“שליפות מידע”: ארבעה מקרים נוספים במשטרת ישראל ברבע השלישי של שנת 2022

בשנים האחרונות פירסמתי באתר זה שורה של מקרים של “שליפות מידע” ע”י בעלי תפקיד במשטרת ישראל ובשירות המדינה.

עתה פורסם (10.7.2022) לקט פסקי הדין של בית-הדין למשמעת ובית הדין לערעורים לרבע השלישי של שנת 2022. הלקט הזה כולל ארבעה מקרים של “שליפות נתונים” במשטרה. מדובר בארבעה מקרים שונים ונפרדים אולם משיקולי עריכה אני מפרסם אותם יחדיו.

יצויין כי בשל נוהל חדש במשטרה, בכל המקרים מסוג זה מעתה המאשים בתיקים אלה הוא המפקח הכללי (המפכ”ל) באמצעות מחלקת משמעת/מדור דין משמעתי:

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■

הנאשם, רס”ר בדרגתו, הורשע עפ”י הודאתו. “במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, שירת הנאשם כסייר תנועה ביחידת אכיפה שרון מרכז, את”ן. במסגרת תפקידו, הייתה לנאשם גישה למערכות משטרתיות שונות, לרבות “שירת הסירנה”, “אדם”, “מפ”ל.

“במועד הרלבנטי לכתב האישום, שירתה רס”ל נ. כסיירת תנועה ביחידה בה שרת הנאשם. במסגרת תפקידה הייתה ל- נ. גישה למערכות משטרתיות שונות, לרבות מערכת “אדם” ו”שירת הסירנה”.

“בתאריך 17.1.2019, סמוך לשעה 12:52, הגיע הנאשם סמוך לצימר בכפר טבעון, בחשד כי קרובת משפחתו נמצאת במקום עם גבר אחר. הנאשם הבחין ליד הצימר ברכב, וסבר כי הרכב שייך לגבר אשר נמצא במקום יחד עם קרובת משפחתו. או אז, התקשר הנאשם ל- נ., אשר הייתה במהלך משמרת באותה עת, מסר לה בכזב כי ישנו רכב החוסם את רכבו, וביקש שתבדוק ותאתר את מספר הטלפון הנייד של בעל הרכב, באמצעות המערכות המשטרתיות.

“נ. נענתה לבקשתו של הנאשם, ביצעה מספר בדיקות במערכות המשטרתיות, ובסופן מסרה לנאשם את מספר הטלפון הנייד של האזרח ע.ז. בהמשך התקשר הנאשם למתלונן מספר רב של פעמים ממספר טלפון אותו החזיק הנאשם ברשותו, כך שהשיחות למתלונן הופיעו ממספר חסוי.

“המתלונן ענה מספר פעמים לשיחות, אך הנאשם לא דיבר והשאיר את הקו פתוח.

“באחת השיחות המתוארות, התקשר הנאשם למתלונן ואמר לו: “תגיד לבחורה שהייתה אתך לא כדאי לה לחזור הביתה ושלוש השעות האחרונות בהיותכם ביחד מתועדות אצלי”.

כשבועיים לאחר המועד הזה, “בדק הנאשם את פרטי המתלונן במערכות משטרתיות “שירת הסירנה”, “אדם” ו- “מפל”, והריץ לגביו שאילתות שונות, וזאת שלא במסגרת ושלא לצורך תפקידו”.

בטיעוני התביעה לעונש נאמר בין היתר כי “[…] אין בעבור הזמן כדי להקהות את הפסול בכניסה למאגרי מידע ושימוש בהם לצרכים פרטיים. מאגרי המידע נועדו לצורך תפקיד בלבד. במעשיו, חטא הנאשם כלפי פרטיותו של המתלונן וגם כלפי כלל הציבור שנותן את אמונו במשטרה שמאגרי המידע ישמשו לצורכי תפקיד בלבד. הכשל במקרה זה כפול – הן בכך שהביא את השוטרת נ., תוך הצגת מידע כוזב, לבצע עבורו שליפת מידע והן בבדיקות שביצע במאגרים המשטרתיים באשר למתלונן. היה על הנאשם להימנע ממעשים אלו גם אם חשב שקרובת משפחתו מעורבת באירוע”.

בהכרעת הדין נאמר בין השאר כי “[…] האירוע החל עקב חשד שבת משפחתו נמצאת בצימר עם גבר אחר. תרחיש מעין זה עלול להוביל כל אדם לתחושות אישיות קשות ולהצפת רגשות. ואולם, אין בכך כדי להצדיק את מעשי הנאשם. כעולה מכתב האישום, הנאשם לא פעל מתוך סערת רגשות, אלא בצורה מושכלת וסדורה. תחילה פנה בכזב לחברתו ליחידה לשם השגת הפרטים ובהמשך התקשר למתלונן במשך כמעט ארבע שעות. לא זו אף זו, כ- 10 ימים לאחר מכן, כשהאירוע כבר חדל להיות “טרי”, הנאשם בדק את פרטיו של אותו מתלונן במאגרים המשטרתיים”.

[הערה: המידע לגבי תיק זה (ביד”מ 12/22) נמצא כאן, בעמודים 52-55].

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■

בגזר הדין נאמר בין היתר כי נגד הנאשם, רכז סיור בתחנת לב תל אביב, הוגש כתב אישום בעבירות של שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכוח תפקיד ב- 33 הזדמנויות, וגילוי ומסירה, בלא קבלת רשות כדין, של דבר הנוגע למשטרה לאדם בלתי מוסמך שיש בו כדי לפגוע בפרטיות של אדם.

“במסגרת תפקידו המשטרתי, הייתה לנאשם גישה למאגרי המידע המשטרתיים הממוחשבים, המכילים, בין היתר, מידע אישי אודות אזרחים, ובכלל זה מידע בדבר חקירות פליליות מתנהלות, מידע אודות בני משפחה, כתובות מגורים, מרשם בעלויות על כלי רכב וכיוצא באלה.

“במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שימש האזרח ד.ע. כחוקר פרטי מטעם חברת “רום חקירות”, שעוסקת במתן שירותי חקירות פרטיות לחברות ביטוח וביניהן: חברת “קרנית” וחברת “הפול”.

” על רקע עבודתו של דרור, נוצרו בינו לבין הנאשם יחסי חברות, במסגרתם ידע ד.ע. כי הנאשם הוא שוטר ובעל גישה למאגרי המידע המשטרתיים. בהזדמנויות רבות, במועדים שונים, נהג הנאשם לנצל את סמכויותיו המשטרתיות ולהפיק פרטים ממאגרי המידע המשטרתיים, שלא לצורך תפקידו ושלא כדין, ולהעבירם לד.ע.

“במועדים רבים ושונים, החל מחודש מארס 2020 ועד לחודש ינואר 2021, שלח ד.ע. לנאשם מסרונים באמצעות תוכנת הווטסאפ, ובהם ביקש ממנו לספק לו מידע אישי אודות אזרחים, ובכלל זה מידע אודות כניסתם ויציאתם מן הארץ, ועל רכבים הרשומים על שמם.  בהמשך לבקשות ובסמוך אליהן, לצורך העברת המידע המבוקש לד.ע., ביצע הנאשם בדיקות במאגרי המידע המשטרתיים. הנאשם צילם את ממצאי הבדיקות מתוך מאגרי המידע המשטרתיים באמצעות מכשיר הטלפון הנייד. לאחר הפקת המידע כאמור, העביר הנאשם לדרור את הצילומים, באמצעות מסרון”.

בין היתר, “טענה התובעת, שבמעשיו פגע הנאשם באמון הציבור במשטרה ובתדמיתה, היפנתה למאבק העיקש אותו מנהל הארגון כנגד בדיקות מסוף, והתייחסה לתפקידו של בית הדין במיגור התופעה”.

בהכרעת בית-הדין למשמעת נאמר בין השאר כי “ההתפתחויות הטכנולוגיות האופייניות לדור זה, מהווה קרקע פוריה לשימוש לא חוקי במאגרי מידע. ריכוז המידע וזמינותו המידית, בלחיצת כפתור, מקלה מאוד על המבקשים לעשות שימוש פסול במידע שנאגר בו […]  שליפת מידע ממאגר שלא כדין או עיון בו, על ידי איש משטרה, האמון מעצם תפקידו על שמירת החוק ואכיפתו, יש בה בכדי לפגוע באמון הציבור במשטרה וכן לפגוע בפרטיות האנשים שהמידע נוגע אליהם”.

“[…]  בקביעת גזר הדין הראוי, השיקול הראשון והחשוב ביותר הינו האינטרס הציבורי בכך שמאגרי המידע המחוזקים על ידי המשטרה יישמרו בצורה נאותה, לא ייפרצו, ומידע הנוגע אליהם לא יעבור למי שאינו רשאי להחזיק בו. שיקולים אישיים של הנאשם יהיו שיקול משני בחשיבותו”.

“[…]  במעשים המפורטים בעובדות כתב האישום בגינם הורשע הנאשם בולטים היבטיה החמורים של התנהגותו, הנאשם ביצע 11 עבירות של שימוש לרעה, במספר רב של הזדמנויות שונות שנפרסו על פני ארבעה חודשים. הנאשם פגע בפרטיותם של אזרחים שונים כפי שעולה מכתב האישום. אין מדובר בבדיקה אחת, חד פעמית אלה מדובר בביצוע עבירות באופן שיטתי וארוך בזמן. בנוסף הורשע הנאשם בביצוע 11 עבירות של גילוי ומסירה, בלא קבלת רשות כדין, של דבר הנוגע למשטרה לאדם בלתי מוסמך שיש בו כדי לפגוע בפרטיות של אדם, מידע שהועבר לצד ג’. לחומרה מצאנו את העובדה שהמידע הועבר לחוקר פרטי שלא היה מוסמך לקבל את המידע כלל, לא בדרך בה קבלתה, לא במהירות קבלת המידע, ולא במטרת השימוש במידע שהינו אזרחי, עסקי ורווחי.

“עיון בעובדות כתב האישום, מציג תמונה עגומה של יחסי חברות, בין שוטר לחוקר פרטי, נוצר הרושם שהשוטר “עובד אצל החוקר הפרטי” בביצוע בדיקות המערכות המשטרתיות ובגילוין לחוקר הפרטי ונפרט. הנאשם, ברוב המקרים חוזר במהירות לחוקר הפרטי עם הפרטים בהם היה מעוניין […] אין ספק שכל חוקר פרטי היה רוצה גישה ישירה למערכות המשטרתיות כפי שהיתה לד.ע. באמצעות הנאשם.  לקולא נציין כי המידע שהועבר היה דמוגרפי בלבד ולא כלל פרטים פליליים או מודיעיניים”.

[הערה: המידע לגבי תיק זה (ביד”מ 21/22) נמצא כאן, בעמודים 56-64].

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■

הנאשם במקרה זה הוא חונך במכללה הלאומית לשוטרים. “מתוקף תפקידו כשוטר ניתנו לנאשם הרשאות כניסה למערכות משטרתיות שונות, לרבות מערכת “דרך המלך”/”שירת הסירנה”, אולם מתוקף תפקידו אין לנאשם צורך בכניסה ושימוש במערכות אלו.

“במועדים המפורטים, נכנס הנאשם למערכת המשטרתית “שירת הסירנה” וביצע בדיקות לצרכיו הפרטיים”.

כך, למשל, הוא בדק במערכת מידע לגבי דו”ח קורונה שקיבלה אחיינית של אשתו. בנוסף, במשך שמונה חודשים, ב- 24 הזדמנויות שונות, בדק במערכת מידע לגבי אזרחים ואזרחיות אותם הכיר ברשתות החברתיות, כשבכוונתו לבחון אפשרות יצירת קשר חברתי עימם.

גם בהכרעה בתיק זה חזר המותב על הדברים לפיהם “ההתפתחויות הטכנולוגיות האופייניות לדור זה, מהווה קרקע פוריה לשימוש לא חוקי במאגרי מידע. ריכוז המידע וזמינותו המידית, בלחיצת כפתור, מקלה מאוד על המבקשים לעשות שימוש פסול במידע שנאגר בו”.

“[…] בחינת תבחינים אלו במעשים המפורטים בעובדות כתב האישום המתוקן בגינם הורשע הנאשם בולטים היבטיה החמורים של התנהגותו, הנאשם ביצע 26 עבירות של שימוש לרעה, במספר רב של הזדמנויות שונות שנפרסו על פני שמונה חודשים. הנאשם פגע בפרטיותם של 22 אנשים שונים כפי שעולה מכתב האישום. אין מדובר בבדיקה אחת, חד פעמית אלה מדובר בביצוע עבירות באופן שיטתי וארוך בזמן. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שהמידע האסור אליו נחשף הנאשם, לא הועבר לגורמים שלישיים והבדיקה של אחייניתו נעשתה בעקבות בקשתה”.

“[…] מששקלנו את מכלול השיקולים הרלבנטיים תוך שהצבנו לנגד עינינו את תכלית הדין המשמעתי כאמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי המקרה שבפנינו מחייב העברת מסר חד, ברור ומרתיע המוקיע מכול וכול מעשים מסוג זה כדי לעקרם מהשורש ולמנוע את הישנותם בעתיד. בהתאם לכך, שוטר המבצע עבירה של שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכוח תפקיד, בדגש על כניסה למערכות מידע, ראוי שמעמדו בארגון המתבטא בין השאר בדרגותיו, ייפגע אף הוא לפרק זמן ההולם את חומרת המעשים. הורדה בדרגה על תנאי, אינה מעבירה מסר זה. באם רוצים אנו לצמצם תופעה זו של כניסת שוטרים למאגרי מידע שלא לצורך, חובה עלינו, כבית דין, לנקוט בגישה עונשית מחמירה, הכוללת, במקרים המתאימים, גם הורדה בדרגה בפועל, כמו במקרה שבפנינו”.

[הערה: המידע לגבי תיק זה (ביד”מ 17/22) נמצא כאן, בעמודים 65-70].

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■

הנאשם שירת כבוחן תאונות דרכים במחוז ירושלים. במסגרת תפקידו, ניתנו לנאשם הרשאות שימוש במערכות משטרתיות שונות, לרבות מערכת “שירת הסירנה”, מערכת “דותן” ו- “פלא”.

“במועדים המפורטים, בהזדמנויות שונות, בדק הנאשם במערכות משטרתיות שונות את בני משפחתו ו/או מכריו, שלא כדין”.

“[…] בהמשך זיקקה התביעה את הטענה לגבי תוכן המידע שהועבר (לאחר הערות בית הדין ולפיהן מדובר במידע דמוגרפי בלבד, לא פלילי ולא מודיעיני, מידע שאם האזרח היה פונה בצורה מסודרת לגורם האמון על כך, היה מקבלו מבלי להסביר מדוע נדרש) וטענה כי הכשל לעניין תוכן המידע בא לידי ביטוי בדרך בה הוא הושג. מי שמקושר, יכול לקבל פרטים אישיים על עצמו בדרך מקוצרת ויש בכך פגיעה באמון הציבור במשטרה […] לדברי התביעה, כאשר מדובר בכמה אירועי שליפת מידע, האינטרסים של הרתעה וחינוך גוברים על נסיבות אישיות.

מנגד, “בטיעוניה הדגישה ההגנה כי היחידה לביטחון המידע ראיינו את הנאשם לאחר האירוע ובסופו של דבר, החליטו להותיר את סיווגו הביטחוני כפי שהיה, כלומר, לשיטת ההגנה גם יחב”מ סברו שמדובר באירוע לא חמור ועל כן סיווגו הביטחוני נותר כשהיה”.

בהכרעת המותב נאמר בין היתר כי “עיון באמות המידה שנקבעו לעניין עבירות הוצאת מידע ממאגרי המידע המשטרתיים והחלתן על עובדות תיק זה, מובילות למסקנה כי מדובר בתיק בנמצא במתחם הפחות חמור של עבירות שליפות מידע. מסקנה זו מתגבשת הן מסוג המידע אותו נתן הנאשם, דמוגרפי בלבד שכל אזרח היה יכול לקבל לו פנה ולא מידע פלילי או מודיעיני, עובר בעובדה שכל שליפות המידע הנ”ל נעשו לבקשת מי שהמידע נגע אליו ישירות ולא על צדדים שלישיים שכלל לא ידעו ששלפו עליהם מידע או מיוזמתו האישית של הנאשם, המשיך בכך שהמידע לא הועבר לצדדים שלישיים וכלה בכך שהנאשם לא ביצע כל פעולה משטרתית מהותית כמו סגירות תיקים, המרת דו”ח באזהרה או כיוצא באלו. הוא בירר את המצב המשפטי של הפונים – שכאמור מותר היה להם לקבל מידע זה, לו פנו באמצעים המקובלים, והפנה אותם לגורם המקצועי המטפל.

“אלו מעשים אסורים. הנאשם אינו אמור להיות גורם חלופי לצורך מסירת מידע או לצורך טיפול מהיר יותר במקורבים אליו. בכך כשל ועל כישלונו הוא נותן את הדין. יחד עם זאת, יש להותיר את אמצעי העונש של הורדה בדרגה בפועל, למקרים החמורים. איננו מתעלמים ממספר המקרים והזמן הרב בו הם בוצעו, אך ביחס לכלל אמות המידה שנקבעו בתיק אחר משקלם נמוך בצורה יחסית. חיזוק לעמדה זו ניתן ללמוד מהחלטת יחב”מ להותיר את סיווגו הביטחוני על כנו.

“[…] איננו בטוחים כי הנאשם הבין והפנים עד הסוף את הפסול שנפל במעשיו. מדבריו בפנינו עדיין ניתן היה להבין שלדעתו מעשיו היו מותרים. בנסיבות אלו הגענו לכלל דעה כי הענישה הראויה במקרה זה צריכה לצפות פני עתיד ולהיות חרב מתהפכת מעל ראשו של הנאשם כדי שלא יחזור על מעשיו בעתיד”.

[הערה: המידע לגבי תיק זה (ביד”מ 23/22) נמצא כאן, בעמודים 71-75].

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■