נדחתה עתירה להנגשת “כלל השירותים הציבוריים” כדי שאזרחים בני 70 ויותר יוכלו להשתמש בהם; נטען כי רוב בני קבוצת גיל זו אינם משתמשים במרשתת ובמערכות טכנולוגיות לקבלת שירותים ואילו המדינה מעבירה שירותים רבים לאמצעים מקוונים בלבד

בית-המשפט העליון בשיבתו כבית-משפט גבוה לצדק דחה על הסף (5.9.2021) עתירה לצו על תנאי נגד המדינה. את העתירה הגיש אריה (לואי) גארב (שייצג את עצמו).

כבוד השופט עוזי פוגלמן כתב בין השאר בפסק הדין (בג”ץ 181/21) ואליו הצטרפו כבוד השופטים יצחק עמית ועופר גרוסקופף:

“העותר מבקש להורות למשיבה, מדינת ישראל, להנגיש את “כלל השירותים הציבוריים” כדי שאזרחים בני למעלה מ- 70 יוכלו להשתמש בהם; ולהתחיל בתהליך שבו תאפיין את השירותים הציבוריים שאינם מונגשים לאזרחים אלה, תבחן פתרונות אפשריים ותיישמם בפרק זמן שייקצב לכך.

“לטענת העותר, רוב האזרחים בני למעלה מ- 70 אינם משתמשים במרשתת ובמערכות טכנולוגיות כדי לקבל שירותים, ואילו המשיבה מעבירה שירותים רבים לאמצעים מקוונים בלבד.

“העותר מונה גופים שונים שאינם מנגישים, לדבריו, את שירותיהם: משרד המשפטים (רשם הירושות), משרד החוץ, רשות המיסים, עיריית ירושלים, שירותי חנייה עירונית בתל אביב ובירושלים ודואר ישראל.

“לטענתו, בכך נפגעים כבוד האדם של אותם אזרחים, גם בהיבט של חובת המדינה להבטיח את כבוד אזרחיה; השוויון; וחופש העיסוק. העותר סבור שהמשיבה מסוגלת לנקוט ‘מספר רב של פיתרונות אפשריים’ לסוגיה נושא העתירה; בהקשר זה הוא מציין הפעלת מוקד טלפוני ייעודי שינגיש את כל השירותים הציבוריים לגילאי 70 ומעלה, אולם הוא מבקש פיתרון לבעיה בכל דרך אפשרית ויעילה.

“בתגובתה המקדמית טוענת המשיבה שיש לדחות את העתירה על הסף ולגופה:

+ על הסף – בהיותה כוללנית ובהתייחסה לאלפי שירותים בלי להבחין ביניהם לפי ייעודם, אוכלוסיית היעד שלהם ואופן אספקתם; בהעדר תשתית עובדתית מספקת, משום שהעותר לא ביסס את טענותיו העובדתיות הכלליות; ומחמת אי צירוף משיבים שצריכים לעניין, כמו הגופים השונים שהעותר ציין.

+ לגופה – מפני שגופי המשיבה משקיעים משאבים רבים כדי לתת מענה לאוכלוסיות שנעדרות אוריינות דיגיטלית, בהן האזרחים הוותיקים.

“המשיבה פירטה גופים שונים שעוסקים בכך, צעדים שונים לקידום הנושא, ואת העובדה שבמרבית השירותים לציבור הרחב אפשר לקבל גם מענה לא מקוון. כמו כן, הובאו דרכים שונות ליצירת קשר לא מקוון ולהנגשת שירותים בגופים שהעותר ציין ושהם באחריות המשיבה: משרד המשפטים (רשם הירושות), משרד החוץ ורשות המיסים; ומידע נוסף בנוגע למוסד לביטוח לאומי. עוד נטען שאין בענייננו פגיעה בחופש העיסוק.

“לבקשת העותר, הותר לו להשיב לתגובת המשיבה. בתשובתו הוא טוען שהעמיד תשתית עובדתית מספקת בדמות מחקרים על ביקוש לשירותים מקוונים בקרב גילאי 70 ומעלה, כתבות בכלי התקשורת ודוגמאות למקרים שבהם נתקל בעצמו בקושי לקבל שירות שאינו מקוון. לגישתו, העובדה שבמשך שנים רבות לא נפתרה הבעיה, מחזקת את עמדתו. העותר מוסיף שעתירתו אינה כוללנית, אלא עוסקת בסוגיה ממוקדת של פתרון לאזרחים ותיקים בעת קבלת שירותים ממשלתיים, והוא מסכים שיינתן סעד דוגמת מה שצוין בתגובת המשיבה: מספר טלפון ייעודי בכל משרד ממשלתי.

“העותר מסכים שלא צירף את כל המשיבים הצריכים לעניין, אולם לטעמו חלים כאן החריגים לחובה זו. העותר מפרט בתצהיר מקרים נוספים שבהם לטענתו התקשה לקבל שירות שאינו מקוון: פניות למוסד לביטוח הלאומי, לוועדת החריגים של משרד הבריאות ולדואר ישראל; ומפנה לכתבות בתקשורת על מקרים שבהם משטרת ישראל הפנתה מתלוננות להגיש תלונה מקוונת.

“לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנספחים להן, הגעתי למסקנה שדין העתירה להידחות על הסף.

“העותר ביקש להנגיש את כל השירותים הציבוריים במדינה, בלי להבחין ביניהם. יעיד על כך מגוון הגופים שציין בעתירתו בתשובתו; אעיר שרק חלקם גופים ממשלתיים, והיתר גופים עירוניים וחברה פרטית, ולכן לא ברור מה אחריות המשיבה לפעולותיהם.

“נוסף על כך, העתירה הופנתה נגד “מדינת ישראל”, בלי להבחין בין רשויותיה וגופיה ובלי לציין מי מהם אמור לנקוט את הפעולות המבוקשות בעתירה.

“אומנם העותר הדגים כמה מקרים שבהם נתקל, לטענתו, בקשיי נגישות לשירותים מקוונים, אולם הסעדים שהוא מבקש אינם תיקון הפגמים הנטענים באותן רשויות, אלא סעדים שיחולו על רשויות המדינה כולן. יוצא שהטענות בעתירה והסעדים המבוקשים בה מנוסחים ניסוח כוללני: מציאת פיתרון בכל השירותים הממשלתיים (ואחרים) באמצעות סעד שפרטיו המדויקים עלומים.

“[…] נוסף על כך, נראה שהעותר לא עמד גם בדרישת מיצוי ההליכים לפני הגשת עתירתו. כידוע, חובה זו מקדמת כמה תכליות מהותיות. היא עשויה לייתר את ההתדיינות. לכל הפחות, ההידברות בין הצדדים עשויה למקד את המחלוקת ביניהם ולגבש את התשתית שנדרשת להכרעה בה.

“העותר פנה למשרד לשוויון חברתי וביקש “בשלב ראשון” שהמשרד יגיש הצעת חוק שתאפשר לאזרחים ותיקים “גישה לאדם ולא לרובוט” ביצירת קשר עם מוסדות ממשלתיים ועירוניים ועם גופים עסקיים מעל גודל מסוים […] העותר פנה למשרד ממשלתי אחד בלבד (בהערת אגב: הוא אינו נמנה עם הגופים שהעותר ציין בעתירתו בתור גופים שהשירות בהם דורש פתרון) וביקש ממנו סעד אחד. העתירה מופנית נגד “מדינת ישראל” בכלל ונדרש בה סעד רחב וכללי. בנסיבות אלו לא התקיימה חובת מיצוי ההליכים.

“העותר העלה בעתירתו סוגיה חברתית חשובה שדורשת מענה מתאים; אעיר שהעדר גישה לאמצעי פנייה מקוונים אינו מוגבל בהכרח לבני גילים מסוימים. מתגובת המשיבה עולה שהיא מודעת לחשיבות העניין ופועלת להתמודד עימו. אם יימצא שמוסד מסוים אינו פועל כנדרש ושכתוצאה מכך נפגעות זכויות, טענות העותר שמורות לו לאחר מיצוי הליכים מתאים.

“העתירה נדחית אפוא על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות”.

= = = = = = = = = = =

ייצוגית נגד כלל ביטוח: “עניינה של בקשה זו הינו הפלייה חמורה של אזרחים ותיקים מגיל 70 שנה ויותר. ויודגש: ההפלייה הגילנית, נשואת תביעה זו, אינה נופלת בחומרתה מאחיותיה: ההפליות על רקע גזעני, מגדרי או להטופובי – שעניינם הגיע לא-אחת לשולחן בתי-המשפט בישראל”

ב- 14.10.2021 הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד חברת כלל ביטוח. היקף התביעה הקבוצתי: כ- 26.86 מיליון ₪.

התובע בתיק זה הוא דן דרין דרבקין, אדריכל שכיהן כחבר מועצת עיריית תל אביב (1989-1993) וכסגן ומ”מ ראש עיריית תל אביב (1993-1998).

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “עניינה של תביעה זו הינו הפלייה של אזרחים ותיקים בני 70 ויותר המבקשים לרכוש מהנתבעת ביטוח נסיעות לחו”ל. ההפלייה באה לידי ביטוי באמצעות הכיתוב ‘הגיל המקסימלי לביטוח הינו 70’, המופיע בטופס הבקשה לרכישת הביטוח שבאתר האינטרנט של הנתבעת, מייד לאחר הקשת גיל המבקש (טופס הנשלח באמצעות קישור גם לאותם המבקשים לרכוש פוליסת ביטוח נסיעות לחו”ל מקופת חולים כללית). כיתוב זה חוסם בפועל בפני אותם אזרחים ותיקים את אפשרות הרכישה של ביטוח הנסיעות, האמצעות אתר הנתבעת – אמצעי רכישה, המוצג אף ע”י הנתבעת עצמה כדרך המלך הנוחה והנגישה ביותר לרכישת השירות.

“הכיתוב המדיר יוצר מצג על פיו אזרחים ותיקים, שגילם משבעים שנה ויותר מנועים כליל

מרכישת הביטוח, מחמת גילם, באופן האמור להרתיע אותם מלנסות לרכוש את השירות באמצעים אחרים.

“אותם אזרחים ותיקים הפונים למוקד השירות הטלפוני של הנתבעת נתקלים בקשיים (מערכת ניתוב שיחות סבוכה, המתנות וניתוקים”.

“עניינה של בקשה זו הינו הפלייה חמורה של אזרחים ותיקים מגיל 70 שנה ויותר. ויודגש: ההפלייה הגילנית, נשואת תביעה זו, אינה נופלת בחומרתה מאחיותיה: ההפליות על רקע גזעני, מגדרי או להטופובי – שעניינם הגיע לא-אחת לשולחן בתי-המשפט בישראל”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד ערן לב.