רשמת העליון החליטה לאפשר הגשה (מאוחרת) של עתירה לדיון נוסף בהחלטת העליון לגבי שאול אלוביץ, חברת בזק ואחרים

ב- 28 בדצמבר 2016 פירסמתי בחלון המבזקים של אתר זה את הדברים הבאים: ”בית-המשפט העליון (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים) דחה היום (28.12.2016) שתי בקשות ערעורים על פס”ד המחוזי (המחלקה הכלכלית) בת”א [בו נדחו בקשות המערערים לאישור תביעה נגזרת בשמה של בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ]; בין 27 המשיבים: שאול אלוביץ, אור אלוביץ וחברת בזק; פסק 60,000 ₪ שכ”ט; פסק הדין משתרע על 139 עמודים”.

הדברים התייחסו לפסק דין שניתן לגבי ערעור בע”א 7735/14 של אילן ורדניקוב ובערעור אחר, ע”א 7972/14, של פרץ זקן חמו (שהוא משיב בערעור של ורדניקוב).

למיטב ידיעתי,  Read IT Now היה האתר הראשון בארץ לפרסם את דבר החלטת העליון. בעקבותיו הנושא פורסם במקומות נוספים לרבות אתרי הכלכלה הגדולים.

אילן ורדניקוב הגיש לבית-המשפט העליון בקשה [בש”א  387/17] להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של העליון [כאמור: בע”א 7735/14].

ב- 3 בפברואר 2017 פירסמה כבוד הרשמת ליאת בנמלך את החלטתה לגבי בקשה להארכת המועד להגשת העתירה לדיון נוסף שהגיש ורדניקוב. בהחלטתה היא כותבת:

“המבקש [אילן ורדניקוב] עתר למתן ארכה של ארבעה-עשר ימים להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע”א 7735/14 מיום 28.12.2016, וזאת בשל מורכבות הסוגיות, עומס עבודה ונסיעה לחו”ל של אחד מבאי-הכוח בפרק הזמן שהיה נתון להגשת העתירה. המשיבים מתנגדים למתן הארכה, וטוענים כי משהעתירה לא הוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בדין אין מקום לאפשר למבקש את הגשתה.

“לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכל החומר שבפניי, מצאתי להיעתר לבקשת הארכה. בקבלת הבקשה תומכים לטעמי משקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

ראשית, הבקשה הוגשה טרם שהמועד האחרון להגשת העתירה חלף, וממילא טרם שהתגבשה הסתמכותם של המשיבים. אעיר בהקשר זה כי יש ממש בטענת המשיבים כי ראוי היה שהפניה לבאי כוחם וכן הפניה לבית המשפט תעשה במועד מוקדם יותר ולא יום אחד לפני המועד האחרון להגשת העתירה – שהרי המבקש לא רשאי היה לצאת מן ההנחה כי המשיבים יתנו הסכמתם לבקשה לאלתר וכי בקשתו תתקבל – ויצוין כי לעיתוי הפניה המאוחר לא ניתן הסבר (הסבר החסר בפרט נוכח  הטענה כי נסיעתו של עורך הדין בך לחו”ל תוכננה מראש). אולם לטעמי במקרה דנן הקושי בהתנהלות זו של באי כוח המבקש מצדיק חיוב בהוצאות, ואין בו, כשלעצמו, כדי לשלול את מתן הארכה.

“שנית, פסק הדין אוחז 139 עמודים וגם המשיבה 26 [בזק החברה הישראלית לתקשורת] ציינה בתגובתה כי נקבעה בגדרו ‘הלכה נוספת בדיני תאגידים שחידושיה בצידה’. אמנם לטענת המשיבה 26, וגם לעמדת המשיבים האחרים, אין מדובר בחידוש הלכתי המצדיק דיון נוסף, אולם דומה כי קשה לחלוק על מורכבות הסוגיות שנדונו בפסק הדין (וזאת כמובן מבלי להביע עמדה בשאלה האם מורכבות זו מצדיקה קיומו של דיון נוסף בו), כך שאין מדובר בעתירה אשר סיכוייה קלושים על פני הדברים באופן התומך בדחייה של הבקשה.

“שלישית, המשיבים הצביעו בתגובותיהם על כך שלמבקש באי כוח נוספים על עורך הדין בך אשר נסע לחו”ל. אולם על פי הנטען בבקשה ובתשובה עורך הדין בך ניהל והוביל את התיק בכתיבה ובדיון בעל-פה ונסיעתו תוכננה מראש, וגם לכך יש ליתן משקל.

“מטעמים אלו הבקשה מתקבלת. היות ובינתיים חלף המועד אשר עד אליו התבקשה הגשת העתירה (ותחת ההנחה כי הכנתה הושלמה בפרק הזמן אשר חלף), תוגש העתירה בתוך חמישה ימים מעת המצאת החלטה זו לידי המבקש.

“נוכח הקושי המסוים בהתנהלות המבקש והעובדה שבשל טעמים של באי כוחו נדרשו המשיבים להגיש תגובה, ישא המבקש בהצאות בסך של 1,000 ש”ח לכל אחת מקבוצות המשיבים שהגישה תגובה מטעמה (…) סה”כ 3,000 ₪”.