פסק דין מאשר הסדר פשרה בייצוגית נגד בזק: הסכם הפשרה כולל פיצוי ללקוחות השירות בסך של 30 מיליון ₪ וכן הטבות למנויי השרות בעלות מוערכת של כ- 5 מיליון ש”ח נוספים

בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ הודיעה ב- 27.5.2021 לרשות לניירות ערך ולבורסה לניירות ערך בתל אביב כי “ביום 26.5.201 התקבל בחברה פסק דין מאותו יום המאשר הסכם פשרה בהליך בין הצדדים. הסכם הפשרה כולל פיצוי ללקוחות השירות בסך של 30 מיליון ₪ (סכום זה כולל גמול למבקש ושכר טרחה), וכן הטבות למנויי השרות בעלות מוערכת של כ- 5 מיליון ש”ח נוספים. בספרי החברה כבר כלולה הפרשה מלאה בגין עלויות הסכם הפשרה כאמור”.

מדובר בתביעה [ת”צ 7078-02-17] של עו”ד רוי חכמי נגד חברת בזק. נכון למועד פרסום ידיעה זו כאן באתר טרם פורסם פסק הדין במלואו.

= = = = = = = = = = = =

ב- 20 בנובמבר 2021 פירסמתי כאן באתר ידיעה בה נאמר בין היתר: בבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד קיים הליך ייצוגי “אשר השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה המתעוררות בו, זהות לשאלות המתעוררות בבקשה זו, ואשר אף הוא עוסק בגביית תשלום שלא כדין בגין ‘שירות אנטי וירוס’ מלקוחות שלא קיבלו את השירות מאחר שלא התקינו את התוכנה”.

“[…] יצויין כי באותו הליך ייצוגי, המתנהל בבית-המשפט מאז פברואר 2017, הוגשה לאחרונה בקשה לאישור הסדר פשרה בין התובע עו”ד רוי חכמי לבין הנתבעת בזק החברה הישראלית לתקשורת.

“[…] ההליך המתנהל מאז 2017 ובקשת אישור הסדר הפשרה שהוגש בו לאחרונה בתביעה הייצוגית נגד בזק [החברה-האם של בזק בינלאומי, המשיבה בתביעה החדשה]: “במסגרתו התחייבה בזק לפצות את לקוחותיה שרכשו את שירות האנטי וירוס ולא זכו ליהנות ממנו, בסכומי עתק העולים על 35 מיליון ₪ (!!). זאת בנוסף להתחייבויותיה של בזק להסדיר את התנהלותה העתידית לשם מניעת הגבייה הבלתי חוקית”.

בהסכם הפשרה בתיק (מ- 2/2017) נאמר בין היתר: “ביום 29.10.2017 הגישה בזק את תשובתה לבקשה לאישור, בה חלקה על טענות המבקש בזק טענה כי היא לא הפרה את חובות הגילוי החלות עליה שכן היא יידעה את המנויים, במספר דרכים, בדבר הצורך בהתקנת התוכנה ובעניין תחילת גביית התשלום בגין השירות החל ממועד ההתקשרות. עוד טענה בזק כי למבקש לא עומדת עילה אישית נגדה וכי לא מתקיימים גם יתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית”.

בהמשך הסכם הפשרה המוצע נאמר כי בחודש אוגוסט 2019 פנו הצדדים להליך גישור בפני שופט בדימוס שבמסגרתו “הגיעו הצדדים להסכם פשרה, מבלי שצד יודה בטענות משנהו או יודה בחבות כלשהי, אשר בכפוף לאישורו של בית-המשפט הנכבד ולהוצאתו אל הפועל יביא לידי גמר את ההליכים בבקשת האישור, והכול עפ”י תנאי ההסכם”.

כאמור, הסדר הפשרה מתייחס הן לתקופת העבר והן כהסדרה עתידית. “הסכם הפשרה קובע את הפיצוי שיינתן לחברי הקבוצה בגין תקופת העבר, וזאת מבלי להודות בכל חבות של בזק. במסגרת ההסדר ביחס לתקופת העבר, מתחייבת בזק לפצות את חברי הקבוצה, במסגרת פשרה ומבלי להודות בכל טענה, הן באמצעות תשלום פיצוי כספי לחברי הקבוצה והן באמצעות מתן הטבות בדמי נוי למנויים לשירותים הרלבנטיים במועד ביצוע ההסדר”.

“[…] מעבר לפיצוי חברי הקבוצה בגין תקופת העבר, כולל הסדר הפשרה הסכמות הצופות פני עתיד בנוגע ליידוע מנויי השירות על תנאי השירות, ובכלל זה הצורך בהתקנת התוכנה ומועד תחילת התשלום בגין השירות.

“בזק התחייבה לנקוט שורה של פעולות, הן בנוגע ליידוע מנויי השירות הקיימים אשר נכון למועד הקובע טרם התקינו א התוכנה והן בנוגע למנויים אשר יצטרפו לשירות לאחר המועד הקובע”.

לפי הנקבע בהסדר הפשרה המוצע וממתין לאישור בית-המשפט, “חברי הקבוצה יקבלו פיצוי במזומן בסך של 30 מיליון ₪, וכן הטבות משמעותיות במחיר השירותים שהם כבר מנויים להם בשווי של כ- 5,316,000 מיליון ₪ לפחות”.

עוד נאמר בהסכם כי “בשים לב לכמות לקוחות בזק אשר שילמו במהלך התקופה הרלבנטית לבזק דמי מנוי עבור שירות האנטי וירוס מבלי שהתקינו את התוכנה ומבלי שנהנו מהשירות בפועל, סכומים אשר לגישת המבקש מהווים את הנזק שנגרם לחברי הקבוצה, הרי שמשמעותו הכספית של ההסדר העתידי (הן ללקוחותיה הקיימים של בזק והן לאלה החדשים שיצטרפו בעתיד) היא אדירה והיא מסתכמת בעשרות מיליוני שקלים. על רקע כל האמור לעיל, הצדדים סבורים כי ההסכם שגובש ביניהם הוא יעיל והוגן, וכי גלומה בו תועלת רבה לחברי הקבוצה”.

[הערה: כל ההדגשות בידיעה מופיעות כך במקור].

= = = = = = = = = = = =

יצויין כי הנושא הגיע גם לפיתחו של בית-המשפט העליון. ב- 21 בפברואר 2019 פירסמתי כאן באתר ידיעה בה נאמר בין היתר:  בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ הגישה לבית-המשפט העליון בקשה [רע”א 1196/19] לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז- לוד מיום 2019.1.15 בתיק המתנהל שם.

כבוד שופטת העליון ענת ברון הורתה לעו”ד רוי חכמי להגיש – עד ליום 4.3.2019 – את תגובתו לבקשה לעיכוב הביצוע.

בהחלטת המחוזי נאמר בין היתר:

■ “בקשה לגילוי ולעיון במסמכים ספציפיים ולמתן מענה לשאלון במסגרת הליך בקשת אישור להגשת תובענה ייצוגית.

■ “ביום 5.2.2017 הגיש המבקש את בקשתו להכיר בתובענה שבכותרת כייצוגית. בבקשת האישור נטען, בין היתר, כי המשיבה לא מגלה ללקוחותיה עובר להתקשרות עימם ולא מקבלת הסכמתם לכך שעליהם להתקין וכנה כלשהי לצורך קבלת שירות האנטי-וירוס וכי אינה מגלה ללקוחותיה, במועד זה, שהחיוב עבור השירות יחל כבר במועד ההתקשרות ולא במועד בו הם יחלו לקבל את השירות בפועל. כך נטען כי לקוחות המשיבה אינם יודעים כי עליהם להתקין תוכנה כלשהי כתנאי לקבלת השירות והם גם לא התקינו אותה ולמעשה שילמו למשיבה תשלום חודשי בגין שירות שכלל לא קיבלו ממנה.

■ “ביום 9.5.2017 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת האישור וטענה כי העובדה שעל הלקוח להתקין תוכנה לצורך קבלת השירות נמסרת ללקוח מייד עם התקשרותו במספר דרכים – הן בע”פ והן בכתב וכן נשלח לכל לקוח קישור (לינק) לצורך התקנת התוכנה.

■ “לטענת המבקש, המשיבה נמנעה המכוון, במסגרת תשובתה, מלצרף ראיות רלבנטיות ביותר אשר יכולות להעיד על דרך התנהלותה בכל הקשור לאופן עדכון הלקוח על הצורך בהתקנת התוכנה ועל כך שהוא מחוייב עבור השירות לאלתר עוד קודם להתקנת התוכנה וקבלת השירות בפועל.

■ השופט אומר בהמשך החלטתו כי “אחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי אכן הונחה תשתית ראייתית לכאורית לנטען ע”י המבקש בבקשת האישור. אין ספק כי המבקש התקשר עם המשיבה בהתקשרות שכללה שירות אנטי וירוס, המבקש לא התקין את תוכנת האנטי וירוס ולמרות זאת חוייב בגין שירות שבעצם לא קיבל משך מספר שנים עד להתנתקותו מן השירות.

■ בהמשך ההחלטה אומר השופט כי “ברי, איפוא, שראוי לאזן בין הצורך בגילוי מידע, ובמיוחד מידע חיוני המצוי בידי המשיבה בלבד, לבין החשש לפגיעה בפרטיות של צדדי ג’ כתוצאה מגילויו של מידע זה. דומה כי איזון ראוי בנסיבות העניין יהא הן בצמצום היקף הגילוי הנדרש […] והן בהתחייבות המבקש שלא לעשות כל שימוש במידע נושא ההקלטה זולת לצרכי הליך זה […] הבקשה התקבלה אך ורק בחלקה”.

= = = = = = = = = = = =