העליון דחה עתירה לצו על תנאי לגבי מיקום חוות השרתים בבני ציון

בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק דחה (25.1.2023)  עתירה למתן צווים על תנאי בנושא חוות השרתים במושב בני ציון.

את העתירה הגישה עמותת הצלחה – לקידום חברה הוגנת. המשיבים הם רשות מקרקעי ישראל (רמ”י) ומנהל רמ”י, היועצת המשפטית לממשלה, קרן קיימת לישראל, בני ציון כפר שיתופי אגודה חקלאית בע”מ וסרברפארם תש”י בני ציון שותפות מוגבלת.

כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כותבת בין היתר בפסק דינה [בג”ץ 6688/22]:

“עניינה של העתירה שלפנינו במקרקעין הידועים כגוש 8042 חלקה 45, הנפרשים על פני שטח של כ- 15 דונם במושב בני ציון. המקרקעין, המצויים בבעלות המשיבה 4, קרן קיימת לישראל, הוחכרו על-ידי המשיבה 1, רשות מקרקעי ישראל למשיבה 5, בני ציון כפר שיתופי אגודה חקלאית בע”מ. על המקרקעין הוקמה חוות שרתים בהמשך להסכם חכירת משנה שנחתם בין המושב למשיבה 6, סרברפארם תש”י בני ציון. העותרת מבקשת בעיקרו של דבר, להורות על ביטול הסכם החכירה לרבות הסכם חכירת המשנה שנחתם מכוחו.

“ביום 28.1.2007 נחתם בין רמ”י למושב הסכם חכירה בגדרו חכר המושב את המקרקעין, למטרת “מלאכה ותעשייה”, לתקופה של 49 שנים עם אפשרות להארכתה ב-49 שנים נוספות, תמורת סכום של כ- 6 מיליון ₪.

“ביום 30.9.2020 התקשר המושב בהסכם שכירות משנה עם סרברפארם לתקופה כוללת של 24 שנים ו- 11 חודשים. קודם להתקשרות זו, הבהירה רמ”י למושב, בעקבות פנייתו, כי על פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל השכרת משנה לתקופה שאינה עולה על 25 שנים אינה טעונה הסכמה של רמ”י.

“ביום 10.3.2021 הגיש המושב לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשה להיתר בנייה להקמת מבנה חוות שרתים (מרכז מחשוב וגיבוי דיגיטלי) במקרקעין. בקשה זו פורסמה בעיתונות ביום 16.4.2021, וביום 7.11.2021 ניתן היתר לבניית המבנה. היתר זה ניתן על דעת רמ”י וללא שהוגשה כל התנגדות למתן ההיתר. בסוף שנת 2021 החלו עבודות הבנייה וביום 14.11.2022 ניתנה למבנה תעודת גמר.

“כשנה קודם לכן, ביום 13.12.2021, פנתה העותרת, הצלחה – לקידום חברה הוגנת, לרמ”י וליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה לבחון את חוקיות החכרת המקרקעין על-ידי המושב לסרברפארם וממנה לתאגיד זר, ואת חוקיות היתרי הבנייה שניתנו לפרוייקט. העותרת ציינה כי לאחרונה נודע ברבים על אודות הסכם חכירת המשנה במסגרתו עתידה להיבנות על המקרקעין חוות שרתים, וטענה כי זה נחתם בניגוד לדין. לצד זאת טענה, כי הוראות הסכם החכירה הופרו, זאת בשל חריגה מן המועדים שנקבעו בהסכם הפיתוח; בשל חריגה ממטרת החכירה שהוגדרה כ”מלאכה” בעוד שחוות השרתים אינה עומדת בהגדרה זו; ובשל העברת הזכויות במקרקעין לתאגיד זר ללא הרשאת רמ”י. העותרת הוסיפה והלינה על כך שההטבות הפיננסיות מהן ייהנו חברי המושב כתוצאה מן ההסכם, ניתנו מבלי ששולמה תמורה מתאימה למדינה ואזרחיה, כבעלי זכויות בקרקע הלאום, ובניגוד לעקרונות בסיסיים של שוויון וצדק.

“במענה לפניה זו, ופניה נוספת של העותרת מיום 23.1.2022, ציינה רמ”י כי העסקה שערכה עם המושב וחתימתה על תכניות הבנייה נערכו כדין, זאת בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי הרשות. כן ציינה כי השימוש במקרקעין לחוות שרתים תואם את הייעוד שנקבע בתוכנית שחלה על המקרקעין בהתאם לחוות דעת של גורמי התכנון שניתנו בנושא, וכי לא הופרו הוראות הסכם החכירה. לעניין השכרת המשנה ציינה כי הובהר למושב כי זו כפופה להחלטות מועצת מקרקעי ישראל.

“ביום 6.10.2022 הוגשה העתירה שלפנינו במסגרתה ביקשה העותרת ליתן צווים על תנאי המורים למשיבה 3, היועצת המשפטית לממשלה, להשיב לפניותיה של העותרת; להורות לרמ”י לבטל את הסכם החכירה עם המושב, לרבות הסכם חכירת המשנה; ולהחזיר את המקרקעין לידיה. לחלופין, ביקשה העותרת להורות כי התמורה שתתקבל בגין הסכם החכירה תועבר במלואה לרמ”י “לשם הקנייתה לטובת הציבור”; עוד התבקש סעד המורה על מסירת מלוא ההסכמים והמסמכים הנוגעים להתקשרות שבין המושב לסרברפארם ועם צדדים שלישיים בקשר למקרקעין.

“אציין כי קודם להגשת העתירה, ביום 14.7.2022, ניתן פסק דינו של בית-משפט זה בבג”ץ 2029/22 חדד נ’ המטה לביטחון לאומי – משרד ראש הממשלה, בגדרו נדחתה עתירה שהוגשה על-ידי חבר המושב, מר אבנר חדד, בקשר להקמת חוות השרתים מושא הדיון ובה נתבקש, בין היתר, סעד של ביטול היתר הבנייה שניתן להקמת חוות השרתים. בית-משפט זה קבע בפסק דינו, כי דין העתירה לביטול היתר הבנייה להידחות על הסף מחמת שיהוי כבד ובשל קיומו של “מעשה עשוי”, משנמצא כי הקמת המבנה מצויה בשלבים מתקדמים ביותר. בכל הנוגע לטענות תכנוניות שהועלו, צוין כי את טענותיו אלה היה על העותר להעלות לפני גורמי התכנון, וככל הנדרש, להשיג על החלטותיהם לפני ועדת הערר או לפני בית-המשפט לעניינים מינהליים.

“כדי שתהא התמונה שלמה אוסיף כי התקיימו שני הליכים נוספים בקשר לחוות השרתים, אשר נדחו שניהם. האחד הוא עתירה מינהלית שהגישו חדד ואחרים, בה נתקפו החלטות של הוועדה המקומית להעניק היתר בנייה להקמת חוות השרתים. עתירה זו נמחקה לבקשת העותרים, בהתאם להמלצת בית-המשפט לעניינים מינהליים, תוך חיובם בהוצאות (עת”ם (מחוזי מר’) 11183-09-21 חדד נ’ הוועדה המקומית לתכנון ובניה השרון (7.12.2021)); הליך נוסף עסק בערר שהוגש אף הוא על-ידי חדד ואחרים לוועדת הערר המחוזית לתכנון ולבנייה של מחוז מרכז, על ההחלטה להעניק את היתר הבנייה. ערר זה נדחה, בין היתר, מחמת שיהוי בהגשתו. כן נקבע לגופם של דברים, כי הפרוייקט המתוכנן להקמת חוות שרתים תואם את הייעוד התכנוני של המקרקעין שסומן כאזור “תעשיה ומלאכה”.

“לאחר הגשת העתירה, ביום 26.10.2022, נשלח לעותרת מכתב מאת נציג היועצת המשפטית לממשלה, ובו הוסבר כי העיכוב במתן המענה לעותרת נבע מטעות משרדית בניתוב הפנייה. לגופם של דברים צוין, כי טענותיה של העותרת זכו למענה הולם במכתביה של רמ”י המקובלים גם על נציגי היועצת המשפטית לממשלה”.

בהחלטתה כותבת השופטת כי “לאחר עיון בעתירה, בתגובות המשיבים ובתשובת העותרת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

“העתירה שמונחת לפתחנו מאגדת בתוכה טענות שונות הנוגעות לכריתת עסקאות במקרקעין, הליכי תכנון, והחלטות מינהליות שונות שהתקבלו בקשר למקרקעין לאורך שני עשורים, מבלי להצביע באופן ברור על החלטות הרשות אותן מבקשת העותרת להעמיד לביקורת שיפוטית בעתירתה. על יסוד טענות אלה מבקשת העותרת להורות לרמ”י לבטל את הסכם החכירה עם המושב ואת הסכם חכירת המשנה ולהחזיר את המקרקעין לידיה. בדומה לעניין חדד, העתירה שבענייננו לוקה בשיהוי כבד”.

“[…] בכל הנוגע לטענות התכנוניות דין העתירה להידחות על הסף גם מחמת קיומו של סעד חלופי. העותרת טוענת כי פעילות חוות השרתים אינה פעילות התואמת את ייעוד המקרקעין כ”מלאכה ותעשיה” וכי נפל פגם במתן הסכמתה של רמ”י לבניית חוות השרתים במקרקעין. כידוע, מקומן של טענות הנוגעות להליכי תכנון להתברר לפני הערכאות המתאימות – גורמי התכנון וערכאות הערעור על החלטותיהם – במועדים הקבועים בחוק, ולא לפני בית-משפט זה.

“[…] ולבסוף, לטענת העותרת כי סרברפארם העבירה זכויות במקרקעין לתאגיד זר. לטענה זו לא הונחה תשתית עובדתית, ומכל מקום, המשיבים 4-1 הבהירו בתגובתם כי קיים נוהל לאישור עסקאות כגון אלה במוסדותיה של רמ”י. לפיכך, ככל שאמנם הועברו זכויות כאמור, חזקה על הצדדים הנוגעים בדבר כי יפעלו לקבלת האישורים המתאימים בהתאם לנהלי רמ”י.

“סוף דבר: העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 7,500 ₪: 2,500 ₪ למשיבים 4-1; 2,500 ₪ למשיבה 5; ו-2,500 ₪ למשיבה 6”.