בפעם הבאה לפני שאבי וייס עורך ‘טלקום ניוז’ שוב כותב על קרן וקסנר, כדאי אולי שיקרא שוב את מה שהעליון כתב לגביה (בשני תיקים נפרדים)

לאבי וייס עורך האתר ‘טלקום ניוז’ יש חיבה יתרה לקרן וקסנר והוא מרבה לאזכר אותה, בהקשר שלילי, כשהוא כותב על מספר אנשים ספציפיים.

בין היתר, כתבתי על כך ב- 29 בינואר 2021 כאן באתר זה.

אם תאושר הממשלה המתוכננת ואם שר התקשורת הבא יהיה שוב יועז הנדל, אזי אין כמעט ספק ששוב אבי וייס ישלוף את ‘הקלף המנצח’ של קרן וקסנר, למרות שעד היום לא הוכח דבר לגבי הטענות של אנשים מקבוצה פוליטית מאוד מסויימת לגבי קרן זו.

לטובת כלל הקוראים ולטובת הקורא הספציפי (אבי וייס) להלן קטעים משני פסקי דין שפירסם בית-המשפט העליון המתייחסים לגבי קרן זו:

= = = = = = = = =

בג”ץ 4928/20 [אם תרצו – ציונות להיות או לחדול נ. שר המשפטים, נציב שירות המדינה וקרן וקסנר]

“נתבקשנו בעתירה ליתן צו על תנאי המורה למשיבים 1 ו-2, שר המשפטים ונציב שירות המדינה, ליתן טעם מדוע לא יבטלו את התקשרותם עם משיבה 3 (קרן וקסנר) ובכלל זה כל תכנית במסגרתה מעניקה הקרן מתנות לעובדי מדינה. לצד זאת נתבקשו סעדים חלופיים.

“מזה עשרות שנים מעודד שירות המדינה את עובדיו לצאת להשתלמויות מקצועיות ולימודים אקדמיים, במטרה לשפר ולפתח את הכלים שעומדים לרשות משרתי הציבור וכפועל יוצא מכך לטייב את השירות הציבור בכללותו. בין היתר, החלו לצמוח תכניות הכשרה ניהוליות בשירות הציבורי. ביניהן תכניות פנים-ממשלתיות (למשל, קורס הצוערים של משרד החוץ ותכנית צוערים לשירות המדינה) ותכניות מטעם ארגונים שאינם חלק ממוסדות המדינה או השלטון המקומי, הפועלים ללא כוונת רווח (ארגוני “המגזר השלישי”). תכניות אלה יצרו מודל אחר להכשרת משרתי ציבור, הכולל לרוב הכשרה אינטנסיבית, מימון תואר אקדמי, מלגת קיום בזמן הלימודים, חשיפה ומימון לימודים במוסדות מקבילים בחו”ל, שבסיומן השמה וקידום ברחבי מגזר משרתי הציבור.

“קרן וקסנר היא קרן פילנתרופית שהוקמה בארצות הברית בשנת 1977, והיא אחת מארגוני המגזר השלישי שמציעים תכניות הכשרה לעובדי ציבור נבחרים. בישראל מפעילה הקרן שתי תכניות, “תכנית העמיתים” ו”תכנית המנהיגות הבכירה”. במסגרת תכנית העמיתים יוצאים מדי שנה עד עשרה מנהלים מצטיינים מהשירות הציבורי, רשויות מקומיות או המגזר השלישי, לשנת לימודים בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד לקבלת תואר מוסמך במנהל ציבורי (MC/MPA). התכנית מיועדת כאמור למנהלים מצטיינים, להם ניסיון ניהולי מוכח, כושר מנהיגות ואופק שירות וקידום בתפקידי ניהול בשירות הציבורי. התוכנית נועדה לאפשר למשתתפים לרכוש כלֵי מנהיגות וניהול מתקדמים ולהתמחות בלימודים עיוניים הנוגעים לתכנון ולביצוע מדיניות ציבורית. ההשתתפות בתכנית כוללת מלגת שכר לימוד מלאה, פעילות נלווית, הוצאות נסיעה, ביטוח ומלגת מחייה, הממומנים על ידי הקרן. בנוסף, עובדי מדינה אשר נבחרו להשתתף בתכנית זכאים להיעדרות בשכר ממשרתם בישראל למשך 11 חודשי התכנית. עם סיום התכנית, חוזרים המשתתפים להמשך העשייה הציבורית תוך מתן התחייבות להמשיך ולעבוד בשירות הציבורי בישראל למשך שלוש שנים לפחות.

“העותרת טוענת כי ההשתתפות בתכנית היא בגדר מתנה, כמשמעותה בחוק שירות הציבור (מתנות), התש”ם-1979, שמקנה הקרן לעובדי המדינה, ואין בסמכות המשיבים לאשר את קבלתה. לשיטת העותרת, הוראות החוק אינן מאפשרות כלל את קיום התכניות אותן מפעילה הקרן […] לפי פרשנות העותרת, החוק אינו מאפשר לעובד ציבור לקבל מלגת לימודים כלשהי שניתנה בקשר עם היותו עובד ציבור. יתרה מכך, נציבות שירות המדינה נותנת “יד חופשית” לקרן, שהיא כאמור גוף פרטי לחלוטין, לתת מתנה לעובדי מדינה נבחרים בניגוד לדין. מתנה זו מובילה, בין השאר, להגדלת סיכויי הקידום של מקבלי המתנה לתפקיד בכיר בשירות המדינה. נוכח אי החוקיות הנטענת בהענקת המתנה על ידי הקרן, המשיבים השתמטו מחובתם לפעול בהתאם להוראות החוק ולחייב את המשתתפים בתכניות בתשלום שווי המתנה לאוצר המדינה.

“המשיבים טענו בתגובתם כי דין העתירה להידחות. בניגוד לטענת העותרת, השתתפות בתכניות הקרן והמלגות המוענקות למשתתפים בתוך כך, אינן בגדר “מתנה”, כהגדרתה בחוק. זאת, הן לאור לשון החוק והן לאור תכליתו. אין מדובר בטובת הנאה וה”תמורה” הנטענת כלל איננה תמורה, שכן ההשתתפות בתכניות הקרן מותנית בהסכמתו של עובד המדינה להמשיך ולשרת בשירות הציבורי במשך שלוש שנים לפחות מתום סיום לימודיו בתכנית. מעבר לכך, גם בבחינת התכלית, עולה כי אין לראות בהשתתפות בתכנית כ”מתנה”. השתתפות עובדי מדינה בתכניות הקרן גם אינה מעלה כל חשש לפגיעה בטוהר המידות. ההיפך הוא הנכון. ההשתתפות בקרן נועדה להשביח את השירות הציבורי באופן שיביא לשיפור השירות לאזרח. אדרבה, קבלת טענות העותרת תביא להשלכות רוחב משמעותיות ואבסורדיות, כך שיימנע מהמדינה לקיים שיתופי פעולה עם גורמים חיצוניים אחרים לטובת פעילויות הדרכה לעובדי המדינה, שממומנים באופן מלא או חלקי על ידי הגורם החיצוני. מצב דברים זה יחטא לתכלית החוק, יפגע באיכותו של השירות הציבורי ויעמוד בניגוד לאינטרס הציבורי. המשיבים גם שללו את טענת העותרת כי נציבות שירות המדינה רואה בהיותו של מועמד לקידום בשירות המדינה בוגר התכנית שיקול רלוונטי העשוי להביא להעדפתו על פני מועמד אחר.

“[…] לאחר עיון בעתירה, בתגובות לה ושמיעת הצדדים בדיון לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר כל עילת התערבות. בעיקרו של דבר, טענתה של העותרת היא כי עובדי המדינה המשתתפים בתכניות הקרן עוברים על החוק ועל כן שיתוף הפעולה בין המשיבים לבין הקרן נעשה בניגוד לחוק ובחוסר סמכות. ברם, עיון בהוראות החוק ובהוראות התקשי”ר מגלה כי אין בטענות אלו ממש.

“[…] נוכח שיתוף הפעולה בין הקרן לבין נציבות שירות המדינה והעובדה שלנציבות תפקיד בבחירת העובדים המשתתפים בתכניות הקרן, הרי שהשתתפות עובדי המדינה בתכניות הקרן אינה מקימה חשש לפגיעה בטוהר המידות, אותו ביקש החוק למנוע. כאמור, ההשתתפות בתכניות הקרן אינה בעלת מאפיינים אישיים ואינה בגדר “מתנה” אישית הניתנת למשתתפים בקשר לתפקידם הציבורי הספציפי, אלא באופן רוחבי בשל היותם עובדי ציבור. זאת, נוכח מטרת התכנית – השבחת השירות הציבורי בישראל לטובת הציבור בכללותו. אכן, עובדי ציבור ספציפיים משתתפים בתכניות הקרן, אולם הם רק “אמצעי” להשגת המטרה – טיוב השירות הציבורי בכללותו. כמו כן, כפי שציינה הקרן בתגובתה והעותרת לא הצביעה על עובדה המצביעה אחרת, הקרן היא כאמור קרן פילנתרופית, ללא אינטרסים עסקיים בישראל או בחו”ל. בנסיבות אלה, קשה לסבור כי השתתפות עובדי מדינה בתכניות הקרן עלולה לפגוע בטוהר המידות בשירות המדינה.

“בשולי הדברים אציין כי טענת העותרת לפיה השתתפות בתכניות הקרן משפיעה על קידומם של המשתתפים בשירות המדינה נטענה בעלמא וללא כל ביסוס.

“ולפני סיום אוסיף כי העובדה שהעותרת הפנתה את העתירה באופן ספציפי כלפי תכניות הקרן, על אף קיומם של שיתופי פעולה דומים של גופים במגזר השלישי עם שירות המדינה, מעוררת קושי לא מבוטל. בהקשר זה, כאשר ביקשנו במסגרת הדיון לברר עם העותרת את השלכות העתירה, לו תתקבל, לגבי שיתופי פעולה נוספים של שירות המדינה עם גופים נוספים, התברר כי העותרת לא נתנה דעתה לכך, בוודאי לא במידה מספקת ולא היה בפיה מענה לשאלות על אודות שיתופי פעולה אחרים שיש למדינה עם גופים פילנתרופיים וגופים אחרים, ומה מייחד, אם בכלל, את הקרן על פני גורמים אלו. מצופה מהעותרת, כעותרת ציבורית, להתייחס גם להשלכות רוחב של עתירתה ולא לצמצם מבטה לשיתוף פעולה ספציפי.

“העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות משיבים 2-1 יחדיו בסך של 7,500 ש”ח ובהוצאות משיבה 3 בסך 7,500 ש”ח נוספים”.

= = = = = = = = =

בג”ץ 3194/20 [הליכוד תנועה לאומית ליברלית נגד היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה, אהוד ברק, קרן וקסנר]

השופט יוסף אלרון: “לפנינו עתירה להורות ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות המדינה (המשיבים 1 ו-2) לפתוח “בחקירה פלילית ולמצער בבדיקה משמעותית” כלפי ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד ברק (המשיב 3), וקרן וקסנר (המשיבה 4). זאת, על רקע העברות כספיות שבוצעו לכאורה מטעם הקרן לטובת ברק בין השנים 2004–2006.

“כעולה מהעתירה ומתגובות המשיבים, במהלך שנת 2018 פורסמו מספר כתבות בכלי התקשורת מהן עלה כי בתקופה האמורה, העבירה הקרן לברק כספים בסכומים של כ- 2.3 מיליון דולר. זאת, כך לפי תגובתו של ברק בכלי התקשורת, בתמורה לשירותי מחקר שהעניק לקרן בתקופה שלאחר תום כהונתו כאיש ציבור.

“על רקע זה, פנה בא כוח העותרת בשלהי שנת 2018 ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולפרקליטות מחוז תל אביב, בדרישה לפתוח בבדיקה או בחקירה נגד ברק וקרן וקסנר. זאת, בטענה כי בתקופה שבה קיבל ברק את הכספים היה פעיל פוליטית; כי העברת הכספים לידיו מגבשת חשד לביצוע עבירת מרמה והפרת אמונים; וכי קיים חשד שלפיו העברת הכספים היוותה למעשה תרומת בחירות אסורה. פניות נוספות בעניין הוגשו בסמוך לאחר מכן ובמהלך שנת 2019.

“בעקבות פניות אלו, נבחן העניין על ידי הגורמים האמונים על כך במשטרת ישראל, והוחלט כי אין מקום לפתוח בחקירה פלילית בעניין. זאת, הן מאחר שבעת קבלת הכספים ברק כבר לא שימש בתפקיד ציבורי; הן בשל פרק הזמן שחלף מאז סיים ברק את תקופת כהונתו כעובד ציבור, בשנת 2001, שבעטיו חלה התיישנות על עבירות אשר נטען כי ביצע במהלך כהונתו.

“עמדת המשטרה בעניין אומצה על ידי פרקליט המדינה, ממלא מקום פרקליט המדינה שהחליפו בתפקיד, והיועץ המשפטי לממשלה; וביום 21.4.2020 נמסרה לבא כוח העותרת הודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה שלפיה הוחלט שלא לפתוח בחקירה פלילית בעניין. בנסיבות אלו, הגישה העותרת את העתירה שלפנינו.

“[…] לאחר שעיינו בעתירה, בתגובות המשיבים ובהודעת העדכון מטעם המדינה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבות.

“[…] מלבד המידע אודות העברות כספיות שבוצעו לטובת ברק בשנים שבמהלכן לא שימש כעובד ציבור, העותרת אינה מצביעה על מידע כלשהו העלול לבסס חשד לביצוע עבירה פלילית. מידע זה נבחן כנדרש על ידי בכירי מערכת אכיפת החוק – ובראשם, היועץ המשפטי לממשלה – אשר לא מצאו כי יש בו כדי להצדיק בדיקה מקדימה או פתיחה בחקירה פלילית. העותרת לא הצביעה על פגם כלשהו בהחלטה זו, והסתפקה בהעלאת השערות וסברות כלליות כי הכספים שהועברו לברק, בתקופה שבה חדל לשמש כעובד ציבור, נועדו לשרת את קרן וקסנר במקרה שבו ישוב לחיים הציבוריים.

“לא די בטענות כלליות מעין אלו שנטענו בפנינו כדי לבסס טענה בדבר חוסר סבירות קיצוני בהחלטות רשויות התביעה והיועץ המשפטי לממשלה, וממילא לא מצאנו לנכון התערב בהן”.

השופט יצחק עמית: “[…] העתירה במקרה דנן לא הניחה תשתית עובדתית מינימלית. העותרת נטלה את “קרן וקסנר” הוסיפה “ג’פרי אפשטיין”, בזקה ביד נדיבה “פדופיל מורשע” וקמצוץ “מטוס לוליטה אקספרס”, ועל כל אלה יצקה את המשיב 3 (ברק) – והרי לך תבשיל שמביא אל אולם בית-המשפט את ניחוחות הרשתות החברתיות. העתירה מורכבת מרמיזות, השמצות, וספקולציות. כך, נטען כי ג’פרי אפשטיין היה אחד התורמים המרכזיים של הקרן בעוד שהקרן טענה כי מהדו”חות הכספיים שלה עולה שאפשטיין לא תרם אפילו סנט אחד לקרן; נטען כי ניסיון הטשטוש וההסוואה של מהות התשלום לברק מהווה דגל אדום, בעוד שהתשלום הופיע בריש גלי בזמן אמת בדו”חות הרשמיים והפומביים של הקרן; נטען כי קרן וקסנר נהנית ממעמד ייחודי של הכשרה מונופוליסטית של המנהלים הבכירים ביותר במינהל הציבורי – אף שנציבות שירות המדינה הבהירה לעותרת כי שיתופי פעולה דומים מתקיימים גם עם גורמים אחרים; נטען כי פעילות הקרן לא עברה הליך מכרזי – אף שנציבות שירות המדינה הבהירה לעותרת כי אין מקום להליך מכרזי בכגון דא; נטען כי הקרן “מחזיקה במידע רב הנוגע לפקידי הציבור הבכירים ביותר במדינה […] המידע שנאגר על הפקידים נותר ברשותה של הקרן בכל זמן […] אוגרת בתוכה מידע עצום וסודי עליהם”; נטען כי יש לבדוק אם מדובר בדפוס פעולה חוזר של הקרן שבמסגרתו היא “משמנת” בכירים בציבוריות הישראלית בבחינת שלח לחמך; כי הקרן הייתה צינור להלבנת ולהעברת כספים לברק; העותרת תמהה אם הקרן יכולה להמשיך להכשיר עובדי מדינה בכירים; אם קבלת מיליוני דולרים מנדבנים מסתוריים הייתה פעולה חד פעמית של ברק או דפוס פעולה חוזר, וכי ייתכן שתשלומי השוחד שולמו בתשלומים שניתנו גם לאחר מעשה (דוגמה לכך שהספקולציה הופכת לעובדה שמשמשת מקפצה לספקולציה נוספת).

“לא בכדי ביקשה קרן וקסנר את התנצלותה של העותרת כמי שלטענתה כל חטאה הוא בעשיית הטוב והישר. מתגובתה המקדמית של הקרן עולה כי מזה כשלושים שנה, במסגרת תכנית העמיתים, יוצאים מדי שנה כעשרה מצטיינים בשירות הציבורי לתכנית לימודים של כשנה בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, ששמה הולך לפניה כאחת מהאוניברסיטאות הטובות בעולם. החל משנת 2014, מפעילה הקרן תכנית נוספת עבור מנהלים מצטיינים בשירות הציבורי, שבמסגרתה יוצאים המשתתפים לתכנית של כחודש ימים באוניברסיטת הרווארד. בתכניות אלה זכו להשתתף מאות מטובי ומבכירי השירות הציבורי, כולל קצינים בכירים בצה”ל כמו הרמטכ”ל הנוכחי רב אלוף אביב כוכבי. העומדים בראש העותרת, לרבות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר התקשורת דאז גלעד ארדן ושר התיירות דאז יריב לוין, כתבו המלצות חמות עבור פלוני או אלמוני, על מנת שהלה יתקבל לתוכנית היוקרתית של הקרן. התקשיתי אפוא להבין במה זכתה הקרן ליחס העוין מצד העותרת כפי שבא לידי ביטוי בעתירה”.

“העותרת תישא בהוצאות המשיבים 1 ו-2 על סך 5,000 ש”ח, ובהוצאות כל אחד מהמשיבים 3 ו-4 על סך 5,000 ש”ח.”

= = = = = = = = =