הקליניקה למשפט, איגוד האינטרנט ופרטיות לישראל הגישו לכנסת את מסמך “הצורך בבחינת חלופות אפקטיביות יותר ופוגעניות פחות למודל הדוא”ל של חוק דיוור דיגיטלי בנוסחו הקיים”

וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בראשות ח”כ גלעד קריב תמשיך לדון ביום שני  (14.2.2022) בפרק ב’ (דיוור דיגיטלי) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות כלכלית לשנות התקציב 2021 ו- 2022) בהכנה לקריאה שנייה ושלישית.

לקראת הדיון הוגש מסמך ע”י הקליניקה למשפט לטכנולוגיה ולסייבר בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת חיפה [ד”ר דלית קן-דרור פלדמן], איגוד האינטרנט הישראלי [ד”ר אסף וינר] ועמותת פרטיות לישראל [עו”ד נעמה מטרסו-קרפל] שכותרתו “הצורך בבחינת חלופות אפקטיביות יותר ופוגעניות פחות למודל הדוא”ל של חוק דיוור דיגיטלי בנוסחו הקיים“.

בפתח המסמך נאמר כי “אנו הארגונים החתומים מטה, מתכבדים לפנות לוועדה הנכבדה ולהציע מתווה משפטי וטכנולוגי הולם, מידתי ואפקטיבי יותר, בנושא חוק הדיוור הדיגיטלי. לדעתנו, המתווה המוצע להלן עונה במידה רבה על קשיים ופערים שהצפת בשלושת הדיונים האחרונים בוועדת החוקה.

“[…]  בתקציר, עיקר הפערים החוקתיים והמעשיים, נובעים מהגורמים הבאים:

+  קשירת המאגר לדיוור למרשם האוכלוסין (חובת מסירת דוא”ל למירשם). קשירת המירשם להצעת החוק מעלה שאלות כבדות משקל של הגנת סייבר ופרטיות בכל מחזור החיים של המידע: איסוף, שמירה, שימוש, עדכון והעברה של המידע לגופים ציבוריים;

+ ההסדר הקיים בהצעת החוק אינו עומד בשלושת מבחני המשנה של דרישת המידתיות. במונחים חוקתיים, ספק אם מתקיים קשר רציונלי בין אמצעי של דיוור דיגיטלי מבוסס-דוא”ל לבין תכליות החוק;

+  העובדה כי מדובר בחובה. בהקשר זה – ככל הנראה עוד בשנת 2019 החלו לפנות לצרוף וולונטרי למערכת הדיוור שקיימת כבר בפועל – לא הוצגו על כך נתונים, ככל הידוע לנו לוועדה. נתונים אלה יכולים להשליך על הדרישה לחובת העברת הדוא”ל.

“אנו סבורים כי ראוי שיונחו בפני הוועדה נתונים או סימוכין אחרים לנחיצות של מנגנון הודעות כופה מבוסס- דוא”ל, על כל בעיותיו, על מנת להגשים את תכליתה הצעת החוק”.

“לאור הקשיים הנ”ל, אנו מציעים לכונן הסדר משפטי להקמת פלטפורמה תקשורת מקוונת בין הציבור הרלוונטי לבין מוסדות המדינה, שתהיה נפרדת מהמרשם. פיתרון זה עונה על הדרישה לשמירה על ניטראליות טכנולוגית; מאפשר הפרדה של הדיוור הדיגיטלי מתשתית מרשם האוכלוסין; וכן עונה על דרישת המידתיות”.

בין היתר נאמר במסמך כי “[…] הוועדה הנכבדה לא קיבלה כל התייחסות מטעם הגופים המקצועיים לשאלה האם ישנה חלופה פוגענית פחות ויעילה יותר להעברת המסרים הדיגיטליים לציבור, כגון פלטפורמה ייעודית שהמסרים הממשלתיים מועברים במסגרתה (בדומה לאפליקציות של רשויות מקומיות, בנקים או קופות חולים).

“במונחים חוקתיים, ספק אם מתקיים קשר רציונלי בין אמצעי של דיוור דיגיטלי מבוסס-דוא”ל לבין תכליות החוק. במסגרת מבחני המידתיות של פסקת ההגבלה יש קשר בין האמצעי למטרה. זאת, נוכח נתונים עדכניים המלמדים כי רק 70% מהציבור הישראלי עושה שימוש בדוא”ל, כאשר שיעור זה יורד  דרמטית בקרב חסרי השכלה אקדמית ל- 60% ובקרב המגזר הערבי ל- 40% בלבד.  לעומת זאת, היקפי השימוש של הציבור הישראלי באינטרנט בטלפון חכם נמצאת בעליה מתמדת, ונכון לשנת 2020  עומד על 89% מהציבור היהודי ו- 85% מהציבור הערבי, הארכאיות של דואר אלקטרוני כאמצעי תקשורת בעידן הדיגיטלי העכשווי מתחדדת גם נוכח ממצאים עקביים לפיו צעירים ממעטים להשתמש בדואר אלקטרוני ופונים לערוצי תקשורת מתקדמים”.