תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד בית דוד בן-גוריון בגין Spam [לגבי סידרת מפגשים בתשלום הנערכת במקום בהנחיית העיתונאי עמית סגל]

לבית-משפט השלום בתל אביב הוגשה תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד בית דוד בן-גוריון בגין Spam.

הנתבעת היא תאגיד סטטוטורי שהוקם מכוח חוק דוד בן-גוריון, התשל”ז – 1976, לצורך הנצחת ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן-גוריון.

התובע בתיק זה הוא עו”ד שמעון גיגי שקיבל שתי הודעות ספאם מבית דוד בן-גוריון לגבי סדרת מפגשים בתשלום, בהנחיית העיתונאי עמית סגל, הנערכת במקום.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “עניינה של תובענה זו הינו בהפרה בוטה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בדק ושידורים), התשמ”ב – 1982 על-ידי הנתבעת.

“כידוע, חוק הספאם אוסר על משלוח דברי פרסומת, בין היתר באמצעות שליחת ‘הודעת מסך קצר’, אלא בכפוף להתקיימותם של תנאים ברורים מפורשים ומצטברים אשר נקבעו בחוק.

“[…] הנתבעת הפרה ברגל גסה את הוראות החוק, באופן עקבי ושיטתי, תוך שהיא הופכת את דבר המחוקק ‘למשל ולשנינה’ ומתעלמת באופן בוטה מסטנדרט ההתנהגות שנקבע בחוק.

“חרף הוראותיו הברורות של חוק הספאם, אשר עיגן עלי חוק את שאט הנפש של המחוקק מהמטרד של הפצה המונית ושיטתית של הודעות פרסומת לא רצויות והנזקים הרבים הגלומים בהם, עשתה הנתבעת ‘שבת לעצמה’ והיא מוסיפה, באופן ציני  ומתוחכם, להפיץ ‘דואר זבל’ (Spam) בניגוד לחוק.

“הדברים הינם חמורים שבעתיים שעה שמדובר בנתבעת שהינה תאגיד שהוקם לפי דין – ואשר הוראות החוק אמורות להיות נר לרגליה.

“[…] חרף זאת, הנתבעת שלחה לתובע ולחברי הקבוצה, בתפוצה נרחבת, הודעות פרסום אסורות לכל דבר ועניין, שכן מדובר בהודעות הכוללות תוכן פרסומי מובהק אשר משטרתו לגרום לציבור לרכוש שירותים בתשלום”.

“[…] הנתבעת אינה חוששת להפר את הדין זאת כיוון שהסנקציה הכספית הקבועה בחוק בגין תביעה אישית בטלה בשישים לעומת רווחיה הכספיים המושגים באמצעות כלי פרסום זול ויעיל בדמות שליחת ‘דואר זבל’ לרשימות התפוצה שלה”.

בהמשך כתב הטענות נאמר עוד כי “[…] תופעת הספאם משתמשת באופן טפילי במשאבי המרשתת ומסבה נזקים כבדים  ליחיד ולציבור כאחד. בין מגרעותיה הרבות של תופעת הספאם ניתן למנות בזבוז זמן עבודה יקר, אובדן דברי דואר חשובים בשל סינון שגוי (שנועד למנוע שליחת דואר זבל), אובדן האמון במערכות הדואר האלקטרוני, ופגיעה עצומה בפרטיות המשתמשים.

“לכל אחד מחברי הקבוצה נגרם נזק הן בשל אובדן זמן עבודה ופנאי והן בשל ההודעות שנדרשו להם כדי לנסות ולהסיר עצמם מרשימות התפוצה שמעולם לא נתנו את הסכמתם להשתייך אליה. משלוח מסרון הפרסומת הצריך את התובע, וכמוהם גם יתר חברי הקבוצה, לעצור את שיגרת יומם ולהתפנות למחיקת המסרון והסרתו מרשימת התפוצה, באופן הגוזל מזמנם.

“כך, הודעה אחת מגיעה למאות אלפי ועשרות אלפי נמענים. הזמן המצטבר שהנמענים יבזבזו לריק על קריאת ההודעה ומחיקתה מגיעה בהערכת חסר למאות שעות עבודה. כך, בענייננו שלחה הנתבעת הודעות SMS בהיקף של לכל הפחות 10,000 נמענים. גם בהנחה שכל נמען ביזבז דקה אחת בלבד בקריאת ההודעה ו/או במחיקתה, הרי שעדיין מדובר במאות שעות שבוזבזו לריק“.

עם זאת, יצויין כי במקום אחר בכתב התביעה נאמר כי “בשלב זה מוערכת הקבוצה בלכל הפחות 5,000 נמענים אשר קיבלו מאת הנתבעת דברי פרסומת שלא כדין. אותם נתבעים לא נתנו לנתבעת את הסכמתם המפורשת לשיגור דברי פרסומת”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד מתן פריידין.

[הערה: ההדגשות מופיעות כך במקור].