העליון דחה עתירה נגד משרד התקשורת, שר התקשורת ומנכ”לית המשרד

בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק דחה (29.12.2021) עתירה למתן צו על תנאי נגד משרד התקשורת, נגד שר התקשורת יועז הנדל ונגד המנכ”לית לירן אבישר בן-חורין. את העתירה הגישו החברות קרויז תקשורת וימות המשיח יחדיו.

על העתירה פירסמתי ידיעות כאן ו- כאן.

בפסק הדין [בג”ץ  7503/21] נכתב בין השאר: “העתירה שלפנינו מופנית נגד הליך שימוע שפורסם על ידי המשיב 3 (משרד התקשורת) ביום 13.9.2021, בדבר מתווה לשינוי משטר התשלומים הקבוע בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (תשלומים בעד קישור-גומלין), התש”ס – 2000.

“ביום 13.9.2021 פרסם משרד התקשורת שימוע שכותרתו “קישור גומלין – שינוי משטר התעריפים“, כחלק מתיקון כללי האסדרה בנוגע למשטר התשלומים עבור שירות המכונה “קישור גומלין”. בתמצית יצוין, כי שירות קישור הגומלין מאפשר ללקוחות ברשתות שונות (קוויות או סלולריות), להתקשר ללקוחות אשר מנויים ברשתות אחרות, ללא תלות בזהות הרשת שבה הם מנויים. בכך, נמנעת תופעה שבמסגרתה לקוחות של רשת מסוימת יוכלו לנהל שיחות פנים-רשתיות בלבד. תעריף קישור הגומלין הוא המחיר המשולם עבור השלמת השיחה, בגין השימוש שעושה המנוי יוזם השיחה ברשת של המנוי מקבל השיחה.

“במסגרת השימוע הנדון, פרסמו המשיבים טיוטה של נוסח התיקון המוצע לתקנות קש”ג להערות הציבור, ולצדה חוות דעת כלכלית המבהירה את מהות התיקון. מטרת התיקון, כפי שצוין בחוות הדעת האמורה, היא בעיקרו של דבר, להוביל להפחתה מדורגת של התעריפים בגין שירות קישור הגומלין עד לביטולם ביחס למרבית סוגי שיחות הטלפון.

“העותרות הן חברות פרטיות העוסקות בהפעלת קווי טלפון למידע קולי אשר משמשים, כך לטענתן, בעיקר את הציבור החרדי. קווי המידע הקולי, כך נטען בעתירה, מהווים תחליף ליישומונים שונים מבוססי רשת כדוגמת יישומון WhatsApp, באופן שהמידע המסופק במסגרתם מועבר ללקוחות באמצעים קוליים בלבד ובאמצעות שיחות טלפון.

“ביום 7.11.2021 הגישו העותרות את העתירה שלפנינו, במסגרתה מבוקש כי נורה על עצירת הליכי השימוע ותיקון תקנות קש”ג; על פרסום כלל המידע והמסמכים שעמדו בבסיס השימוע; ועל מתן זכות שימוע מקדים לעותרות בדומה לאפשרות שניתנה לגורמים אחרים בשוק התקשורת. לצד העתירה, הגישו העותרות בקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיבות לקדם את הליכי השימוע עד להכרעה בעתירה.

“העותרות טוענות בעתירתן כי תוצאות השימוע עשויות להוביל לפגיעה בקווי המידע הקולי, שכן ככל שדמי קישור הגומלין יבוטלו כמתוכנן, הרי שלא יהיה עוד מניע כלכלי להפעלת קווי המידע הקולי. מהלך זה, כך נטען, אינו אלא המשך ישיר לניסיונותיו הקודמים של משרד התקשורת לבטל את קווי המידע הקולי, חרף נחיצותם הרבה לציבור החרדי.

“בהקשר זה מפנות העותרות לעתירות קודמות שהוגשו לבית-משפט זה נגד שימוע אחר שפורסם בעבר על ידי משרד התקשורת (בג”ץ 4188/19 ובג”ץ 4292/19), ואשר מטרתו הייתה, כך לפי הטענה, להגביל את השימוש בקווי המידע הקולי באופנים שונים. לטענת העותרות, במסגרת אותם הליכים התחייב משרד התקשורת לפרסם את דבר השימוע בקרב הציבור החרדי.

“העותרות טוענות כי חרף אותה התחייבות, הרי שהשימוע הנוכחי לא פורסם בקרב הציבור החרדי על אף הפגיעה הצפויה בו, ואף לא בקרב החברות המפעילות את קווי המידע. עוד נטען, כי משרד התקשורת הטעה את הציבור בכך שהסתיר את העובדה שהאסדרה המתוכננת עשויה לגרום לקווי המידע הקולי לחדול מלהתקיים ובכך שלא פרסם נתונים אמפיריים המצויים ברשותו בנושא זה, כך שאין בנמצא אפשרות מעשית להשיב לשימוע.

“העותרות מוסיפות, כי קווי המידע הקולי מהווים אמצעי ביטוי מרכזי בקרב חלקים מן הציבור החרדי שאינם עושים שימוש ברשת, כך שפגיעה בקווי המידע הקולי כמוה כפגיעה אנושה בחופש הביטוי של ציבור זה. בנסיבות אלה, כך נטען, היה על משרד התקשורת לקיים הליך שימוע תקין, במובן זה שפרסומו ייעשה באופן ראוי בקרב הנפגעים הפוטנציאליים, ושתוכנו יכלול גילוי נאות של מלוא המידע הרלוונטי. לטענת העותרות, השימוע שפורסם אינו עומד בתנאים האמורים, ובכך פוגע בזכות הטיעון הקנויה לציבור הנפגעים ממנו.

“בהתאם להחלטתי מיום 7.11.2021 הגישו המשיבים תשובה לבקשה למתן צו ביניים, בה טענו כי דינה, כמו גם דין העתירה עצמה, להידחות על הסף. בתשובתם טוענים המשיבים, בעיקרו של דבר, כי מדובר בעתירה מוקדמת, בהתחשב בכך שהליך השימוע הנתקף על ידי העותרות טרם בא לכלל סיום ובכך שטרם ניתנה החלטה כלשהי על ידי משרד התקשורת. המשיבים טוענים עוד, כי טיוטת התיקון לתקנות קש”ג קובעת שהפחתת התשלומים עבור קישור הגומלין תיעשה באופן מדורג, על פני מספר שנים, כך שהעותרות ודומיהן יוכלו להיערך ולהתאים עצמן לשינויים. המשיבים מטעימים כי בניגוד לנטען בעתירה, הם לא נפגשו עם חברות תקשורת אחרות ולא הציגו בפניהן את פרטי השימוע טרם פרסומו, וכי לא קיים מידע רלוונטי שלא נכלל במסגרת השימוע.

“בהחלטתי מיום 12.12.2021 דחיתי את בקשת העותרות למתן צו ביניים. כמו כן, הוריתי למשיבים להודיע אם יש לראות בתשובתם לבקשה לצו הביניים כתגובה מקדמית לעתירה, בהתחשב בסעדים העיקריים המבוקשים בה. המשיבים הודיעו כי ניתן לראות בתשובתם האמורה כתגובה מקדמית לעתירה, אך ככל שהעתירה לא תידחה על הסף, ביקשו הם להשלים את טענותיהם לגופו של עניין.

“דיון והכרעה — לאחר העיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיותה מוקדמת. הלכה מושרשת היא כי ככלל, בית-משפט זה איננו נדרש לעתירות הנוגעות להליך שימוע לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה לגופו של עניין […] יישום הלכה זו על ענייננו, מוליך למסקנה כי אכן העתירה מוקדמת, ועל כן דינה להידחות על הסף.

“אף אם יש ממש בטענותיהן של העותרות כלפי השימוע, ובכלל זה בכל הנוגע לפגיעה בזכות הטיעון שלהן ולליקויים שנפלו, לטענתן, בפרסומו (ואיני מביעה כל עמדה בנדון), הרי שטרם הגיעה העת לדון בטענות אלה לגופן, בהתחשב בכך שטרם נתקבלה החלטה סופית לגוף העניין העומד על הפרק.

“בשלב זה, המסגרת המתאימה לבירור טענותיהן של העותרות היא בהליך השימוע עצמו. ואכן, מתשובת המשיבים עולה כי העותרות הגישו את הערותיהן ביחס לשימוע. לפיכך, ככל שיידחו טענותיהן השונות של העותרות, וככל שהן ימצאו טעם בכך, תהא פתוחה לפניהן הדרך להעלותן באמצעות תקיפת החלטת משרד התקשורת בתום הליך השימוע.

“סוף דבר: העתירה נדחית. אין צו להוצאות”.

* ידיעה לגבי שתי העתירות הקודמות שהגישו החברות ומוזכרת בפסק הדין פירסמתי כאן.