נדחתה בקשה לנהל תביעה כייצוגית נגד מזרחי טפחות ש”נקט בסירוב גורף למתן שירותים שמקורם בסחר במטבעות וירטואליים”; קבע כי לא “היה זה הליך סרק” אלא “הליך רלבנטי אשר ביקש לקדם אסדרה בנושא תחת קיומה של מדיניות סירוב גורפת”

בית-המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה בקשה לנהל תביעה כתובענה ייצוגית נגד בנק מזרחי טפחות “אשר נקט בסירוב גורף למתן שירותים שמקורם בסחר במטבעות וירטואליים”; ביהמ”ש קבע כי לא “היה זה הליך סרק” אלא “הליך רלבנטי אשר ביקש לקדם אסדרה בנושא תחת קיומה של מדיניות סירוב גורפת”.

את התביעה הגיש (12.8.2019) יובל אמיר, בעל חשבון עו”ש משותף עם אשתו בבנק מזרחי טפחות, סניף הרצליה פיתוח.

כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי כותבת בין השאר בפסק הדין [ת.צ. 24372-08-19]:

“לפניי בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית, לפי סעיף 3 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו – 2006, שעניינה בסירוב גורף של המשיב, בנק מזרחי טפחות בע”מ, להפקיד לחשבון לקוחותיו כספים שמקורם במימוש מטבעות וירטואליים, מבלי לבדוק כל בקשה לגופה ומבלי לבצע הערכת סיכון”.

“[…] אין מחלוקת בין הצדדים, כי נכון למועד הגשת בקשת האישור תחום המסחר במטבעות וירטואליים טרם הוסדר על ידי המחוקק, במובן זה שאין גורם כלשהו אשר קיבל רישיון לעסוק במסחר במטבעות אלו, וטרם הותקן צו איסור הלבנת הון לעוסקים בתחום”.

“מכאן שגדר המחלוקת שבפני היא בשאלת סירובו של הבנק לספק שירותים הקשורים במטבעות וירטואליים באין הסדרה רגולטורית על פעילות זו, ונוכח קיומן של חובות לניהול סיכונים ומניעת הלבנת הון המוטלות על הבנק. האם עסקינן בשירות שהבנק חב לתיתו ללקוחותיו, בהתאם להוראות חוק הבנקאות שירות ללקוח, ואם כן האם עסקינן בסירוב סביר”.

“[…] במסגרת בקשת האישור שבפני מתעורר המתח בין שתי חובות המוטלות על התאגיד הבנקאי: החובה המוטלת על הבנק במסגרת המאבק הלאומי בתופעת הלבנת ההון ומימון טרור לנהל את סיכוניו ולמנוע פעילות שמקורה בהלבנת הון מחד, והחובה המוטלת על הבנק מכוח הוראת סעיף 2(א) לחוק הבנקאות שירות ללקוח, לספק שירותים חיוניים ללקוחותיו ובכלל זאת, לאפשר מימוש רווחים מההשקעות הלגיטימיות שביצעו לקוחותיו, מאידך”.

“[…] על מהותו ותכונותיו של המטבע הוירטואלי (קריפטוגרפי) והטכנולוגיה העומדת בבסיס טכנולוגיה זו, טכנולוגיה שהושקה לראשונה בשנת 2009, עמד בית המשפט בעניין ישארמיינרס כשהוא סוקר ארוכות כיצד עובדת הטכנולוגיה הקשורה במטבעות וירטואליים וכפועל יוצא מכך הסיכונים הטמונים בפעילות זו המוכרת כסחר במטבעות וירטואליים […] בפועל אין חולק, כי תכונותיהם של המטבעות הווירטואליים ובכלל זאת אופיים האנונימי, מעלים חששות לסיכונים בפעילויות שמקורן במטבעות אלו, כגון, הלבנת הון או מימון פשיעה, מעילות והונאות, אירועי סייבר, דרישות כופר ועוד. בהיעדר רגולציה בנדון ובהעדר הנחיות מפורשות הכיצד נדרשים הבנקים לנהל את הסיכונים נקטו חלק מהבנקים, ובעניינו הבנק המשיב, במדיניות עסקית זהירה, על בסיס קבוצתי, אשר אינה מאפשרת מתן שירותי בנקאות לפעילות שמקורה במטבעות וירטואליים”.

“[…] לכאורה, נוכח הסיכונים כמפורט לעיל, ובהינתן הנחיות בנק ישראל ובהיעדר אסדרת הפעילות במטבעות וירטואליים מטעם הרגולטור, ניתן להבין את עמדת הבנק אשר בחר באימוץ מדיניות מתגוננת בדרך של סירוב גורף לפתוח שעריו בפני פעילות במטבעות וירטואליים. לכאורה סירוב סביר למתן שירות”.

“אמרתי לכאורה, מאחר ועמדת הבנק הטוען כי פעל בהתאם להנחיות ואזהרות בנק ישראל היא עמדה לכאורה לגיטימית, בהיות בנק ישראל גורם מפקח ומנחה לתאגידים הבנקאיים. ואולם, עמדה זו של בנק ישראל אינה בבחינת אסדרה של הנושא מאחר והיא עדיין הותירה לבנקים את שיקול הדעת לקבוע מדיניות בנדון, מדיניות הנתונה לביקורת של בית המשפט, בפרט עת מתעורר החשש כי הבנק נוקט במדיניות מתגוננת של אי מתן שירות, בבחינת שונא סיכון, ולא במדיניות המאזנת והמשכללת סיכונים”.

“[…] לפיכך, מדיניות הבנק המאמצת התנהלות של סירוב גורף במתן שירותים בנקאיים שמקורם בסחר במטבעות וירטואליים, הגם הסיכון הטמון בכך, מבלי לבצע פעולות מקטינות סיכון על דרך של בדיקה פרטנית היא, על פניו, בלתי סבירה ובלתי מידתית.

על הבנק ליתן שירותים בנדון על בסיס מדיניות הממדרגת את הסיכון הכרוך בפעילות זו ומתאימה את צעדי הקטנת הסיכון בהתאמה לסיכון הקונקרטי.

“[…] זה המקום לחזור ולהדגיש, כי נכון למועד הגשת בקשת האישור הנדונה והדיון שהתנהל בפני, לא הסדיר הרגולטור בארץ את הנושא של הפעילות במטבעות וירטואליים […] עדים היינו לעובדה, כי החסר באסדרה רגולטורית של תחום המטבעות הווירטואליים אכן הקשה על ההתנהלות ובוודאי על התנהלות הבנקים, כאשר אין ספק כי היה צורך במענה רגולטורי משותף עם הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור (ראו דברי המשנה לנגידה, נספח 6 לתשובת הבנק)”.

“[…] להשלמת התמונה יצוין כי ביום 10.3.2022, על רקע הגידול בהיקפי הפעילות של לקוחות במטבעות וירטואליים, פרסם בנק ישראל טיוטת תיקון להוראה 411 אשר עיקרה בקביעה כי הבנקים לא יוכלו עוד לסרב סירוב גורף להעניק שירותים הקשורים במטבעות וירטואליים ללא נימוק, ויחויבו לנקוט בצעדים להערכת הסיכונים הכרוכים בהפקדה. עוד נקבע כי על התאגידים הבנקאיים לגלות ללקוחותיהם על מדיניותם לעניין מתן שירותי תשלום אגב פעילות במטבעות וירטואליים זאת, טרם ביצוע העברות כספים אל חשבון נותני השירות במטבעות אלו”.

“אך מובן שיש לברך על אסדרה זו, המקנה לבנקים, באופן סדור, את המתווה בו עליהם לנהל את הסיכון הכרוך בפעילויות של סחר במטבעות וירטואליים. מדיניות נכונה ומתקדמת תחת מדיניות מתגוננת של סירוב גורף”.

האם נכון לנהל תובענה זו כתביעה ייצוגית

כותבת השופטת בפסק דינה כי “אקדים ואומר כי על אף שהמבקש הניח לכאורה תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס עילת תביעה בנדון, נוכח קביעותי לעיל בדבר אי סבירות מדיניות הבנק אשר נקט בסירוב גורף למתן שירותים שמקורם בסחר במטבעות וירטואליים, אינני סבורה כי תובענה זו מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית. על כן בקשת המבקש לאשר ניהול התובענה כייצוגית נדחית.

“על פניו התביעה, שמטרתה העיקרית היתה אכיפת הבנק במתן שירותי בנקאות הנוגעים לסחר במטבעות וירטואליים, בעיקרה מיצתה עצמה נוכח האסדרה בנדון. במובן זה, כי ניתן לומר שאין עוד עניין לנהל תביעה זו”.

דברי סיכום

בסיכום פסק הדין אומרת השופטת כי “הליך זה בעיקרו ביקש לתקוף את התנהלות הבנק אשר נקט במדיניות הדוחה באופן גורף כל בקשה לקבלת שירות שעניינו או מקורו בסחר במטבעות וירטואליים, מבלי לבחון באופן פרטני אם קיים סיכון במתן השירות.

“ואכן, תביעה זו הציפה לדיון שאלה עקרונית וחשובה בתחום מתן שירותי הבנקאות בעידן הסחר במטבעות וירטואליים ואין להתעלם מן האפשרות, ולו סבירה, כי קיומו של הליך זה, תרם במידת מה למודעות המאסדר לקיומו של צורך מהיר באסדרה כוללת של התנהלות הבנקים בנדון, אסדרה אשר נעשתה רק בתחילת שנת 2021. לפיכך, כאמור, מטרה זו, המשותפת לכלל חברי הקבוצה אכן הושגה”.

“[…] על אף האמור, ראיתי לנכון לציין כי ההחלטה שלא לאשר את ניהול התובענה כייצוגית מהטעמים הנ”ל אין משמעה כי היה זה הליך סרק. היה זה הליך רלבנטי אשר ביקש לקדם אסדרה בנושא תחת קיומה של מדיניות סירוב גורפת.

אמנם, אין לדעת בבירור אם היה זה ההליך דנן אשר הביא להשגת יעד זה או שמא הליכים משפטיים קודמים כמו גם יוזמת המחוקק עצמו. ואולם, בהינתן האפשרות כי הליך זה אכן תרם תרומה כלשהי להשגת היעד המבוקש במישור קביעת מדיניות ראויה, ומשקבעתי כי אין לראות בהליך זה בבחינת תביעת סרק”.

“[…] בהינתן כל האמור, ולאחר שחזרתי ובחנתי הדברים ראיתי לנכון לדחות את הבקשה לאשר ניהול התובענה כייצוגית תוך פסיקת גמול סמלי למבקש בסך של 5,000 ₪ וזאת בהינתן הסיכון שלקח על עצמו המבקש בניהול הליך זה וכן שכ”ט לב”כ המבקש בסך של 35,000 ₪ […] סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, משלא מתקיימים בענייננו תנאי סעיף 8(2) לחוק תובענות ייצוגיות, הגעתי לכלל מסקנה לפיה, דין בקשת האישור להידחות בכפוף לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו כמפורט לעיל”.