תובענה ייצוגית נגד בזק בנושא “חדרי ריכוז”, שהחלה דרכה בסכום קבוצתי של 42.84 מיליון ₪, נדחתה ע”י ביהמ”ש והסתיימה בחיוב התובע בתשלום הוצאות שכ”ט עו”ד לבזק

“לסיכום, המבקש לא הוכיח קיומה של עילת תביעה אישית או ייצוגית שיש אפשרות סבירה שתוכרע לטובת הקבוצה. לפיכך, דין בקשת האישור להידחות. המבקש ישלם למשיבה את הוצאות ההליך בסך 40,000 ₪.” כך כתבה סגנית הנשיא כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ ב- 18 במארס 2020 בסופו של פסק הדין שנתנה בתביעה שהוגשה בדצמבר 2017 נגד חברת בזק [ת”צ 17926-12-17].

בפסק הדין נאמר בין היתר:

“לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבה מחזיקה בחדרוני תקשורת (‘חדרי ריכוז’) בבניינים שונים בחרבי הארץ מבלי לשלם לבעליהם דמי שימוש. זאת, לפי הנטען, בניגוד לדין”.

“המבקש הוא הבעלים של דירת מגורים בבית משותף בירושלים […] חלק מהרכוש המשותף הוא חדרון תקשורת המצוי בקומת הקרקע של הבניין. המבקש טוען שהחל ממועד בלתי ידוע, בסמוך להקמת הבניין, מחזיקה המשיבה בחדרון ומפעילה בו ציוד תקשורת, ככל הנראה לצרכים שכונתיים ולא רק לשימושם של בעלי הדירות בבניין. צויין כי ‘במשך תקופה כלשהי’ שילמה המשיבה לוועד הבית של הבניין המשותף דמי שימוש בגין החדרון […] אך חדלה מכך לפני שנים ומאז 2009 אין המשיבה משלמת עבור שימושה בחדרון ואף אינה משלמת חלק בחשבון החשמל של הרכוש המשותף בבניין. כן נטען כי אלמלא שימושה של המשיבה בחדרון ניתן היה לעשות בו שימוש מועיל לטובת בעלי הדירות בבניין”.

“המבקש מציין בבקשתו כי מבדיקה שערך עלה שהמשיבה מחזיקה במאות חדרונים דומים ברחבי הארץ”.

בין היתר טענה חברת בזק בבית-המשפט כי “[…] בניגוד לטענת המבקש, המשיבה לא חדלה מלשלם לנציגות הבניין את אותם דמי שימוש בסך 30 ₪ לחודש עליהם הוסכם לפני משורת הדין, ולמעשה היא ממשיכה לעשות כן עד היום”.

חברת בזק גם טענה כי “מדובר במתקן תקשורת הקיים בבניין מזה 40 שנה, המעוגן בתוכניות המקוריות של הבניין, ואשר הותקן ותוחזק ע”י משרד התקשורת בתקופה בה משרד התקשורת היה אחראי על מתן שירותי תקשורת במדינה, מדינת ישראל הייתה בעלת הבניין ודיירי הבניין שוכנו בו על-ידי חברת עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע”מ.”

בהחלטה שנתנה השופטת ביום 9 באוקטובר 2018 היא ביקשה את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה “לרבות עמדת משרד התקשורת כרגולטור המופקד על התחום, בסוגיות המרכזיות העולות מן הבקשה, הן כמי שאמון על האינטרס הציבורי והן בשים לב לטענות המשיבה כי היא באה בנעלי המדינה בכל הקשור לזכויות בחלק מחדרי הריכוז”. היועמ”ש הודיע לבית-המשפט כי החליט להתייצב בהליך זה.

“תמצית עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה היא כי זכות השימוש במקרקעין לשם הקמת והצבת מתקני תקשורת הוענקה למקים המתקנים ע”י המחוקק ולצד זכות זו לא נקבעה החובה לשלם דמי שימוש בגין השימוש במקרקעין […] סבור היועץ המשפטי לממשלה כי היעדר התייחסות בחקיקה לחיוב בתשלום דמי שימוש לצד זכות הכניסה למקרקעין לצורך הקמה והצבה של מתקני תקשורת, אינה מהווה לאקונה אלא הסדר שלילי מכוון שנועד לפטור את מקים תשתית התקשורת מתשלום דמי שימוש”.

בהכרעה של השופטת נאמר בין היתר כי התובע לא הציג עילת תביעה אישית וייצוגית ולפיכך דין התביעה להידחות.

הערת עורך Read IT Now:

+ ידיעה על הגשת התביעה פורסמה כאן באתר בדצמבר 2017.

+ ב- 16.11.2018 דיווחתי כאן באתר כי בית-המשפט המחוזי בירושלים מבקש לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה (לרבות עמדת משרד התקשורת כרגולטור) בתביעה זו.