחה.

“הקמת מערכת “שחף” והפעלתה נעשתה כפרוייקט Built-Operate-Transfer, BOT כאשר החברה שזכתה במכרז שפורסם בידי המשיב [מכרז מס’ 354/2010 ב- 25.11.2020] חברת בינת תקשורת מחשבים בע”מ נושאת לבדה בעלויות ההקמה והתפעול השוטף של המערכת.

“ההכנסות למפעיל מקורן מהתשלומים שמשלמים האסירים בעד שימוש במערכת “שחף” לשם יצירת קשר טלפוני. לפי המכרז, המפעיל יקים, יפעיל ויתחזק את המערכת לתקופה של עשר שנים עם אפשרות הארכה לחמש שנים נוספות ולאחר מכן תעבור המערכת לידי המשיב. הזוכה במכרז נבחר, בין היתר, על בסיס המחיר שהציע לדקת שיחה, כאשר נדרש להציע מחיר אחיד לדקת שיחה, לטלפון קווי ולטלפון סלולרי, בכל שעה.

“נכון למועד הגשת בקשה זו, עלות דקת שיחה במערכת “שחף” עומדת על 13.90 אגורות לדקה”.

בהתאם להסכם בין שב”ס לבין חברת בינת, בחמש השנים הראשונות להפעלת המערכת יועברו 5% מההכנסות – שיתקבלו ממכירת דקות שיחה לאסירים – למשיב [שב”ס] ובחמש השנים שלאחר מכן יועברו לשב”ס 8% מההכנסות. עניינה של בקשת אישור זו, בסכומים הללו שמקבל המשיב מהמפעיל.

“[…] משמעות העובדה שמדובר במכרז BOT היא שהאסירים מממנים, באמצעות רכישת דקות שיחה, הקמת תשתית עבור המדינה ואת עלויות הקמת המערכת ותפעולה, אשר משמשת את המשיב למטרות שונות, כמו מעקב והאזנה. כלומר, לא מדובר בתשלום ישיר עבור השירות הטלפוני.

“[…] המפעיל ידע, עובר להגשת הצעתו במכרז, כי יהא עליו לשלם את האחוזים הנ”ל מתוך ההכנסות לשב”ס, ובהתאם שיקלל את הנתון בהצעתו, היינו במחיר הנגבה בעד דקת שיחה.

“האסירים מהווים קהל שבוי של מערכת “שחף”, שכן אין להם חלופה ליצירת קשר טלפוני”.

“התשלום שגובה שב”ס מתוך ההכנסות מתשלומי האסירים בעד דקות שיחה, מהווה מס או לכל הפחות אגרה, ובהתאם ניתן לגבותו רק על פי הסמכה בחוק. מאחר שהסמכה כגון זו אינה קיימת, הרי שהתשלום נגבה שלא כדין ונדרשת השבתו”.

בהמשך כתב התביעה נאמר כי “[…] במקרה דנן, סביר להניח שהיחידים  המהווים את הקבוצה לא יפנו לבדם להגיש תביעה, לאור העלויות הגדולות הכרוכות בהגשת תביעה ואף לו ניתן היה להניח שיעשו זאת, הרי שהדבר יהווה הכבדה על מערכת המשפט. לא זו אף זו: עסקינן באסירים, אוכלוסייה מוחלשת מטבעה. רבים מהאסירים כלל אינם מודעים לזכויותיהם, וודאי כאשר הם מבודדים מחיי החברה שבחוץ”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד נופר טל.

[הערה: ההדגשה בידיעה זו מופיעה כך במקור].

* ידיעות קודמות שפירסמתי לגבי מערכת “שחף” ונושא הטלפוניה בשב”ס ניתן לקרוא כאן, כאן, כאן, כאן וכן כאן, כאן, כאן.