נדחתה תביעת לשון הרע שהגיש סמיון גרפמן נגד עורך מקומון באילת

בחודש יולי 2020 דיווחתי בחלון המבזקים של האתר כי “סמיון גרפמן [‘הישרדות’/’7 שקל’] הגיש (באמצעות עו”ד גיא אופיר) בבית-משפט השלום בבת-ים תביעת לשון הרע נגד העיתון “יום יום באילת” ונגד העורך עו”ד רותם נועם; היקף התביעה: 150,000 ₪“.

עתה, ב- 16 בפברואר 2023, ניתן פסק דין בתיק זה [ת”א 67819-06-20, סמיון גרפמן נגד יום יום באילת בע”מ ונגד עו”ד נועם רותם].

כבוד השופטת רונית אופיר מבית-משפט השלום בבת-ים כותבת בין השאר בפסק הדין: “לפניי תביעת פיצויים ללא הוכחת נזק על סך של 150,000 ₪ בעילה של לשון הרע בגין כתבה אותה פירסמו הנתבעים על התובע.

“אקדים ואומר כי הורתה של תביעה זו בהתבטאויות אשר הנייר אינו סובלם ואין מקומם באולם בית-המשפט או בשיח בין בני תרבות. בבחינת ‘נזם זהב באף חזיר’, שכן במסגרת הדיון נדרשו הצדדים, כמו גם בית-המשפט, לבוסס במדמנת השיח לשם פירושם של הביטויים הבוטים וסריקתם במסרקות החוק והפרשנות המשפטית. כביכול בחלל סטרילי ותוך העמדת פנים כי מדובר בביטויים לגיטימיים לדיון. ולא כך הוא. אולם זו התביעה, זו הלשון בה בחר לנקוט התובע, זוהי המלאכה שהובאה לפניי ואין אני ‘בן חורין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה‘.

“כנטען בכתב התביעה, התובע, מר סמיון גרפמן, הוא איש תקשורת ‘פעיל חברתי, מוכר כ’אושיית רשת’ ודמות פופולרית ומוכרת’.

הנתבע 2, עו”ד רותם נועם הוא עורך המקומון ‘ערב ערב’ היוצא בעיר אילת בו התפרסמו הפרסומים מושא הליך זה. הנתבעת 1 היא המוציאה לאור של הגירסה המקוונת של המקומות באתר האינטרנט ‘יום יום אילת’.

לא אכנס כאן לכל פיתולי האירועים; הם מובאים בהרחבה בפסק הדין של השופטת, לכל המתעניין בפרטים העסיסיים. אף לא אעסוק כאן בכל ההיבטים הלהט”ביים המוזכרים בפסק הדין. אציין רק כי מדובר באירוע שקרה בתוך הים של אילת בשני כלי שיט, בעיצומה של מגיפת קורונה על מגבלותיה השונות.

אציין כי בסעיף 5 של פסק הדין מובא ציטוט אחד והשופטת מעירה בהקשר זה כי “בשל בוטות הדברים הם לא צוטטו במלואם”.

בהכרעת השופטת נאמר בין השאר כי “[…] מצאתי כי הביטוי שנאמר על התובע ‘התגלה כהומפוב עלוב‘ שנכלל בפרסום הכותרת שהופיעה השער גיליון המקומות מהווה לשון הרע. לא מצאתי כי הכתבה עצמה, אשר פורסמה בעמודיו הפנימיים של המקומות, עולה כדי לשון הרע”.

“[…] אומר באופן ברור, התבטאותו של התובע ראוייה לכל גנאי […] גסות הרוח העולה מדברי התובע נושקת לגבול אלימות מילולית של ממש. התרשמותו של האדם הסביר היא כי התובע אינו בורר את מילותיו ואלו אינן נבחנות לפי אמת שפה של בן תרבות. יחד עם זאת, הקישור אותו מנסים הנתבעים לעשות בין ההתבטאות הבוטה של התובע ובין היותו הומופוב אינו קישור מתחייב […]  לא עומדת לנתבעים הגנת ‘אמת דיברתי’.”

“[…] לא ניתן להתעלם מכך כי התובע אינו אדם אנונימי מן היישוב אלא דמות בעלת פרופיל תקשורתי בעל נגישות רבה לכלי התקשורת. הפרסום מתייחס לסרטון אותו בחר התובע להעלות לרשת החברתי. סרטון זה, הכולל את אמירותיו הבוטות, קיבל חשיפה מרובה: הרשומת (‘פוסט’) במסגרתה הועלה הסרטון קיבל 2.4K תגובות, זכה ל- 455 שיתופים ול- 3.4K ‘חיבובים’ (‘לייקים’) ותגוביות”.

“[…] מצאתי כי הגשת תביעה כספית לפיצוי בלא הוכחת נזק על סכום של 150,000 ₪ ועמידת התובע על מיצוי ההליך השיפוטי במלואו, מהווה נקיטה בפעולה בלתי מידתית אשר אף עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. אין אני קובעת מסמרות בעניין, אולם לא ניתן להימנע מהרושם כי לא הפגיעה בשמו הטוב היא שהובילה את התובע להגשת הליך זה, אלא שיקולים הנוגעים להליך המקביל המתנהל נגד מועדון השייט”.

בסיכום פסק הדין החליטה השופטת לדחות את התביעה והורתה לסמיון גרפמן לשאת בהוצאות הנתבעים בסך של 3,000 ₪ בתוספת שכ”ט עו”ד בסך של 20,000 ₪. קיימת זכות ערעור על פסק הדין.