עתירה מינהלית (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד משרד התקשורת/האגף לתכנון מדיניות בנושא תשלום ביתר עבור אגרות רישוי לכלי שיט

לבית-המשפט המחוזי בת”א (בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים) הוגשה (26.1.2020) עתירה מינהלית (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד משרד התקשורת/האגף לתכנון מדיניות “בשם כל בעל כלי שיט תחת דגל זר שחוייב לשלם למשרד התקשורת אגרת רישוי או ביתר, כדי לקבל רישיון הפעלת תחנת אלחוט ימי, וכל בעל כלי שיט תחת דגל ישראלי ששילם ביתר אגרת רישוי להפעלת תחנת אלחוט ימי”.

בית-המשפט מתבקש לקבוע כי אגרת הרישוי שולמה ביתר לשנתיים (כשבפועל הרישיון שניתן תקף לשנה) לצורך קבלת רישיון הפעלת תחנת אלחוט ימי וקבלת מספר זיהוי (Maritime Mobile Service Identity, MMSI).

בנוסף מתבקש בית-המשפט “לקבוע כי החלטת/דרישת המשיבה לגבות בשנתיים האחרונות אגרת רישוי מבעלי כלי שיט תחת דגל זר חסרת תוקף, אשר דינה להיות בטלה מעיקרה, וזאת מאחר ולא ניתן להעניק רישיון להפעלת תחנת אלחוט נוסף כאשר כבר קיים רישיון לכלי השיט להפעיל תחנת אלחוט ממדינת הדגל בה הוא רשום וכבר קיבל רישיון מספר זיהוי (MMSI).

“לקבוע כי המשיבה גובה ביתר אגרת רישוי עבור שנתיים כביכול (בפועל, הרישיון תקף לשנה) מבעלי כלי שיט הן תחת דגל ישראלי והן תחת דגל זר בניגוד להודעת הטלגרף האלחוטי (אגרות), התשע”ט – 2018, שפורסם בקובץ התקנות מס’ 8137, ביום 31.12.2018.

“להורות על השבת סכום אגרת הרישוי במלואה שנגבתה מבעלי כלי שיט תחת דגל זר, והחזר אגרת רישוי ששולמה ביתר ע”י בעלי כלי שיט תחת דגל ישראלי, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, החל ממועד התשלום ועד השבת הסכום במלואו מהמשיבה”.

בפתח כתב הטענות נאמר בין היתר כי “עניינה של עתירה זו, בהחלטה של רשות שניתנה בניגוד לתיקון פקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש), תשל”ב – 1972, תיקון מס’ 6 לפקודה שנעשה בתאריך 22.3.2018 אשר לטענת המשיבה הרחיב את התהליך לקבלת רישוי לתחנות אלחוט בכלי שיט, כך שכל כלי שיט המחזיק בתחנת אלחוט בתוך המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל באשר הוא מחוייב ברישיון תחנת אלחוט בין אם הוא נרשם תחת הדגל הישראלי או לא. זאת למרות הדרישה המפורשת בפקודה לרישום בישראל (סעיף 4א (א)), קרי, רישום מספר זיהוי (MMSI) להפעלת תחנת אלחוט תחת הדגל הישראלי בלבד, ולמרות שאין צורך בהפעלת תחנת אלחוט ימי כל עוד כלי השיט שט במים הטריטוריאליים של מדינת ישראל“.

התובע בתיק זה הוא עמוס סנהאוז, בעל כלי שיט הרשום תחת דגל אמריקני בארה”ב “שלחוקיה הוא כפוף למורת שכלי השיט עוגן במרינה אשדוד בישראל כנהוג בענף השיט ולאמנות בינלאומיות שישראל צד להן”.

“[…] העותר טוען כי לכלי השיט שבבעלותו, הרשום תחת דגל זר, כבר יש רישיון הפעלת תחנת אלחוט ימי ומספר MMSI ממדינת הדגל בה כלי השיט רשות (ארה”ב) ועל כן, לא קמה לו החובה לפעול לקבלת רישיון תחנת אלחוט ימי נוסף, במיוחד שעצם רישום כלי שיט זר ברשות הספנות והנמלים לא מקנה לבעל כלי השיט דגל ישראלי ו/או מבטל את רישום הדגל הזה ו/או מבטל את מספר הזיהוי (MMSI) להפעלת רישיון תחנת אלחוט ימי שכבר ניתן לכלי השיט ממדינת הדגל בה הוא רשום“.

“[…] העותר טוען כי לכאורה נסיבות העתירה דנן חושפות רובד משמעותי וחשוב מאוד איך באמת ההחלטות מתקבלות אצל המשיבה, משרד התקשורת, באגף מדיניות ורגולציה”.

“[…] אי אישור העתירה המינהלית כייצוגית עלול להעביר מסר ברור למשיבה כי היא אינה חייבת להקפיד ולדקדק בקוצו של יוד במתן החלטותיה. אקט ההשבה וההתרעה חשוב במקרה של המשיבה.

“אי אישורה של הבקשה כייצוגית יעביר מסר למשיבה כי היא רשאית להמשיך ולנהוג כלפי בעלי כלי שיט הרשומים הן תחת דגל זר והן תחת דגל ישראלי כפי שנהגה בכל הקשור לעניין העתירה הנ”ל.”

יצויין כי בין הנספחים לכתב הטענות נכלל גם צילום של ‘רישיון לתחנת אלחוט בכלי שייט’ של משרד התקשורת/אגף בכיר ניהול ספקטרום ורישוי תדרים שניתן לכלי השיט נשוא העתירה ביום 12.1.2020  כשתוקף הרישיון הוא עד סוף שנת 2020. על הרישיון חתום שמואל אזולאי מנהל תחום רישוי אלחוטי במשרד התקשורת. כמו כן צורף כנספח גם צילום של אישור התשלום עבור אגרת התדרים לרישיון הזה שבוצע ב- 8.1.2020.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד ורד כהן.

[הערה: כל ההדגשות המופיעות בידיעה זו מופיעות באופן זהה בכתב הטענות המקורי].