נדחתה עתירה מינהלית שהוגשה נגד רשות החדשנות: חברת תוכנה בתחום האבט”מ ביקשה להפחית גובה התשלום למדינה (במסגרת אישור למכירת הקניין הרוחני שלה לחב’ אמריקנית); החברה נמצאת בפירוק מרצון

בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים דחה ב- 26 במאי 2020 עתירה מינהלית שהוגשה נגד רשות החדשנות ושתי נתבעות נוספות. העתירה הוגשה בידי עו”ד ישראל בכר, מפרק חברת קוורטיקס בע”מ (ח.פ. 513872887) המצוייה בהליך של פירוק מרצון.

כבוד השופט מנחם פינקלשטיין כתב בין היתר בפסק דינו [עת”מ 27295-07-18]:

“עניינה של עתירה זו בהחלטות הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית” מהחודשים יוני ויולי 2018 ונובמבר 2019, “שתמציתן דחיית בקשתה של העותרת להפחית את גובה התשלום שעליה להשיב למדינה במסגרת האישור שקיבלה למכירת קניינה הרוחני לחברה זרה אמריקנית.

“בקשתה של העותרת התבססה על טענתה כי היא מצוייה בפירוק עקב חדלות פירעון.

“העותרת, חברת קוורטיקס בע”מ, היא חברת תוכנה, אשר עסקה בפיתוח תוכנה לסיווג והגנת מסמכים ומידע. החברה פיתחה בשנים האחרונות קוד תוכנה (IP) לאבטחת מידע של קבצי מחשב ובמסגרת זו רשמה לטובתה פטנטים הרשומים אצל רשמי הפטנטים בבריטניה ובארצות הברית.

“ביום 10.4.2018 התקבלה החלטה של נושי העותרת ובעלי מניותיה על פירוקה מרצון ועל מינוי עו”ד ישראל בכר כמפרק החברה. החלטה זו התקבלה ללא הצהרת דירקטורים על אודות כושר הפירעון של החברה. לפי האמור בעתירה, הסיבה לכך הייתה כי למיטב ידיעתו של המפרק, במועד קבלת ההחלטה לא הייתה קיימת וודאות שהחברה סולבנטית ויכולה לפרוע את חובותיה כפי שהיו ידועים באותה עת.

“ביום 15.5.2018 עלה בידי המפרק להתקשר בהסכם מכר מותנה באישור המשיבה [רשות החדשנות] למכירת כל נכסי החברה, שעיקרם הקניין הרוחני שפותח ע”י החברה (קוד המקור], לרבות פטנט שאושר בבריטניה ובארה”ב. הרוכשות עפ”י הסכם המכר הן המשיבות 2 ו-3. עפ”י הסכם המכר, כל הקניין הרוחני של העותרת יירכש ע”י המשיבה 2 ואילו כל הרכוש הקבוע של העותרת (שרתים, מחשבים וציוד נלווה) יירכש ע”י המשיבה 3, אשר קלטה צוות עובדים מקצועי של החברה. התמורה המשולמת עפ”י הסכם המכר נקבעה על סך של 2.4 מיליון דולר ארה”ב. ההסכם הותנה בכך שיינתן אישור המשיבה [רשות החדשנות] למכירת כל הידע של החברה לחו”ל, כאשר כל הסכומים המגיעים למשיבה ישולמו לה ישירות ע”י המשיבות 2 ו- 3”.

“ביום 21.5.2018 פנה המפרק למשיבה בבקשה לקבל את ההיתר הנדרש לצורך העברת הידע לרוכשות. בנוסף ביקש המפרק כי המשיבה תעשה שימוש בסמכותה ותפחית מגובה התשלום שעל העותרת להעביר לה”.

בהמשך פסק הדין מפרט השופט את המחלוקות שבין הצדדים ובראשית הכרעתו קובע: “לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את כל החומר הרלבנטי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטות המשיבה [רשות החדשנות] בעניינה של העותרת“.

“[…] העותרת ביקשה לשלם למשיבה כ- 0.5 מיליון דולר במקום 1.5 מיליון דולר בטענה כי היא נמצאת בפירוק מחמת חדלות פירעון. המשיבה לא אישרה את הבקשה בנימוק שהעותרת אינה חדלת פירעון, וכן בנימוק הנוסף שלפיו מחיר המכירה אינו נמוך מסך המענקים וכן משום שאישור ההפחתה אינו מוצדק בנסיבות העניין”.

“[…] עיקר מאמציה של העותרת הופנו כנגד קביעת המשיבה כי היא אינה חדלת פירעון. […] אינני רואה איפא מקום להתערב במסקנת המשיבה, כי העותרת אינה מצוייה בהליך פירוק מחמת חדלות פירעון“.

בסופו של פסק הדין כותב השופט: “סיכומו של דבר: העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבה ובשכר טירחת עו”ד בסכום כולל של 30,000 ₪.”

[הערה: כל ההדגשות – במקור].