העליון ידון בעתירה הדורשת לפתוח בחקירה פלילית נגד הישראלים שסייעו לפשעים במלחמת האזרחים והג’נוסייד ברואנדה

הרכב בית-העליון בראשות הנשיאה אסתר חיות ידון ביום חמישי (21.10.2021) בבוקר בעתירה הדורשת לפתוח בחקירה פלילית נגד הישראלים שסייעו לפשעים במלחמת האזרחים והג’נוסייד ברואנדה.

המדינה דורשת לקיים את הדיון בעתירות בדלתיים סגורות והחלטה בעניין תתקבל בפתח הדיון.

העתירה (2854/20) הוגשה ע”י שורה של פעילי ופעילות זכויות האדם בישראל באמצעות עו”ד איתי מק.

לדברי העותרים, הג’נוסייד ברואנדה התרחש לאחר השואה. למרות שהעולם, כביכול, חרט על דגלו “לעולם לא עוד”. באוקטובר 1990, בעקבות פלישת ארגון המורדים של הטוסטי (ה-RPF) מאוגנדה, פרצה ברואנדה מלחמת אזרחים. לאחר שלוש וחצי שנים של מלחמת אזרחים רצחנית, בשעה 20:30 ב- 6 באפריל 1994, נורה טיל אל עבר מטוס שעשה את דרכו חזרה מטנזניה אל בירת רואנדה, קיגאלי. המטוס התרסק וכל נוסעיו – בהם הדיקטטור של רואנדה והדיקטטור של בורונדי השכנה – נהרגו. מיד לאחר התרסקות המטוס, הוקמו מחסומי דרכים ע”י כוחות הביטחון והמיליציות של מפלגות השלטון. במאה הימים הבאים נרצחו ברחבי רואנדה כמיליון בני אדם, רובם בני הטוטסי, ומיעוטם בני ההוטו שנחשבו למתונים. למרות האמצעים הפשוטים שבהם השתמשו הרוצחים (הרצח בוצע בעיקר באמצעות מצ’טות, סכינים וגרזינים, וכן באמצעות נשק קל, כגון רימוני רסס, רובים ותתי-מקלע (בפרט רובי עוזי)), קצב ההשמדה של בני הטוטסי הוא המהיר ביותר שמוכר בהיסטוריה.

העותרים מציינים כי חתן פרס ישראל, פרופ’ יהודה באואר, אמר בראיון לעיתון ‘הארץ’: “עניין זיהוי רצח עם אינו רלוונטי כל כך, משום שכיום כשזה קורה, ברור למדי שזה קורה. ברואנדה לא ‘זיהו’, כי לא רצו לזהות, אבל ידעו שזה מתקיים”.

בפסק דינו בעע”מ 615/15, השופט יצחק עמית – לאחר שעיין במסמכים הסודיים של משרד הביטחון בעניין הייצוא הביטחוני הישראלי לרואנדה – לא החריג את מדינת ישראל מהעמידה מנגד השערורייתית של העולם, בזמן שהטוטסי נטבחו: “בשנת 1994 התבצע ברואנדה רצח עם, במהלכו טבחו בני ההוטו, קבוצת הרוב ברואנדה, בבני המיעוט הטוטסי. רצח העם התחולל והשתולל בתקופה של מאה ימים  בין החודשים אפריל עד יולי 1994. היו אלה “מאה ימים של בדידות” מבחינתם של בני הטוטסי, כאשר העולם צפה ועמד מנגד בעוד מאות אלפים מאנשיהם נרצחים, חלקם הגדול במצ’טות”.

עוד אומרים העותרים כי ממשלת רבין השנייה, המשיבים וסוחרי נשק ישראלים שזהותם עלומה, לא רק שתקו לנוכח הזוועות – אלא הם היו אחראים לייצוא ביטחוני בזמן מלחמת האזרחים, על אף שכל העולם ידע שבמהלכה משטר ההוטו הגזעני רדף וטבח בטוטסי. גם לאחר התרסקות המטוס ב- 6 באפריל 1994 ותחילת ההשמדה, מכירות ומשלוחי הנשק מישראל נמשכו.

לדבריהם, יש תיעוד ברור כיצד במשך כשלוש וחצי השנים של מלחמת האזרחים ברואנדה, התרחשו באופן רציף רציחות ואירועי טבח ברחבי רואנדה של בני הטוטסי. בין אירועי הטבח הגדולים, בני הטוטסי סבלו מטרור מתמיד מצד משטר ההוטו הגזעני, כוחות הביטחון והמליציות שלו, אשר רצחו, עצרו, עינו, אנסו ותקפו אותם. כך גם, מיד לאחר הפלישה מאוגנדה של ה- RPF, באוקטובר 1990, החלו לפעול ברואנדה “חוליות מוות” של משטר ההוטו, אשר פעלו על בסיס המודל של “חוליות המוות” באמריקה הלטינית.

יצויין כי עו”ד רחל מטר מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, חשפה במכתב ששלחה לעותרים/ות כי רק ביום 12 באפריל 1994 – שישה ימים לאחר תחילת ההשמדה, אשר במהלכם נרצחו רבבות – מנכ”ל משרד הביטחון דאז, האלוף (במיל’) דוד עברי, הורה להקפיא את הייצוא הביטחוני הישראלי לרואנדה ולבורונדי. אפילו לא ניתן לומר כי החלטת ההקפאה היא בחזקת מעט מדי ומאוחר מדי,  שכן על פי דיווחים שפורסמו משלוחי הנשק נמשכו עד לסוף ההשמדה, בחודש יולי.

למרות שאין מחלוקת כי לכל הפחות נשק ישראלי הועבר לרואנדה עד שישה ימים לאחר תחילת ההשמדה, עו”ד מטר החליטה לא לפתוח בחקירה פלילית נגד גורם ישראלי כלשהו, בגין סיוע להשמדת עם ולפשעים נגד האנושות. העותרים אומרים כי עו”ד מטר התבססה בהחלטתה על טענות שקריות לגבי השתלשלות האירועים ברואנדה. כך גם, מבלי שנחקר אף סוחר נשק או גורם במשרדי הביטחון, החוץ והמשפטים, עו”ד מטר החליטה שאין ישראלי כלשהו שידע שהתחוללה מלחמת אזרחים ברואנדה וכי החלה השמדת עם. בחלוף כחמש שנים ורק לאחר הגשת העתירה, קיבלו העותרים החלטה בערר של היועמ”ש לממשלה שאינה אומרת כלום.

בעתירה נטען כי אין זה מתפקידם של המשיבים ועו”ד מטר להגיע עם מכשיר מדידה ולקבל החלטות רק על פי גובה ערימת הגופות של הטוסטי – זמן רב לפני שהחל הג’נוסייד, כאשר “רק” נרצחו אלפים מהטוטסי ובוצעו “רק” פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, הייצוא הביטחוני הישראלי לשם היה חייב להיעצר. מאחר שהמשיבים וסוחרי הנשק הישראלים לא עצרו את הייצוא הביטחוני לשם, עליהם להיחקר ולתת את הדין.