המחוזי קיבל עתירה מינהלית של בצלם: השב”ס סירב למסור מידע לארגון בטענה כי הדבר מתבסס על הפרקטיקה הנהוגה בלמ”ס, טענה שנסתרה ע”י הלמ”ס

בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל בתחילת חודש אוגוסט 2021 עתירה מינהלית בנושא חופש מידע של בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים נגד שירות בתי-הסוהר (שב”ס) – ארגון כליאה לאומי ונגד הממונה על חופש המידע בארגון. השב”ס חוייב לפצות את העותרת בסכום של 9,000 ₪.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד איתי מק.

כבוד השופט צבי דותן כתב בין היתר בפסק דינו [עת”מ 53722-03-20]:

“העותרת הגישה לשב”ס בקשה לקבלת מידע, לפי בקשת חופש המידע, בשאלות האלה: כמה עצורים מינהליים פלסטינים נעצרו בחודש נובמבר 2019; כמה עצורים מינהליים פלסטיניים שוחררו בחודש זה? כמה אסירים פלסטיניים מתו במשמורת שב”ס בחודש זה?

צויין בבקשה כי היא לצורך מחקר, פרסום ומסד הנתונים של העותרת שטענה כי המידע המבוקש הוא “מידע חיוני לצורך פיקוח ציבורי שוטף על היקף ההחזקה בשטח מדינת ישראל של עצירים ואסירים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה”.

“השב”ס השיב לשאלות הנ”ל וגם שלח לעותרת את הדו”חות המבוקשים אך ציין כי ‘נתון בו המספר נמוך מ- 3 לא יימסר, בהתאם לכללי הלמ”ס.”

“פנייה של העותרת אל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה העלתה כי אין נוהל שנוגע לפרסם נתונים, מכיוון שכל בקשה נבחנת בפני עצמה”.

“העותרת פנתה שוב אל השב”ס ונענתה כי שב”ס מאמץ את כללי העבודה של הלמ”ס בכל הנוגע למסירת נתונים, על אף היעדרו של נוהל כתוב” עוד נאמר בתגובת שב”ס כי מידע אודות נתון בחיתוך מסויים שבו מספר האסירים קטן מ- 3 לא יפורסם ולא יימסר “זאת במטרה להגן על פרטיותם של האסירים ולמנוע אפשרות זיהויים”.

“תכתובת נוספת בעניין זה לא הועילה ומכאן העתירה שלפניי”.

בתגובתו לבית-המשפט על העתירה נאמר ע”י השב”ס כי לאחר הגשת העתירה שינה הארגון את מדיניותו וקבע – “בהיוועצות עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה” – כי לא יימסרו נתונים כאשר מדובר במספר שהוא פחות מ- 5 כלואים, וזו העמדה העומדת לביקורת בית-המשפט כיום”.

עוד טען השב”ס כי “המידע המבוקש ע”י העותרת כולל בין היתר את נפת המגורים והשיוך הארגוני. שיוכו הארגוני של אדם מעיד על האידיאולוגיה שלו, השקפתו, דעותיו הפוליטיות ואמונתו הדתית. דעותיו ואמונתו הדתית של אדם הם בגדר ‘ענייניו הפרטיים של אדם’ ועל כן מסירת מידע עליהם היא פגיעה בפרטיותן, וסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע קובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות […] אף אם נניח כי המידע המבוקש כבר פורסם בעבר ברשות הרבים, הרי שאין מדובר בפרסום שנעשה ע”י שב”ס. פרסום שנעשה ע”י אחרים אינו גורע מחובת שב”ס שלא למסור מידע פרטי”.

בהכרעת השופט נאמר בין השאר כי “[…] המידע המבוקש ע”י העותרת הוא רק נתונים מספריים סטטיסטיים לגבי הכלואים הפלסטיניים בישראל, ללא כל זיהוי ולא שמות של אנשים. כיצד ניתן, אם כן, לומר כי זוהי חדירה ל’ענייניו הפרטיים של אדם’? מי האו האדם שפרטיותו נפגעה?

“[…] הטענה כי מידע כללי סטטיסטי הוא מידע המאפשר זיהויו של אדם פלוני, היא טענה שיש להוכיח אותה. ונטל ההוכחה מוטל על שב”ס, שהרי עליו הנטל להוכיח טענתו כי חל סייג המצדיק שלא למסור מידע שברשותו”.

“אני סבור כי שב”ס לא הוכיח טענתו כי מסירת המידע המבוקש, ביחס לפחות מ- 5 פרטים, עשוייה להביא לזיהויו של פרט זה או אחר. שב”ס לא הביא כל חומר שהוא, או חוות דעת של מומחה, או תמיכה אחרת כלשהי בטענה זו, אלא רק העלה אותה מספר פעמים בכתב התשובה לעתירה וכן בדיון לפניי, וטען כי הפרקטיקה הנהוגה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה […] במקרה דנן, שב”ס לא הצביע על גורם כלשהו שיש בידיו מפתח או אמצעים כלשהם לביצוע ‘הנדסה חוזרת’ אשר תשייך את המידע הכללי הסטטיסטי לאדם מסויים”.

בהמשך הכרעת השופט נאמר כי “ציינתי לעיל כי החלטת שב”ס לא למסור נתונים, מקום שמדובר בפחות מ- 3 פרטים, ובהמשך הדרך – פחות מחמישה פרטים, נסמכת כל כולה, לפי טענת השב”ס, על פרקטיקה הנהוגה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

“כך במכתב השב”ס מיום 17.12.2019 נאמר כי כך הדבר ‘בהתאם לכללי הלמ”ס’.

“ובמכתב שב”ס מיום 29.12.2019 נאמר כי אין נוהל כתוב וכי עסקינן ב’כללי העבודה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה’.

ובמכתב שב”ס מיום 18.6.2020, כאן כבר מדובר ב’הנחיה של הלמ”ס’.

“ובגוף כתב העתירה, כאן אנו נפגשים לראשונה עם ‘הנחות להוצאת מידע מהסביבה הבטוחה של חדרי המחקר של הלמ”ס’.

“יצויין ויודגש כי אף אחד מכל אלה לא הוגש ולא הוצג בפני בית-המשפט, לא נוהל של הלמ”ס, לא כללי העבודה של הלמ”ס, ולא הנחיות של הלמ”ס.

“המסמך היחיד של הלמ”ס שהוגש בתיק זה הוא מכתבה של הממונה על חופש המידע בלמ”ס, מיום 23.12.2019, ובו היא מציינת במפורש כי ‘אין נוהל שנוגע לפרסום נתונים, מכיוון שכל בקשה עומדת בפני עצמה, ונבחנת בהתאם למגבלות’.

“גם לא הוגש תצהיר, או תעודת עובדת ציבור, או כל ראייה אחרת, לא של איש הלמ”ס, ולא של מי מטעם שב”ס, כדי לבסס את הטענה בדבר הכללים הנהוגים או ההנחיות החלות בלמ”ס, טענה עובדתית אשר עומדת לכאורה בסתירה למכתב הלמ”ס מיום 23.12.2019”.

בסיום ההכרעה אומר השופט כי “סיכומו של דבר, אני מקבל את העתירה ומורה לשב”ס להעביר אל העותרת מידע כמבוקש […] וזאת גם כאשר המידע מתייחס למספר שהוא פחות מ- 5 כלואים, ואולם במקרים אלה, של פחות מ- 5 כלואים, לא יימסר המידע הנוגע לנפות המגורים.  שב”ס יישא בהוצאות העותרת בסך 9,000 ₪.”

[הערה: כל ההדגשות בידיעה זו מופיעות כך בטקסט המקורי].