תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) נגד דואר ישראל בנושא שירותי דואר שליחים למנויים; היקף התביעה הקבוצתית: 3 מיליון ₪

ביום שישי, 10.1.2020 בצהריים דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה: לבית-המשפט המחוזי בירושלים הוגשה (10.1.2020) תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) נגד דואר ישראל בנושא שירותי דואר שליחים למנויים; היקף התביעה הקבוצתית: 3 מיליון ₪; קודם להגשת התביעה ובניסיון לייתר הליכים משפטיים פנה התובע לנתבעת “אלא שהפנייה המקדימה למנכ”ל הדואר לא נענתה כלל, מטוב ועד רע”.

התובע בתיק זה הוא נמרוד לויט, המנוי על שירות דואר שליחים מזה שנים, בעבר באמצעות חברה שבשליטתו ובשנים האחרונות באופן אישי ופרטי.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “דואר ישראל מספק למנויים שירותים של דואר שליחים, אשר מאפשר למנוי להזמין שירות של משלוח חבילות, שייאספו מביתו או ממשרדיו ויימסרו לכתובת יעד. עלות המשלוחים למנויים מפורטת במחירון דואר שליחים המפורסם באתר דואר ישראל, והיא נגזרת מכמות הפריטים החודשית, ממשקל החבילה ומטווח ההובלה (בתוך האיזור או שליחות בינעירונית).

“במסגרת שירות ‘פריט שני לאותו נמען’, דואר שליחים מעניק למנויי השירות הנחה בגובה של 25% מהתעריף הרגיל בעת משלוח של יותר מפריט אחד באותו איסוף ולאותו נמען, כשההנחה ניתנת לפריטים  במשקל הנמוך יותר. על מנת ליהנות משירותי השליחות של דואר ישראל, על הצרכן להיות מנוי לשירות.

“עניינה של בקשה זו פשוט. עד לחודש מארס 2019 ההנחה ניתנה כסידרה, כשהמנוי נדרש לסמן במסך ההזמנה את מספר החבילות לאותו נמען וזכה בהנחה. אלא שבמארס 2019 היישום עודכן, האפשרות לסמן את מספר החבילות לאותו נמען נחסמה והמנויים אינם זוכים להנחה, אלא מחוייבים על כל חבילה בעלות של משלוח חבילה בודדת לאותו יעד – גם אם שלחו יותר מפריט אחד באותו איסוף ולאותו נמען.

“בעקבות בירור, נמסר לתובע כי המערכת אמורה לזהות באופן אוטומטי משלוח של מספר חבילות לאותה כתובת ולהעניק לו את ההנחה בהתאם, אך בפועל – הזיהוי האוטומטי אינו פועל, היישום לא תוקן וההנה נשללת“[הערה: ההדגשה מופיעה במקור].

“נציגי הנתבעת מודים בתקלה ואינם מכחישים, לא את הזכאות להנחה ולא את העובדה שההנחה נשללת מהמנויים, ואף שלחו לתובע, לאחר אינספור פניות, חשבוניות זיכוי. אך כל ניסיונות התובע לברר האם הזיכוי שקיבל, שאינו כולל פירוט של המשלוחים אליהם הוא מתייחס, אכן מכסה את סך ההנחות שנשללו ממנו – עלו בתוהו”.

בהמשך כתב הטענות מוזכר סעיף 37 לחוק הדואר, תשמ”ו – 1986 המסמיך את שר התקשורת לקבוע את המחיר שישולם עבור שירותים הניתנים באמצעות הדואר, “אך אינו גורע מהאפשרות לספק שירותים נוספים מעבר לשירותים שמחיריהם מפוקחים בתקנות”.

“[…] כפי שעולה מתכתובת מיילים נוספת במהלך אוקטובר 2019, למרות הפניות הרבות של התובע וההבטחות כי ‘הבעייה’ ידועה ותיפתר בקרוב, ‘הבעייה’ לא תוקנה גם אחרי שלושה חודשים תמימים והנתבעת המשיכה לשלול מהמנויים את ההנחה המובטחת. התובע ממשיך להיות מחוייב על כל החבילות כאילו מדובר במשלוח של חבילה בודדת בכל פעם […] התקלה לא תוקנה עד מועד זה. מחד, לא מתבצע זיכוי אוטומטי ומאידך גם היום לא ניתן לסמן ביישום את מספר החבילות שיישלחו לאותו יעד”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד חגי קלעי, אוהד רוזן וחיה ארז.