המדינה מבקשת לדחות עתירה נגד ייצוא של טכנולוגיה לבנגלה-דש בידי חברת Cellebrite הישראלית

“מדיניות הייצוא הביטחוני ממדינת ישראל,  ובכלל זה בענייני אמצעי הצפנה,  לכל מדינה אחרת,  נתונה לבחינה מתמדת והערכות מצב עיתיות המתבצעות על-ידי הדרגים הבכירים במשרד הביטחון,  בתיאום עם גורמים רלוונטיים נוספים.

“ככל שישנה במדינה פלונית התפתחות אשר יש בה כדי להשליך על היצוא הביטחוני אליה, מתקיים דיון בעניין, אשר בעקבותיו מתקבלות החלטות בעניין הייצוא הביטחוני לאותה מדינה, ובכללן האפשרות להתלות,  להגביל או לבטל רישיונות שניתנו קודם לכן ולקבוע מדיניות באשר למתן רישיונות אלה בעתיד”.

כך נאמר בתגובה מקדמית מטעם מנכ”ל משרד הביטחון שהגישה פרקליטות המדינה השבוע לבית-המשפט העליון. על התגובה חתום עו”ד אבי מיליקובסקי ממונה על ענייני בג”צים (בפועל).

ב- 9 במארס 2021 פירסמתי כאן באתר ידיעה בה כתבתי בין השאר כי “לבית-המשפט העליון בשיבתו כבית-משפט גבוה לצדק הוגשה (8.3.2021) עתירה [בג”ץ 1630/21] בדרישה להורות לאמיר אשל מנכ”ל משרד הביטחון להפעיל את סמכויותיו הקבועות בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (עיסוק באמצעי הצפנה), תשל”ה-1974, ולעצור את הייצוא הביטחוני של מערכת חברת Cellebrite לכוחות הביטחון בבנגלדש. בכלל זה נדרש להשבית את המכשירים שכבר נמצאים ברשות כוחות הביטחון שם, לבטל את תוקף רישיונות ההפעלה של המכשירים, ולהימנע מלתת שירותים כלשהם ועדכונים החיוניים לתפעולם השוטף. העתירה מופנית גם נגד חברת Cellebrite DI LTD מפתח תקוה (כמשיבה פורמלית).

“עתירה זו עליה חתומים 84 עותרים/ות ובא כוחם הוא עו”ד איתי מק (העותר ה- 85).

“לפי העתירה, בהמשך לחשיפת הייצוא של מערכת חברת סלברייט לכוחות המשטרה של הונג קונג וסין, ליחידות החקירה של הדיקטטורות בבלארוס, בוונצואלה וברוסיה, ולמשטרה במחוזות שונים באינדונזיה (עד כה, הוגשו עתירות לעצור את הייצוא לרוסיה ולהונג קונג), לאחרונה התברר כי גם כוחות הביטחון בבנגלדש רכשו את המערכת הפורנזית של חברת Cellebrite הקרויה UFED ויכולה לפרוץ הגנות במכשירי הטלפונים הניידים, לאסוף מידע מתוכם ולשחזר מידע שנמחק”.

בתגובה של פרקליטות המדינה נאמר בין היתר כי “המשיב יטען כי דין העתירה להידחות על הסף,  בשים לב להלכה הפסוקה לפיה בית-המשפט הנכבד לא יתערב בהחלטות הגורמים המוסמכים הנוגעות במישרין לאופן ניהול ענייניה המדיניים-ביטחוניים של המדינה.

“עניינה של העתירה שבנדון בסוגיה המצויה כולה,  באופן מובהק,  בליבת סמכויותיה של הרשות המבצעת, בהחלטות המתקבלות על בסיס שיקולים של ביטחון לאומי, שיקולים מדיניים-ביטחוניים והתחייבויות בין-לאומיות,  ותוך שמירה על האינטרסים החיוניים למדינה.

“לחלופין יטען המשיב כי דין העתירה להידחות אף לגופה, בהיעדר כל עילה להתערבות של בית המשפט הנכבד בהליכי הפיקוח על ייצוא של אמצעי הצפנה.

“יובהר כי  משרד הביטחון אינו חושף פרטים על אודות רישיונות עיסוק בהצפנה, וזאת מטעמים מדיניים-ביטחוניים ואסטרטגיים ברורים של מדינת ישראל. בשים לב לכך,  לא יוכל המשיב להתייחס במסגרת תגובה גלויה זו לטענות הפרטניות המועלות על ידי העותרים בעתירתם. המשיב יוכל להציג בפני בית המשפט הנכבד,  ככל שימצא זאת לנכון, את כל המידע הרלוונטי, בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד”.

תגובת המדינה מתייחסת בין השאר למה שהיא מכנה “המדינה על הדמיון בין הפיקוח על מוצרי ההצפנה […] לבין הפיקוח מכוח חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני”. בהקשר זה נאמר בין השאר בתגובה כי ” שיקול הדעת המופעל על ידי הגורם המוסמך,  מנכ”ל משרד הביטחון,  בעניין החלטות הנוגעות לסמכותו מכוח צו הצופן,  הוא דומה במהותו לשיקול הדעת המופעל על ידי גורמי משרד הביטחון המוסמכים מכוח חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני”.

“[…] הפיקוח על ציוד דו-שימושי מפוקח משתנה בהתאם לזהות משתמש הקצה. כך, כאשר מדובר במשתמש סופי אזרחי,  הפיקוח מתבצע באמצעות משרד הכלכלה מכוח צו היבוא והיצוא (פיקוח על יצוא טובין, שירותים וטכנולוגיה דו שימושיים), התשס”ו – 2006. לעומת זאת,  כאשר מדובר במשתמש סופי ביטחוני, הרגולטור המפקח הוא משרד הביטחון מכוח חוק הפיקוח”.

עוד אומרת התגובה כי “למותר לציין, כי כל בקשה למתן רישיון יצוא של המוצרים האמורים, נבדקת לעומקה, לרבות היבטיה המדיניים-ביטחוניים והטכנולוגיים, מדינת היעד והאינטרסים השונים הקשורים אליה.

“יצוין כי שיקול דעתו של המנהל הכללי במשרד הביטחון במתן רישיונות הוא רחב. משכך, הוא בוודאי מוסמך להתחשב במסגרת שיקוליו,  בין היתר,  בביטחון המדינה, בשיקולים מדיניים-ביטחוניים וכן בהתחייבויותיה הבין-לאומיות, וכן בשיקולים הנוגעים לסוג הציוד,  הידע או השירות לגביהם מתבקש הרישיון,  השימוש הסופי בהם או זהות המשתמש הסופי בהם.

“בהקשר זה יודגש כי מדיניות הייצוא הביטחוני ממדינת ישראל,  ובכלל זה בענייני אמצעי הצפנה, לכל מדינה אחרת,  נתונה לבחינה מתמדת והערכות מצב עיתיות המתבצעות על ידי הדרגים הבכירים במשרד הביטחון,  בתיאום עם גורמים רלוונטיים נוספים. ככל שישנה במדינה פלונית התפתחות אשר יש בה כדי להשליך על היצוא הביטחוני אליה, מתקיים דיון בעניין,  אשר בעקבותיו מתקבלות החלטות בעניין הייצוא הביטחוני לאותה מדינה, ובכללן האפשרות להתלות,  להגביל או לבטל רישיונות שניתנו קודם לכן ולקבוע מדיניות באשר למתן רישיונות אלה בעתיד”.