במסמך שהוגש לכנסת: “יש לאשר בלא דיחוי את כניסת דואר ישראל לתחום ההדפסות בהתאם למוצע בהצעת החוק, ולא להגביל את פעילותה באופן שימנע תחרות אפקטיבית בתחום ריכוזי זה”

חברת דואר ישראל הגישה לוועדת הכלכלה של הכנסת בראשות ח”כ מיכאל ביטון מסמך נוסף לקשור לסידרת הדיונים בנושא הצע”ח הדואר (תיקון מס’ 13). המסמך הקודם הוגש בתחילת דצמבר 2021 ודיווחתי עליו כאן באתר.

את המסמך החדש הגישו – בשם חברת דואר ישראל – עורכי הדין גל רוזנט ורן כרמי. בפתח המסמך נאמר: “בימים אלה דנה ועדת הכלכלה בהצעת חוק הדואר (תיקון מס’ 13), התשפ”ב – 2021, הכוללת בחובה רפורמה בתחום הדואר, ובכלל זה הצעה (ס’ 5א2 להצעת החוק) לאפשר לדואר ישראל להתחרות בתחום ההדפסות.

“לידי דואר ישראל הגיעו פניות חברת אניה שפירא בע”מ לכב’, (באמצעות עו”ד דרור שטרום ) בהן קראה החברה לועדה הנכבדה למנוע את כניסת דואר ישראל לתחום הדפסות דברי הדואר, או לחילופין – להגביל את פעילותה בתחום. אניה שפירא טענה שדואר ישראל היא ‘מונופול בתחום הדואר הכמותי בישראל’, שתחום ההדפסות הוא תחום שפועלים בו חמישה מתחרים ו’רמת התחרות בו טובה ומתפקדת’, שכניסת דואר ישראל לתחרות בתחום תעוות את התחרות בו ודואר ישראל אף ‘חפצה לעוות את התחרות’ בו.

“טענות אלה אינן נכונות, ואינן מתארות נכונה את התחומים הרלוונטיים. דואר ישראל ביקשה מאיתנו להציג בקצרה בפני כב’ תיאור נכון של תחום ההדפסות (תחום ריכוזי ולא תחרותי, המשווע לתחרות), וכן תיאור נכון של ‘תחום הדואר הכמותי’, שאין לדואר ישראל כל השפעה על התחרות בו, ומי ששולט בו למעשה באופן מוחלט הוא קבוצת בארי-מסר”.

בין היתר נאמר במכתב ב”כ דואר ישראל כי “[…] בניגוד לטענת אניה שפירא כאילו מדובר בתחום שבו ‘יש חמישה מתחרים ורמת התחרות בו טובה ומתפקדת’,  מדובר בתחום ריכוזי וממועט מתחרים (שוק אוליגופוליסטי),  המאופיין בחסמי כניסה גבוהים, שנתחי השוק של השחקנים בו נשארים קבועים, ובין המתחרים קיימים שיתופי פעולה המצננים עוד את התחרות“.

“[…] כך, בניגוד לטענת אניה שפירא, בתחום ההדפסות פועלים, הלכה למעשה, שלושה שחקנים, שנתח השוק המצטבר שלהם הוא 95%!: דפוס בארי (שותפות מוגבלת), עם כחמישים אחוזים; אורדע פרינט תעשיות בע”מ, עם כעשרים וחמישה אחוזים; ואניה שפירא עם כעשרים אחוזים […] יתרה מכך: שלושת השחקנים השולטים בשוק זה אינם עושים כל מאמץ להתחרות זה בזה ולכבוש נתחי שוק חדשים“.

“[…] אף אחד מהשחקנים הקיימים לא נקט בהתנהגות תחרותית שהביאה לשינוי בנתחי השוק. הואיל וחסמי הכניסה לתחום גבוהים, ולא נכנס אליו אף שחקן חדש, מחולל תחרות, במהלך כל השנים הללו. מצב זה נוח למתחרים המעטים, לאוליגופול, אבל רע מאד לתחרות וללקוחות“.

“[…] תחום ההדפסות הוא תחום חולה, לא תחרותי. על רקע זה, ברור כי אניה שפירא חוששת מכניסת דואר ישראל לתחום כמתחרה חדש ורענן, שאינו מחויב לקיפאון בתחרות, שישבור את הריכוזיות בו, ישפר את התחרות ויביא להוזלת המחיר ללקוחות

“לכן, לא מפתיע לגלות, שבניסיון למנוע את כניסת דואר ישראל כמתחרה, משלבת אניה שפירא ידיים עם דפוס בארי. שני מתחרים המחזיקים ביחד 75% בענף ההדפסות, מבקשים למנוע כניסת מתחרה חדש, או לחילופין – למנוע ממנו להציע מחירים זולים עבור שירותי הפקה והדפסה”.

עוד נטען במסמך כי “[…] היקף דברי הדואר שמחלקת דואר ישראל אינו מלמד על “כוח” שלה, אלא דווקא להיפך – על נחיתות תחרותית מובהקת של החברה. ניתוח נכון של הנסיבות בענף מלמד על קיומו של מונופול – בארי-מסר, ולא דואר ישראל“.

בסיכום המסמך שהוגש לוועדת הכלכלה נאמר כי “שוק ההדפסות הוא שוק ריכוזי, אוליגופוליסטי, המאופיין במיעוט מתחרים, בחסמי כניסה גבוהים ביותר ובתחרות מועטה. בפועל – השוק סובל מקיפאון תחרותי מובהק.

“אין לשעות לניסיון האוליגופול לשמר מצב זה, ש”נוח” מאד לאוליגופול – אולם רע מאד לתחרות וללקוחות.

“לכן, אין למנוע את כניסת דואר ישראל כמתחרה חדש לתחום, ואין להטיל עליה מגבלות שימנעו ממנה להוזיל מחירים. ההיפך הוא הנכון – יש לאשר בלא דיחוי את כניסת דואר ישראל לתחום ההדפסות בהתאם למוצע בהצעת החוק, ולא להגביל את פעילותה באופן שימנע תחרות אפקטיבית בתחום ריכוזי זה”.

[הערה: כל ההדגשות המופיעות בידיעה זו מופיעות כך במסמך המקורי].