פורסמה טיוטת הסדר חוזי – קול קורא לבחינת הסדרת הדין החל על עסקאות צרכניות מול חברות בינלאומיות; “יותר ויותר עסקים פועלים בפלטפורמות אשר מאפשרות ללקוחות מכל רחבי העולם לרכוש מהם נכסים ושירותים באופן מקוון”

משרד המשפטים פירסם טיוטת הסדר חוזי – קול קורא לבחינת הסדרת הדין החל על עסקאות צרכניות מול חברות בינלאומיות. המועד האחרון להגשת הערות הציבור הוא 16 במארס 2021.

בדברי ההסבר של משרד המשפטים/מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט אזרחי) נאמר בין היתר כי “בשנים האחרונות, עם ההתפתחות הטכנולוגית שמאפשרת לכל המעוניין גישה מהירה, יעילה ומכל מקום ובכל עת לאינטרנט, היקפו של המסחר המקוון בין ספקים לבין לקוחות הולך וגדל.

“כחלק מהצמיחה ומההתפתחות של המסחר המקוון, גם היקפו של הסחר הגלובלי עולה ובכלל זה היקפן של העסקאות הצרכניות מול חברות בינלאומיות. יותר ויותר עסקים פועלים בפלטפורמות אשר מאפשרות ללקוחות מכל רחבי העולם לרכוש מהם נכסים ושירותים באופן מקוון.

“בדין הישראלי, עסקאות מקוונות נתפסות כעסקאות אשר מצדיקות הענקת הגנה מוגברת על הצרכנים שכן פערי הכוחות ופערי המידע בין הצרכן לבין העוסק גדולים במיוחד. בעסקאות אלה,  הצרכן מתקשר בעסקה עם עוסק שאינו מוכר לו, וירטואלי. הוא אינו רואה את המוצר ואינו יכול להתרשם ממנו מקרוב, הוא לא נמצא מול גורם אנושי שיוכל לספק לו מענה לשאלות ולפעמים הוא מוצף במידע עודף המצוי באינטרנט שעשוי לפגוע באופן שבו הוא מקבל החלטה.

“לכך מתווספת העובדה שההתקשרות בין הצדדים היא באמצעות חוזה אחיד כשהלקוח מסכים לתנאי החוזה המצויים באתר של הספק על ידי הקשה על לחצן “אני מסכים” וזאת מבלי שהתנהל דין ודברים לגבי תנאי החוזה ומבלי שניתנה ללקוח הזדמנות לקבל הסברים נוספים בעל פה. לעיתים הלקוח מקיש “אני מסכים” על אף שכלל לא קרא את החוזה ולרוב ממילא הסכמה לחוזה, כפי שהוא, מהווה תנאי להתקשרות באתר. אם כן, קיימים קשיים לא מועטים עם חוזים בעסקאות מקוונות,  החל מהיבטים הנוגעים למודעות של הלקוח לקיומו של החוזה ותנאיו וכלה בתנאים עצמם, שהם תנאים אחידים בחוזה אחיד שעשויים להיות מקפחים ומעניקים יתרון בלתי הוגן לספק.

“חוזים שנכרתים באינטרנט בין לקוח ישראלי לחברה בין-לאומית כוללים לעיתים תנאי בדבר ברירת דין הקובע מהו הדין שיחול על החוזה וכן תנאי בדבר סמכות השיפוט של המדינה שבה יוכרע הסכסוך, ככל שזה יתגלע. הלקוח הישראלי שמבקש להתקשר בעסקה לא יכול אלא לכרות את החוזה בתנאים הללו על אף שכלל אינו מכיר את הדין אשר אליו מפנה החוזה והוא אינו מבין את משמעות ההפניה אל הדין הזר. תניות מעין אלה שמוכתבות בידי הספק, מפנות לרוב למקום שיפוט ולדין מדינתי מסוים שנוח לספק ומיטיב עמו. במקרים מסוימים תניות אלה עשויות לסתור את ההסדרים בדין הישראלי או לכל הפחות לעורר שאלות לגבי תחולתם.

“מבלי לגרוע מתחולתם של הדינים הצרכניים שחלים על החוזים האחידים בנסיבות מסוימות כבר כיום, אנו מבקשים את התייחסות הציבור לשאלות המתעוררות בהקשר זה על מנת לגבש מדיניות על ידי גורמי המקצוע”.

בפנייה מצויינות גם מספר  שאלות לספקים שמכוונים את פעילותם ללקוחות בישראל:

+ האם אתם רואים קושי עקרוני בהחלת דינים ישראלים מסוימים על חוזים מול לקוחות ישראלים;

+ ככל שאתם סבורים שיש הצדקה לאבחן אתכם אל מול ספקים ישראלים ולא להחיל על החוזים האמורים את הדין הישראלי, מהי אותה הצדקה בהתחשב שדין אחד אמור לחול על כלל הפועלים בשוק;

+ האם במדינות אחרות שבהן אתם פועלים חל עליכם הדין המקומי של אותה מדינה לגבי פעילותכם בה בכל הקשור להתקשרויות (לעניין היבטים צרכניים)? האם הדבר מוסדר בחקיקה או נעשה באופן וולונטרי בחוזים שאתם כורתים או תוך כדי משא ומתן עם ארגונים צרכניים או עם המדינה?”