נדחתה עתירה מינהלית של הוט נגד קנס שהטיל עליה משרד התקשורת

בית-המשפט המחוזי בירושלים בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים דחה עתירה מינהלית של הוט טלקום שותפות מוגבלת נגד משרד התקשורת [באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)].

כבוד השופטת תמר בר-אשר כתבה בין היתר בפסק הדין המשתרע על 29 עמודים  [עת”מ 28552-10-21] שניתן ב- 5 בספטמבר 2022:

“העתירה הנדונה הוגשה בעקבות החלטת מנכ”לית משרד התקשורת, הגב’ לירן אבישר בן חורין מיום 4.7.2021 להטיל על העותרת עיצום כספי בסך 5,739,900 ₪. עיצום זה הוטל על העותרת בשל הפרת החלטת שר התקשורת מיום 17.11.2014 בנושא אסדרת השירותים הסיטונאיים”.

בהמשך סוקרת השופטת בהרחבה את נושא “רפורמת השוק הסיטונאי בשוק התקשורת הנייחת ויישומה באמצעות העותרת“.

בין היתר היא מציינת כי “הרקע לרפורמה היה החסם התחרותי שנבע ממצב שבו בפועל רק בזק החברה הישראלית לתקשורת והוט, שתיהן ספקיות תקשורת נייחת בעלת תשתיות מתאימות, יכולות היו לספק תקשורת נייחת ובכלל זה מתן שירותי תקשורת אינטרנט. לעומתן, ספקיות שאין להן תשתיות לתקשורת נייחת לא יכולות היו לפעול בשוק התקשורת הנייחת. מאחר שהקמת תשתית נייחת לאינטרנט כרוכה בהשקעת משאבים כלכליים עצומים, נוצר מצב שבו היעדר תשתיות של תקשורת נייחת מנע כל אפשרות לתחרות בין בזק להוט, ספקיות תקשורת בעלות תשתיות, לבין הספקיות נעדרות התשתיות.

“מטרת הרפורמה בשוק הסיטונאי הייתה לקדם את התחרות בין כלל ספקיות שירותי התקשורת הנייחת ולפתח שוק סיטונאי של שירותי תשתיות, שאותם יספקו המפעילים בעלי התשתיות לספקיות נעדרות התשתיות. בדרך זו אף הספקיות נעדרות התשתיות יוכלו לספק שירותי תקשורת נייחת לציבור הרחב, תוך שימוש בתשתיות קיימות. כך, מצב של ריבוי ספקים, בעלי תשתיות ונעדרי תשתיות, יגביר את התחרות בשוק אספקת שירותי התקשורת הנייחת”.

“[…] ביום 31.10.2019 הועבר אל העותרת דו”ח פיקוח ראשוני אשר לפיו העותרת הפרה שלוש הפרות חמורות של תיק השירות. עמדת המשיב [משרד התקשורת] היא כי הימשכותן והשפעתן של כל אחת מאותן הפרות ובייחוד הפרתן המצטברת, עלולה לסכן את הרפורמה”.

“[…] ביום 17.1.2021 נשלח אל העותרת דו”ח פיקוח סופי והודעה בדבר כוונה להטיל עליה עיצום כספי בצירוף חישובו”.

“[…] בעניין השאלה אם דובר בהפרה משתלמת לעותרת הוסבר, כי גם לפי הנחה שמרנית, שווי התועלת שצמחה לעותרת מההפרה, היא בסך כ- 13 מיליון ₪ לשנה. לפיכך נקבע, כי עיצום כספי שיפחת מסכום זה יהפוך את ההפרה למשתלמת”.

בהמשך מציינת עוד השופטת כי “[…] עיקרי טענותיה של העותרת, אשר פורטו בעתירתה ובעיקרי הטיעון מטעמה ואף בדיון שהתקיים בעניין העתירה בהרחבה רבה, הרבה מעבר לנדרש (העתירה המקורית החזיקה 63 עמודים. בעקבות החלטה שהורתה על צמצום היקפה, הוגשה עתירה מתוקנת שהיקפה 30 עמודים ולקראת הדיון מיום 15.5.2022 הוגשו עיקרי טיעון שהיקפם 16 עמודים)”.

משרד התקשורת טען בין היתר כי “כבר בחודש מאי 2015 היה על העותרת לספק את השירות עפ”י רפורמת השוק הסיטונאי וכי למרות קביעת התעריפים המפוקחים עבור השירות עוד בחודש יוני 2017, עד חודש יוני 2018 לא החלה העותרת בהספקת השירות. גם לאחר שהחלה באספקתו, הערימה קשיים טכניים על ספקיות השירות ובכך הביאה למצב שבו חלק ניכר ממאמציהן של הספקיות לחבר מנויים – נכשל. המשיב [משרד התקשורת] טען כי העתירה הנדונה אינה אלא המשך ניסיונותיה של העותרת לסכל את הרפורמה התחרותית”.

“עוד הדגיש המשיב כי עד יום 21.6.2018 לא היה אף לא לקוח אחד בשוק הסיטונאי ברשת של הוט. בשל העובדה שהוט לא קיימה את ההחלטה בעניין הרפורמה, היא נהנתה מהכנסות עצומות, אשר באומדן זהיר ומקל, נאמדו לכל הפחות בכ- 13 מיליון ₪ לשנה בתקופת ההפרה וכי מדובר בסכומים אשר נגרעו מהצרכנים ומהמתחרים של הוט […] מאחר שסכום העיצום המירבי נופל מסכום זה, הוחלט להשית עליה את סכום העיצום המירבי”.

“המשיב [משרד התקשורת] הדגיש כי מדובר באי ציות בוטה להוראות הדין מצד הוט, שנמשך תקופה ארוכה מאוד ולפיכך ההחלטה על הטלת העיצום הכספי היא סבירה ומידתית וכי התקבלה לאחר הליך מינהלי ממושך, שהתנהל בשקיפות מלאה, עפ”י דרישות החוק ואף מעבר לכך.

“[…] תמצית עמדת המשיב היא איפוא כי דובר בשלוש הפרות של הוראות תיק השירות, אשר חמורתן, הימשכותן והשפעתן של כל אחת בנפרד ובוודאי של שלושתן במצטבר עלולה הייתה לסכל את מימוש הרפורמה בשוק הסיטונאי, כך מהטעם שתוצאתן הישירה הייתה הכבדה ממשית על הספקיות בתהליך מעבר הצרכנים מהעותרת אל הספקיות. המשיב טען כי בניגוד לטענותיה של העותרת, לא ניתן להמעיט בחשיבות ההפרות או לראות בעמדתו משום עמדה ‘קטנונית’.”

ב’סיכום ותוצאה’ של החלטת השופטת נאמר כי “מכל הטעמים שעליהם עמדנו, לא נמצא כי נפל פגם כלשהו בהליך הטלת העיצום הכספי על העותרת ואף לא נמצא נימוק המצדיק התערבות בהחלטה להשית עליה את העיצום הכספי הנדון. לפיכך העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיב בסך 40,000 ₪.”