תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) נגד ווייז מובייל; בשם כל תושב ובעל עסק שכתובתו בשכונת שועפט בירושלים ובשם כל מי שעשה שימוש באפליקציית הניווט ויעד נסיעתו היה לשכונת שועפט

ביום שלישי (4.2.2020) בצהריים דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה: הוגשה (4.2.2020) תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) נגד ווייז מובייל; עילת התביעה: הפסקת הפליה על רקע אזור מגורים – איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים ובנוסף הפסקת הטעיית המשתמשים באפליקציה; התביעה הוגשה בשם כל תושב וכל בעל עסק שכתובתו בשכונת שועפט בירושלים וכן בשם כל מי שעשה שימוש באפליקציית הניווט ויעד נסיעתו היה לשכונת שועפט; טרם פורסם כתב הטענות במלואו.

התובעת בתיק זה היא חליחל רבאב המוצגת בכתב התביעה כרופאת שיניים במקצועה, נשואה ואם שלושה ילדים אשר מתגוררת ברחוב אל אמצעי 9 בשכונת שועפט בירושלים ובאותה הכתובת גם מצוייה מרפאת השיניים בה היא עובדת.

“המבקשת גילתה כי לאחר שמסרה ללקוחותיה כתובת המרפאה המדוייקת, הם התקשרו אליה מחוץ לשכונה לאחר שהאפליקציה הודיעה להם – ‘הגעת ליעד’, למרות שהם באמצע כביש ראשי או בצומת סואנת (תלוי מאיזה צד של השכונה הם הגיעו).

“בנוסף, בעת הזמנת מוצרים, בין אם מוצרים אישיים ובין אם מוצרים לצורכי המרפאה, ספקים היו מתקשרים אליה וטוענים כי למרות שהקלידו את הכתובת שקיבלו מהמבקשת, האפליקציה ניווטה אותם לכניסה לשכונה והודיעה להם – ‘הגעת ליעד’.”

לדברי כתב הטענות, הדבר קרה בעת שערכה מסיבות ימי הולדת לילדיה ומקצת מהמוזמנים נאלצו להתקשר אליה לאחר שהגיעו לצומת סואנת אבל האפליקציה טענה כי זהו מקום היעד.

“[…] הגדרת כל השכונה ע”י המשיבה כאיזור מסוכן, גרמה למבקשת להיות במצבים לא נעימים, בלשון המעטה”. כתב התביעה מפרט מקרים אלה.

בכתב הטענות שהוגש לבית-משפט השלום בתל אביב נאמר בין היתר כי “הבקשה נולדה מהצורך בהפסקת התנהלות פסולה של המשיבה, המפעילה אפליקציה לשימוש בדרכים, אשר בחרה לסמן שכונה שלמה – שכונת שועפט בירושלים – כמקום מסוכן ו/או שישראלים מנועים מכניסה אליו, ובכך גרמה לאפלייה אסורה של המבקשת וחברי הקבוצה על רקע איזור מגורים בניגוד לחוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס”א – 2000ץ

“בנוסף, התנהלות המשיבה גרמה להטעיית המשתמשים באפליקציה אשר הגדירו את יעד נסיעתם לכתובת מדוייקת בתוך השכונה, כאשר בפועל האפליקציה הביאה אותם רק לפאתי השכונה ללא התראה מוקדמת או ‘אזהרה’ כלשהי והודיעה: ‘הגעת ליעד’.”

בכתב הטענות נאמר כי “בהגדרות האפליקציה יש אפשרות לבחור שהניווט לא יעבור באיזורים המוגדרים כמסוכנים או שישראלים מנועים מכניסה אליהם (שטחי A או B) […] גם אם משתמש בחר לכבות אפשרות מניעת הניווט דרך כניסה לאיזור מסוכן, הרי שבעת שהאפליקציה מבצעת באופן אוטומטי עדכונים תקופתיים, הגדרות האפליקציה חוזרות להגדרות ברירת המחדל והן: הניווט לא יעבור באיזור מסוכן. על המשתמש שלא מעוניין בהגדרת ברירת המחדל לשנות בכל פעם את ההגדרות מחדש.

“נציגי המשיבה והאחראים על הגדרות ברירת המחדל קבעו וסימנו בלחיצת עכבר, מבלי שהמשיבה מחזיקה באישור מתאים ורלבנטי מגורם ביטחוני מוסמך, כי כל שכונת שועפט בירושלים הינה איזור מסוכן, אשר הניווט לא יעבור דרכה או לתוכה”.

עוד נאמר בכתב התביעה כי “[…] רק במידה והמשתמש בוחר מראש לבטל אפשרות כניסה לאיזור מסוכן אזי הניווט מביא אותו לכתובת המדוייקת בתוך השכונה. אין ספק שלחלק מהמשתמשים שינוי ההגדרה והבחירה להיכנס לאיזור מסוכן מהווה עבורם הרתעה אשר גרמה לרבים מהם שלא להיכנס לשכונה ‘המסוכנת’, עפ”י הגדרת האפליקציה. זאת כשבפועל לא כך הוא המצב בשכונה ואין מדובר בשכונה מסוכנת”. לדברי התובעת, בשכונה מתגוררים כ- 33,000 תושבים כשכמה אלפים מתוכם הם ערביי ישראל שלא עידכנו את כתובת המגורים החדשה שלהם. “מדובר בשכונה יוקרתית בעלת מעמד סוציו-אקונומי גבוה, ואף ניתן להגיד הגבוה ביותר בכל השכונות הערביות בירושלים”.

“מלבד אירועי הפרת סדר שהתרחשו במשך מספר ימים, אולי שבועות, בחודש 7/2014 (אירוע חטיפת הנער מוחמד באו חדיר ורציחתו) לא היו אירןעים או התפרעויות בשכינה. השכונה סובלת מדימוי בעייתי בתקשורת בשל העובדה כי בתקשורת לא נוהגים להבדיל בין השכונה לבין שכונת מחנה הפליטים שועפט כאשר במחנה הפליטים, הנמצא מעבר לגדר ההפרדה, מתרחשים אירועים ביטחוניים רבים בתדירות גבוהה”.

“[…] המשיבה בהתנהלותה ו/או במעשיה ו/או במחדליה מפרה הפרות חוזרות של הדין. אשר על כן, התובענה שאותה מבוקש לאשר, מכוונת לשנות הגדרות האפליקציה (הסרת סימון השכונה כמסוכנת) ולהפסיק את האפלייה המתמשכת על רקע מקום מגורים ואת הטעיית קהל המשתמשים באפליקציה”.

הערה: כל ההדגשות המופיעות בידיעה זו מופיעות כך במקור.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד סאלח דיואני.

הערת עורך Read IT Now: ב- 25.4.2018 פירסמתי כאן באתר ידיעה שכותרתה: תביעה: מאז הרצח המזעזע של מוחמד אבו ח’דיר ב- 7/2014 ועד היום, הנתבעות טרם פעלו לתיקון תחנות הרכבת הקלה בי”ם והשבת הציוד שנפגע בהפגנות ובהפרות הסדר בשכונת שועפט “וזאת כאקט של הענשה קולקטיבית של כלל הציבור אשר מתגורר בשכונה ובשכונות נוספות לה”. גם התביעה ההיא הוגשה באמצעות עו”ד סאלח דיואני.