פורסם מקרה נוסף של “שליפות מידע” בלתי מורשות ממערכות המידע של משטרת ישראל

בעבר פירסמתי באתר זה מספר ידיעות לגבי “שליפות מידע” בלתי מורשות ממערכות המידע של משטרת ישראל ושל משרדים ממשלתיים שונים.

כמידי כל רבעון, עתה פורסם על-ידי משטרת ישראל דו”ח חדש לגבי הרבע הרביעי של שנת 2021. פסקי הדין של בית הדין למשמעת ובית הדין לערעורים, מפורסמים באתר משטרת ישראל באינטרנט וכן באתרי המשפט המקוונים ברשת.

במסגרת זו נכלל פסק דין אחד לגבי “שליפות מידע”. מעבר לפרטי המקרה עצמו, מעניינת, לדעתי, הגישה של בא-כוח הנאשם, רפ”ק צחי צורי – עו”ד, וההתייחסות של בית-הדין בעקבות כך. המקרה מפורט כאן [עמ’ 14-22] וגזר הדין ניתן בדצמבר 2021.

על-פי הודאתו, הנאשם הורשע בנובמבר 2021 ב”בעבירה של שימוש לרעה בסמכות שניתנה לצורך מילוי תפקיד”.

בעיקרי עובדות כתב האישום המתוקן בהם הודה הנאשם נאמר כי “הנאשם שירת כמפעיל מכלול שליטה במרד”ם (מרכז דיווח מבצעי) של אגף התנועה.  בהיותו בעל הרשאות גישה למערכות מידע משטרתיות שונות, הוא ביצע שורה של בדיקות במערכות אלו בקשר לחברו ובקשר לאדם נוסף שהיה בסכסוך עם חברו וזאת שלא לצורך מילוי תפקידו, ותוך פגיעה בפרטיותם.

“מדובר בבדיקות רבות שבוצעו ב- 13 ימים שונים [בתקופה של כעשרה חודשים] ואשר כללו, בין היתר, שליפות מידע על ידי הצגת מידע דמוגרפי (1 שאילתות), מידע אודות כלי רכב (4 שאילתות), אודות קשרי משפחה (12 שאילתות),  על אמצעי קשר לאדם (4 שאילתות), שאילתא אחת על כתובות, אחת על מעברים, שתים על הרשעות ומידע פלילי ושתים על “מידע משולב”, בסה”כ 33 שאילתות, חלקן הגדול בסמיכות של מספר דקות בלבד.  רובן המכריע של השאילתות נגעו לחברו, שלוש מהן לאדם הנוסף.  בגין מעשים אלו הורשע כאמור, על פי הודאתו, בעבירה של שימוש לרעה בסמכות שניתנה לו לצורך מילוי תפקיד”.

לדברי גזר הדין, “התובעת הצביעה בטיעוניה הסדורים על חומרת מעשיו של הנאשם. במיוחד ציינה את חומרת השאילתות בדבר עיון במידע פלילי של אדם אחר והעובדה שהיו שאילתות רבות וכי לא מדובר במעידה חד פעמית, אלא בדפוס פעולה שחזר על עצמו. היא ביקשה גם להצביע בהקשר לכך על הרשעה בדן יחיד משנת 2019 בגין ביצוע בדיקות מסוף לצרכים פרטיים בנוגע לנבדקים אחרים שאינם הנבדקים בתיק שבפנינו.  התובעת הצביעה על מדיניות האירגון שמנהל מאבק נגד בדיקות בלתי-מורשות שמבצעים שוטרים לצרכים פרטיים. השימוש במערכות מידע לצרכים פרטיים כאמור מהווה מעילה באמון שיינתן בשוטרים ופגיעה באמון הציבור שסומך על המשטרה שתשתמש בסמכויות שהוקנו לה אך ורק לצורך ביצוע תפקידה ולא למען מטרות אישיות שלך השוטרים. בהקשר לכך גם הדגישה את הפגיעה בפרטיות”.

באשר לבא-כוחו של הנאשם נאמר בגז”ד כי “הסניגור טען (שוב) לעניין חוסר ההגינות מצד התביעה להביא את הנאשם לדין בהליך הנוכחי בביד”ם זמן רב לאחר שכבר נשפט בהליך משמעתי קודם בדן יחיד, כדבריו ‘בגין אותם מעשים בדיוק, אותן עבירות בדיוק, שהנאשם ביצע לאחר שבוצעו המעשים כאן והוא נדון עליהם ונתן את הדין.’

“בהקשר לאמור ציין הסנגור כי שנים הוא מבקש כי התביעה תצביע על הקריטריונים להפעלת שיקול הדעת מי יעמוד לדין בגין ביצוע עבירת משמעת בדן יחיד ומי בפני בית הדין. לטענתו הנאשם הופלה לרעה לעומת ‘עשרות, מאות ואלפים של שוטרים וקצינים זוטרים ובכירים’, אשר כשלו בביצוע בדיקות בלתי-מורשות ושלא לצרכי תפקיד במערכות המידע המשטרתיות, אך לטענת הסניגור ‘עם רובם המוחלט הסתפקו באזהרה, נזיפה, שלילת הרשאות זמנית או קבועה ולא נזקקו לצעדים משמעתיים כמו משפט בדן יחיד’. רק מי שביקשו להחמיר עימו הועמד לדין משמעתי בפני דן יחיד וכך נעשה עם הנאשם. ואולם במקרה של הנאשם הרחיקו לכת והעמידו אותו בנוסף על כך לדין בפני בית דין זה על עבירות מאותו סוג של ההליך שכבר התקיים בפני דן יחיד למרות שדובר בעבירות שקדמו לו, זאת, כטענתו משום שבהליך של דן יחיד כבר הייתה חלה התיישנות. עניין זה צורם עוד יותר כיוון שבאותה עת הנאשם כבר לקח אחריות והודה כי טעה ועל כן מדובר, כטענתו בניצול לרעה ואף בהתעללות.

“[…] הסניגור הוסיף כי חוסר הצדק נעשה גם בכך שכתב האישום המקורי בהליך הנוכחי, כלל אישום ‘תקדימי’ בלא כל הצדקה אשר בסופו של יום בוטל על ידי התביעה רק על רקע טענתו לאכיפה בררנית והגשת בקשה להמצאת מסמכים בדבר מקרים דומים בהם הועמדו שוטרים לדין. לו הדבר היה תלוי בו, היה ממשיך ומנהל את ההגנה במטרה לבחון במבחן ההגינות את התנהגות המאשימה לנהל את ההליך בפני בית דין זה, אלא שהנאשם, העדיף לקחת אחריות ולסיים את ההליך בהסמכה. [כנראה טעות; צ”ל – בהסכמה]”.

לדברי בית-הדין, “מילים רבות נכתבו בפסיקה אודות חומרתה של העבירה שביסוד ההליך הנוכחי. שליפת מידע שלא כדין ולצרכים פרטיים ממערכות המיחשוב שבידיה הנאמנות של המשטרה […] ביצוע הבדיקות לצרכים פרטיים כאמור מהווה הפרה של חובת האמון של הנאשם כלפי הארגון שהפקיד בידיו את סמכות הגישה למערכות הכוללות מידע רגיש של אזרחי המדינה מתוך הבנה שייעשה בו שימוש אך ורק לצורך מילוי התפקיד. הפרת החובה הזו יש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה ובאמון הציבור וכן בזכות לפרטיות ובפרט של בפרטיותם של האנשים שנבדקו על ידו בלא כל צידוק שבדין. גם מפי עד האופי, מפקדו, שמענו את חשיבותה של הגבלת השימוש במערכות העומדות לרשות בעל תפקיד כמו זה של הנאשם לצורך התפקיד בלבד, שעה שהשיב לתובעת בחקירתו הנגדית: ‘החשיבות לעשות שימוש במערכות רק לצורך התפקיד היא רבה’.

“בצדק מנתה התובעת את ריבוי השאילתות שבוצעו על ידי הנאשם כדבר המעיד על שאין מדובר במעידה חד-פעמית. לדאבון הלב מדובר בכשל שנמשך על פני חודשים רבים. ולגבי חלק מהמקרים קיימת אף חומרה יתירה בכך שהם לא נבעו אך מסקרנות, אלא גם היו קשורים לעניין אישי שהיה לנאשם ביחס לנבדקים. עם זאת, איננו סבורים בהקשר זה כי ההרשעה של הנאשם בדן יחיד בגין עבירה דומה יכולה להוות שיקול נוסף להחמרת עונשו בשל ריבוי המקרים. אדרבא, לטעמנו התגלגלות הפרשה באופן זה שארע והפיצול של ההליכים צריכים להביא להמתקת עונשו”.

“[…] בעיית העדר הקריטריונים ואופן הפעלת שיקול הדעת בדבר ניתוב תיקים לדן יחיד או ביד”ם טרם נפתרה ומטרידה אותנו […] באופן כללי נציין כי סוגיית העדר הקריטריונים מתי להעמיד שוטר לדין משמעתי בפני דן יחיד ומתי בפני בית דין זה נדונה לא אחת בפני בית הדין ובכלל זה הצורך בדבר גיבושם במבט ארגוני רחב ומתן הדעת אודות הבדלי המשמעות מבחינת הארגון ומבחינת השוטר […] יחד עם זאת, טענותיו של ב”כ הנאשם לא נפלו לחלוטין על אוזניים ערלות במובן זה שהיה מקום לבחון מחדש בשלב האחרון שאליו התיק הגיע”. בגזר הדין אומר בית-הדין כי “לאור כל האמור ובאיזון המתחייב בין הצורך להביא לידי ביטוי את חומרת המעשים לבין החובה להתחשב בשיקולים לקולא כפי שפורטו לעיל, דעתנו היא שלא זה המקרה שיש למצות עם הנאשם את הדין בחומרה יתירה. אופן התגלגלות התיקים הקודמים וגם תיק זה, הצורך בהתמודדות איתם והקשיים הרבים שבאו לפתחו של הנאשם בהקשר לכך, ומנגד – טיב שירותו המעולה שלא רק שלא נפגע בשל כל ההליכים, אלא אפילו זכה להצטיינות, חרף הקשיים הרבים – כל אלה מובילים למסקנה ולפיה בנסיבות העניין לא יהיה זה נכון לגזור עליו הורדה בדרגה בפועל אלא להתחשבות בנאשם”.

בסיום גזר הדין הוספה הערה: “העתק של החלטתנו זו תובא לעיון ר’ אמ”ש, ר’ אה”ד והסמפכ”ל בכל הנוגע להמלצתנו להאיץ את תהליך גיבוש קריטריונים לניתוב תיקים אם לדן יחיד או לביד”ם.”