נדחתה בקשת מגלקום לצו ביניים נגד המדינה וועדת המכרזים במשרד רה”מ ובוטל הצו הארעי שהוצא חמישה ימים קודם לכן

בית-המשפט המחוזי בירושלים בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים דחה ב- 22 במאי 2020 בקשה של חברת מגלקום להוצאת צו ביניים ואף ביטל צו ארעי שהוצא חמישה ימים קודם לכן. זאת בעתירה מינהלית שגישה החברה.

כבוד השופטת עינת אבמן-מולר כותבת בין היתר בהחלטתה [עת”מ 35541-05-20] כי נתבקשה הוצאת צו ביניים שיאסור על מדינת ישראל ועל וועדת ההתקשרויות של משרד ראש הממשלה “לבצע על פעולה לצורך התקשרות או קידום ההתקשרות עם טופ סקיי ליין מערכות הנדסה בע”מ או עם כל גורם אחר לאספקת השירותים מכוח המכרז מושא בקשה זו”.

משיבuת נוספות לעתירה הן חברת בינת יישום מערכות בע”מ (משיבה 4) וחברת מוטורולה סולושנס בע”מ (משיבה 5).

“העתירה נסבה על מכרז לאספקה ותחזוקה של מערכות ביטחון ומתח נמוך למשרד ראש הממשלה […] ביום 2.4.220 החליטה וועדת המכרזים לבחור במשיבה 3, טופ סקיי ליין  מערכות בע”מ, כזוכה במכרז וכן לבחור בעותרת ככשיר שני ובמשיבה 4 ככשיר שלישי”.

העותרת טענה בעתירתה כי ניקוד ההצעות שהוגשו בהליך המכרז ביחס להיבט מסויים “נעשה שלא עפ”י כללי הניקוד שנקבעו במכרז” ואם הדבר היה נעשה כפי שהיא סבורה אזי “במקרה כזה הייתה היא הזוכה במכרז”.

השופטת אומרת בהכרעתה כי “לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה למתן צו ביניים להידחות.

“בפתח הדברים אציין כי יש לתמוה על כך שהעותרת, אף שידעה כי נחתם הסכם עם הזוכה במכרז זה מכבר, כחודש וחצי קודם להגשת בקשתה שבנדון, בחרה שלא לציין את הדברים באופן מפורש בגוף בקשתה וניסחה את הבקשה באופן ממנו ניתן היה להבין כי טרם בוצעה התקשרות עם הזוכה במכרז. דומה כי אין צורך להזכיר כי על עותר, המבקש סעד מבית-משפט, לגלות את כל העובדות הרלבנטיות, ודאי כאשר מדובר בבקשה דחופה המוגשת במעמד צד אחד. משכשלה בכך העותרת ייתכן כי די היה בכך כדי לדחות את בקשתה, אך לא מצאתי להסתפק בכך ואפנה להתייחס לגופם של דברים.

“בבואו להכריע בבקשה למתן צו ביניים יבחן בית-המשפט שני שיקולים: מאזן הנוחות וסיכויי העתירה. בין השיקולים הללו מתקיים יחס של ‘מקבילית כוחות’, כאשר הבכורה ניתנת לשיקול של מאזן הנוחות”.

לדברי השופטת, “משאין המדובר בענייננו במכרז לאספקת שירותים גרידא, ברור הוא כי החלפת החברה המבצעת לאחר תחילת ביצוע העבודות והקמת תשתיות חדשות, אינה עניין של מה בכך וספק אם בכלל ישימה, דבר המהווה שיקול לטובת מתן הצו”.

מצד שני, “אל מול האמור עומד הנזק שעלול להיגרם במישור אבטחת מתקני משרד ראש הממשלה. כפי שפורט בתגובת המשיבים, עסקינן במערכות ביטחון ומתח נמוך המותקנות בכ- 70 מתקנים שבאחריות אגף ביטחון וחירום, לרבות מתקני רוה”מ, מתקני רוה”מ חלופי, בתי שרים ומתקניהם, כ- 20 יחידות סמך וראשי ממשלה לשעבר. המדינה מצביעה על הצורך בביצוע פעולות ביטחוניות דחופות אשר כבר בחלו לאבטחת המתקנים הנ”ל, וטענה לחשש מוחשי לפגיעה בביטחון המדינה ובשלומם של הגופים המאובטחים.

“לתגובתה צירפה המדינה מכתבים של סמנכ”ל ביטחון וחירום המעידים על הצורך המיידי והדחוף בהמשך ההתקשרות. מדובר, אם כן, בשירות חיוני שעיכובו עלול לגרום לנזק גדול”.

עוד מציינת השופטת בהכרעה כי “[…] מצד סיכויי העתירה, ומבלי לנקוט עמדה חד משמעית בנדון, לא שוכנעתי כי סיכויי העתירה גבוהים במידה המטה את הכף לעבר מתן צו הביניים”.

“[…] במצב דברים זה, כאשר עומדים שיקולים נוגדים אלה מול אלה במאזן הנוחות, וכאשר לא ניתן לומר כי סיכויי הזכייה של העותרת הם גבוהים, יש ליתן משקל גם לאפשרות הקיימת של העותרת לתבוע פיצויים בדיעבד ככל שעתירתה תתקבל, באופן שיש בו להטות עוד יותר את הכף לעבר אי מתן הצו”.

בשל כך החליטה השופת לדחות את הבקשה למתן צו ביניים ואף ביטלה את הצו הארעי שניתן ביום 17.5.2020. “הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי”.