העליון דחה בקשת ערעור על החלטת מחוזי בתביעה (ובקשה לאשרה כתובעה ייצוגית) נגד הוט מובייל

בית-המשפט העליון דחה בקשת ערעור של עדי ליבוביץ על החלטת בית-משפט מחוזי בתביעה (ובקשה לאשרה כתובעה ייצוגית) נגד הוט מובייל.

כבוד השופטת ענת ברון כתבה בין היתר בהחלטתה [רע”א  4289/19] מיום 17.12.2019:

“בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת מיכל נד”ב) מיום 30.5.2019, בגדרה נדחתה בקשה שנייה מטעם המבקש לתיקון בקשה שהגיש לאישור תובענה כייצוגית (ת”צ 35071-03-17). לעמדת המבקש יש להורות על תיקון נוסף של בקשת האישור, כך שתיכלל בה התייחסות להפרה נטענת של הוט מובייל את תנאי רישיונה – בכך שאינה מיידעת את מנוייה בזמן אמת בדבר ניצול 75% ו- 95% מחבילת הגלישה הסלולרית שברשותם.

“המבקש, עדי ליבוביץ, הוא לקוח של המשיבה, חברת התקשורת הסלולרית הוט מובייל, וברשותו ארבעה מנויים סלולריים. בחודש פברואר 2016 חידש המבקש לדבריו את התוכנית שאליה שויכו המנויים, וזאת באמצעות אתר האינטרנט של הוט מובייל – ובבקשת האישור בנוסחה המקורי גולל שורה של טענות בנדון נגד הוט מובייל, ובפרט כי הוטעה ושכתוצאה מההטעיה צירף את ארבעת המנויים לתוכנית שונה מזו שבה היה מעוניין. בתוך כך הלין המבקש על כך שבתוכנית החדשה לא חסמה הוט מובייל את האפשרות לחרוג מנפח גלישה מוגדר, וכן על כך שלמעשה כלל לא ניתן לחסום אפשרות של חריגת גלישה בעת רישום לתוכנית דרך אתר האינטרנט (להבדיל מהצטרפות באמצעות נציג שירות). עוד נטען כי הדבר הוביל בהמשך לחיוב המבקש בגין חריגת גלישה; ונוסף על כך, דמי ההצטרפות לתוכנית החדשה היו גבוהים מכפי שהוצג לו. טענה נוספת שהעלה המבקש היא שהוט מובייל לא שלחה לו מסמך בכתב המפרט את תנאי ההתקשרות בין הצדדים.

“בבקשת האישור ביקש המבקש לייצג את כל לקוחותיה של הוט מובייל שהצטרפו לאחת מהתוכניות המוצעות על ידה באמצעות אתר האינטרנט שלה בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה, ושלא נשלח אליהם לאחר ההצטרפות מסמך המפרט את תנאי ההתקשרות; או שהצטרפותם דרך אתר האינטרנט נבעה מהטעיה מצד הוט מובייל, לרבות בנוגע לאפשרות לחסום חריגת גלישה של מנוי; או שחויבו בדמי הצטרפות גבוהים משהוצג להם.

“[…] לאחר שהוגשה תגובת הוט מובייל לבקשת האישור, הגיש המבקש את בקשתו הראשונה לתיקון בקשת האישור. במסגרת בקשת התיקון הראשונה נטען, בין היתר, כי בתגובה לבקשת האישור חשפה הוט מובייל כי היא מפרה את הוראת סעיף 75.1ד לרישיונה (כנוסחו בעת הרלבנטית) – המחייב אותה ליידע את לקוחותיה באמצעות מסרון בדבר ניצול שיעור של 75% ו-95% מנפח חבילת הגלישה שברשותם […] בקשת התיקון הראשונה התקבלה בהסכמה.

“[…] שלב זה הגישה הוט מובייל תגובה מתוקנת לבקשת האישור המתוקנת, שאז חזר המבקש ועתר פעם נוספת לתיקון בקשת האישור. בבקשת התיקון השנייה נטען כי בתגובה המתוקנת גילתה הוט מובייל, לראשונה, כי מערכת הנתונים שבה היא עושה שימוש לשליחת מסרוני יידוע כלל אינה מאפשרת לדגום את נתוני ניצול חבילת הגלישה בזמן אמת; כי בפועל המערכת דוגמת את נתוני המנוי אחת לשעה בלבד; וכי מסרוני יידוע אינם נשלחים מיד עם סיום הדגימה, אלא עד שעה לאחר מכן.

“[…] הוט מובייל טענה מצידה כי טענות המבקש בבקשת התיקון השנייה הן שגויות מבחינה עובדתית, חסרות בסיס ועומדות בניגוד מוחלט לנטען על ידה בתגובה המתוקנת. לדבריה היא עושה שימוש במערכת נתונים שדוגמת באופן קבוע ורציף את נתוני הגלישה של כלל מנוייה, בסבב האורך כשעה; ובמקרה שמתגלה צורך בכך, המערכת שולחת באופן אוטומטי מסרון יידוע מתאים (בדבר ניצול של 75% או 95% מחבילת גלישה). הוט מובייל הבהירה כי מסרון היידוע נשלח ברגע סיום הדגימה, ועל כן זמן משלוח המסרון מעיד על מועד עריכת החישוב – כנדרש במסגרת הרישיון. לכן, לשיטתה, טענות המבקש בדבר הטעיית הלקוחות כתוצאה מקיומו של פער זמנים בין מועד עריכת החישוב למועד משלוח מסרון היידוע הן מופרכות; ופער הזמנים היחיד מתקיים בין בדיקה אחת לאחרת, ואלו נערכות מדי כשעה. על יסוד האמור נטען כי בקשת התיקון השנייה מהווה הרחבת חזית אסורה ויש בה משום ניסיון פסול לערוך מקצה שיפורים נוסף בבקשת האישור, ומשכך דינה להידחות.

“ביום 30.5.2019 דחה בית-המשפט [המחוזי] את בקשת התיקון השנייה, בהחלטה קצרה “בפתקית” […] מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש מלין על כך שבקשת התיקון השנייה נדחתה על הסף בלא נימוק. עוד הוא טוען כי במסגרת בקשה זו עלה בידו להניח בסיס ראוי לטענות החדשות.

השופטת ברון אומרת  בהחלטתה כי “לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת הוט מובייל”.

“[…] בענייננו החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבקשת התיקון השנייה היא החלטה קצרה ולקונית, והצדק עם המבקש כי ראוי היה שתנומק. עם זאת, לגופם של דברים נראה כי אין מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית-המשפט, שהיא דחיית הבקשה – ובפרט בהינתן שיקול הדעת הרחב השמור לערכאה הדיונית בכל הנוגע לניהול דיוני של ההליך הייצוגי.

“[…] ניכר על פניו כי בבקשת התיקון השנייה הוצא האמור מהקשרו, וכי המבקש ניסה לייחס להוט מובייל גרסה שכלל לא נטענה על ידה […] טענה זו חסרת כל אחיזה בגירסתה של הוט מובייל.

“[…] הנה כי כן, בקשת התיקון השנייה אינה נובעת מטענות שטענה הוט מובייל בתגובה המתוקנת, ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה. יתרה מכך, התיקון המבוקש לא צפוי לתרום לקידום ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בבקשת האישור המתוקנת – שכן הוא חורג כאמור מגדרן של שאלות אלה. ההיפך הוא הנכון: התיקון המבוקש מצריך הנחת תשתית עובדתית וראייתית חדשה, שאין לה זכר בבקשת האישור כנוסחה היום. במצב דברים זה ועל פי ההלכה הפסוקה, אין הצדקה לתיקון המבוקש של בקשת האישור.

“סופו של דבר, משהגעתי לכלל מסקנה כי לא היה מקום להיעתר לבקשת התיקון השנייה – הרי שגם אם ההחלטה לוקה בחסר, אין להתערב בתוצאה. משכך בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות”.