תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד פרטנר בגין חיוב שלא כדין בגין אפליקציית MyGuard (בלא שניתנה הסכמה פוזיטיבית של הלקוח) והפרת הוראות משרד התקשורת בעניין גישה לשירותים נוספים בתשלום

לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד הוגשה תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) נגד פרטנר בגין חיוב שלא כדין בגין אפליקציית  MyGuard  (בלא שניתנה הסכמה פוזיטיבית של הלקוח) והפרת הוראות משרד התקשורת בעניין גישה לשירותים נוספים בתשלום. היקף התביעה הקבוצתי הוא כ- 7 מיליון ₪.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד אביתר כהן. התובע בתיק זה הוא עו”ד פז יצחקי וינברגר.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי  המבקש הוא לקוח של הנתבעת מזה 21 שנה ברציפות בעל חמישה מספרים שונים המוחזקים בחברת פרטנר.

“הקבוצה המיוצגת היא כל מי שחוייב בתשלום עבור אפליקציית שירות MyGuard בלא ידיעתו ו/או בלא הסכמתו המפורשת משך שבע השנים האחרונות שקדמו להגשת התביעה ו/או לא עשה שימוש בשירות ו/או לא יצר קשר או אימות ולו ראשוני עם המוקד, דהיינו – ברור למשיבה כי לא עשה ואינו יכול לעשת שימוש בשירות”; וכן “כל מי שהמשיבה איפשרה לו – על דעת עצמה ובלא הסכמה מפורשת – את הגישה לשירותי רשת מתקדמים משך שבע השנים האחרונות, בניגוד להנחיית משרד התקשורת אשר קובעת כי ברירת המחדל היא ששירותים אלה חסומים”.

“אחת היא אם מדובר במנוי עסקי או פרטי, לרבות לקוחות עבר של המשיבה”.

עילת התביעה הראשונה: לדברי כתב הטענות, במהלך חודש יוני 2021 גילה התובע כי הוא מחוייב בתשלום חודשי בגין אפליקציית MyGuard בשניים מבין המנויים שברשותו. “המדובר באפליקציה אשר המשתמש נדרש להתקינה במכשירו באופן יזום ותמורת תשלום דמי שימוש חודשיים, הוא מחובר למוקד הטלפוני של המשיבה, אשר אמור לסייע למשתמש לקבל סיוע והכוונה בשעת מצוקה.

“המבקש מעולם לא נרשם לשירות זה, ומעולם לא התקין את האפליקציה במכשירו, כך שחיוב המשתמש בתשלום 6.90 ₪ הינו בבחינת עשיית עושר ולא במשפט, וניצול ציני של חוסר תשומת לב של לקוחות המשיבה […] אין חולק כי גביית כספים בגין שירות שלא התבקש ושלא ניתן בפועל, עולה כדי התקשרות שלא כדין, ובאופן שגובל בגזילה וגניבה”.

בתביעה נטען בהקשר זה כי “שירות MyGuard אינו רלבנטי כלל למבקש ובוודאי שלא לבנותיו הקטינות. במעמד רכישת שני המנויים לבנות הקטינות, רכש המבקש שירות אחר לחלוטין, שירות בשם ‘סייבר גארד’, שירות המגן על הקו מתכנים ומהתקפות קוד עויין, שירות הפועל אוטומטית ובלי צורך בכל התקנה של אפליקציה או פעולה יזומה כלשהי מצד המשתמש”.

בסופו של דבר חוייב המשתמש בסכום של 16.90 ₪ לחודש (לכל מנוי) על שירות ‘סייבר גארד’ ובנוסף גם חיוב חודשי של 6.90 ₪ (לכל מנוי) על שירות MyGuard, “שכאמור לא הוזמן, לא נעשה בו כל שימוש מעולם, לא הותקנה על גבי המכשירים האפליקציה הנדרשת לשם השימוש בו ולא בוצע האימות הנדרש מול המוקד של המשיבה שמוודא הפעלת השירות”.

עילת התביעה השנייה: במסגרת הבירורים שערך התובע לגבי החיובים עם אפליקציית מיי גארד וביטולם [פרטנר הפסיקה את החיובים בעקבות פניית המבקש אך סירבה להשיב לו את הסכומים שגבתה ממנו לאורך התקופה בלי שעשה כל שימוש בשירות], “גילה המבקש כי המשיבה פועלת בניגוד לנהלי משרד התקשורת ובניגוד לתנאי הרישיון שלה עצמה, באופן הגישה לשירותי תוכן נוספים, פתוחה עבורו כברירת מחדל, בלא הסכמתו ו/או אישורו.

“לפי נהלי משרד התקשורת, ברירת המחדל היא שכל הגישה לשירותי תוכן נוספים (שירותי תוכן ומידע בתשלום, חד פעמי/מתמשך; שירות תוכן קולי מספרי 1900/1901) חסומים בפני המשתמש אלא אם בחר מפורשות – אחרת”.

“[…] ודוק: לא בכדי המחוקק קבע כי ברירת המחדל היא ששירותים נוספים יהיו חסומים למשתמש אלא אם בחר אחרת. בפועל, המשיבה ‘מצפצפת’ על המחוקק והנחיות משרד התקשורת, והכל לתועלתה האישית ולמען השאת רווחים”.