נדחתה “עתירה נוספת הנוגעת להתמודדותה של המדינה עם נגיף הקורונה והשלכותיו המכוונת כלפי השינויים בתנאי הזכאות לאישור ‘התו הירוק’ העתידים להיכנס לתוקפם ב- 3.10.2021, לפיהם יישלל התו הירוק מחלק מהמתחסנים שהתחסנו בעבר בשתי מנות חיסון וטרם התחסנו במנה השלישית”

08:29 01.10.2021

קטגוריות: בריאות/רפואה משפט

תגים: , ,

בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק דחה (30.9.2021) עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים [בג”ץ 6420/21] שהוגשה ע”י צבי דביר נגד משרד הבריאות, נגד ממשלת ישראל ונגד וועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת.

כבוד השופט יוסף אלרון כתב בין היתר בפסק הדין [ואליו הצטרפו כבוד השופטים עוזי פוגלמן וג’ורג’ קרא]:

“בעתירה מבוקש להורות על ביטול החלטת משרד הבריאות כי ביום 3.10.2021 ‘יבוטל למפרע’ תוקף אישורי התו הירוק במתכונתם הנוכחית, וכן על הסדרה בתקנות של ההחלטה על שינוי תנאי קבלת אישור התו הירוק וחיוב בתשלום עבור בדיקות קורונה לצורך קבלת אישור תו ירוק ‘ארעי’. עוד התבקש צו ביניים “המשהה את כניסת השינויים בהגדרות התו הירוק לתוקף עד להסדרה חוקית של הנושא”.

“בתמצית יתואר, כי לטענת העותר משמעות השינוי הצפוי בתנאים לקבלת אישור תו ירוק היא החמרה בהגבלות המוטלות כיום על פעילות מקום ציבורי או עסקי, ועל כן הדבר חייב להיעשות באמצעות תיקון התקנות המתאימות. מוסיף העותר וטוען, כי יש לפרסם ברשומות את ‘הנחיות המנהל’ מכוחן נקבעים התנאים למתן אישור התו הירוק, וכן כי עד פרסומן ברשומות הן ‘בגדר הודעה לתקשורת ותו לא’. עוד נטען, כי התשלום הנדרש בגין ביצוע בדיקת קורונה לצורך קבלת אישור תו ירוק ‘ארעי’, הינו אגרה, ולחלופין מהווה פגיעה בקניין, ולכן מחייב הסדרה בתקנות.

“לאחר עיון בעתירה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף ללא צורך בתגובה, הן מחמת שיהוי בהגשתה והן מחמת אי מיצוי הליכים.

שיהוי – העתירה בפנינו הוגשה אתמול, ערב כניסתה לתוקף של מדיניות הנפקת אישורי התו הירוק אותה מבקש העותר לבלום. זאת, בעוד השינויים הצפויים במתווה התו ירוק פורסמו, כמפורט בעתירה, בשלהי חודש אוגוסט.

“[…] ובענייננו: לטענת העותר, רק לאחרונה, ביום 22.9.2021, פירסם משרד הבריאות הבהרה כי בכוונתו לבצע שינוי רטרוספקטיבי של תוקף התו הירוק. עד אז, העותר סבר שהכוונה: “…היא לשינוי פרוספקטיבי של תוקף האישורים – מי שיש בידיו אישור תו ירוק תקף, האישור נשאר בתוקף. מי שינפיק אישור תו ירוק החל ממועד השינוי, האישור יהיה בהתאם לתנאיי הזכאות החדשים” (סעיף 1 לעתירה). היינו, העותר מנמק את תזמון עתירתו בכך שעד ליום 22.9.2021 סבר כי הכללים המעודכנים בדבר זכאות לאישור התו הירוק יחולו רק ‘מכאן והלאה’, ולא על מי שהאישור כבר ניתן לו.

“איננו מקבלים טיעון זה. עמדת העותר אינה עולה בקנה אחד עם פרסומי משרד הבריאות, בהם הובהר כי יבוצע שינוי בהגדרת ‘מחוסן’, כך שההגדרה העדכנית היא: “2 מנות עד חצי שנה ואז שלוש מנות” […] אם סבר העותר כי ישנה ‘אי בהירות’ בפרסומיו השונים של משרד הבריאות, כנטען בעתירה, בנסיבות דנן היה עליו לפנות בדחיפות הראויה לגורמים המתאימים לשטוח בפניהם את טענותיו. ניכר אפוא, כי פניית העותר לוקה בהשתהות סובייקטיבית משמעותית.

“באשר ליסוד האובייקטיבי – בהמתנת העותר עד להגשת העתירה יש כדי להוביל לנזקים משמעותיים ביותר, בשים לב לסעדים המבוקשים בעתירה, שמהותם עצירת מימושו של מתווה רחב היקף הנוגע לבריאות הציבור.

“מטבע הדברים, מדובר במתווה אשר הרשויות הרלבנטיות רואות בו כחיוני לצורך התמודדות עם מגפת הקורונה. ניתן להניח, כי כלל הרשויות והגורמים הרלבנטיים נערכים באופן קדחתני, אף ברגעים אלו, ליישום המוצלח של המדיניות מושא העתירה, תוך השקעת משאבים עצומים. משכך, בענייננו יש להקנות ליסוד השיהוי האובייקטיבי משקל רב במיוחד, ושיקול זה מצביע בבירור לעבר דחיית העתירה.

“[…] יש לציין, טענות העותר אינן נעדרות חשיבות ציבורית, ואין אנו מקלים ראש בהשלכות הרבות של מדיניות הנפקת אישור התו הירוק על חיי היום-יום של רבים מתושבי מדינת ישראל.

“[…] בענייננו, העותר פנה ימים ספורים לפני הגשת העתירה, ביום 26.9.2021, למחלקת הבג”צים בפרקליטות המדינה ב-‘פנייה דחופה טרם פנייה לערכאות’. לאחר שהעותר נענה כי פנייתו התקבלה והועברה לגורמים הרלוונטיים, הגיש את העתירה. בשים לב למועד פניית העותר ולחג שמחת תורה, דומה כי פנייתו המאוחרת נעשתה אך בניסיון לצאת ידי חובה, ואין לראות בה כמיצוי הליכים מהותי. משכך, העתירה נגועה גם בפגם של אי מיצוי הליכים, המצדיק את דחייתה על הסף.

“סיכומם של דברים – דרך הילוכו של העותר הובילה לכך שעתירתו הוגשה בשיהוי לבית משפט זה, ערב כניסת המתווה עליו הוא מלין לתוקפו, ובמקביל, מבלי שניתנה לרשויות המתאימות אפשרות ראויה להשיב לטענותיו.

“אשר על כן, העתירה נדחית, ועמה נדחית הבקשה למתן צו ביניים הכלולה בה. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 2,000 ש”ח.”