נדחו 3 ייצוגיות נגד דואר ישראל ובנק הדואר על אי קבלת תשלומים באמצעות כ. אשראי: “לבנק הדואר הוקנו סמכויות למתן שירותים כספיים ללקוחותיו, לרבות גביית כספים והעברת ללקוח, אך לא ניתנה לו סמכות למתן הלוואות או מתן שירותי אשראי”

בית-המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה שלוש תביעות (ובקשות לאשרן כתובענות ייצוגיות) נפרדות נגד דואר ישראל, בנק הדואר ושלוש חברות מימון נוספות.

מדובר בתיקים הבאים:

+ ת”צ 33613-03-18, צבי חוה בעל נגד ישראכרט מימון בע”מ, לאומי אשראים בע”מ, החברות בנק הדואר ודואר ישראל;

+ ת”צ 53313-03-18, אלי מלמד נגד החברות בנק הדואר ודואר ישראל וחברת סילבר א.צ. ניהול (2012) בע”מ;

+ ת”צ 16098-09-19, אלכס בן זאב ואלי מלמד נגד החברות בנק הדואר ודואר ישראל.

סגן הנשיא כבוד השופט רון סוקול כתב בין היתר בפסק הדין שניתן במשותף לגבי שלוש התביעות הללו:

“המבקשים  ביקשו לשלם בסניפי בנק הדואר תשלומים למוטבים שונים, רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה. במועדים בהם פנו המבקשים לבנק הדואר לביצוע התשלומים, לא הסכימו אותם מוטבים לאפשר תשלום החיובים באמצעות כרטיסי אשראי בסניפי בנק הדואר, אלא דרשו כי התשלום בבנק הדואר ייעשה באמצעות מזומן, המחאה, או העברה בנקאית בלבד. הואיל והמבקשים היו מעוניינים בתשלום בסניף בנק הדואר באמצעות כרטיסי אשראי בלבד, הם הופנו לקבלת אשראי מחברות מימון איתם היה קשור בנק הדואר. קבלת האשראי מחברות המימון הייתה כרוכה בהסדר תשלומים ובחיובי ריביות”.

בהמשך קובע השופט כי “[…] מהוראות אלו ניתן ללמוד כי לבנק הדואר הוקנו סמכויות למתן שירותים כספיים ללקוחותיו, לרבות גביית כספים והעברת ללקוח, אך לא ניתנה לו סמכות למתן הלוואות או מתן שירותי אשראי”.

“[…] הסיבה העיקרית לכך שמוטבים שונים סירבו לקבל תשלומים בכרטיסי אשראי נעוצה בעמלות שנדרש כל מוטב לשלם בעיסקאות כרטיסי אשראי, עמלות לחברות האשראי, עמלות סליקה ועמלות לבנק הדואר”.

השופט מציין כי מדינת ישראל חתמה על הסכם לקבלת שירותים כספיים מחברת בנק הדואר. “בהסכם משנת 2012, שהוא הרלבנטי לענייננו, נקבע כי גביית הכספים תיעשה במזומן, בהמחאות או בהעברות בנקאיות. בנק הדואר לא רשאי היה לגבות תשלומים למשרדי הממשלה באמצעות כרטיסי אשראי. הסכם זה שונה ביום 16.8.2017 ונקבע כי בנק הדואר יוכל לגבות תשלומים עבור משרדי הממשלה גם בכרטיסי אשראי בסכומים מוגבלים”.

“[…] בשים לב להסדרים החוקיים ולהסכמות עם המוטבים השונים, נוצר מצב בו לקוח אשר היה מגיע לסניף בנק הדואר ומבקש לשלם את חובו למוטב בכרטיס אשראי לא יכול היה לעשות כן, והיה עליו לשלם במזומן או בהמחאה, או לפנות לדרך תשלום אחרת שלא באמצעות בנק הדואר. בנק הדואר, מתוך רצון לאפשר אמצעי תשלום נוסף ללקוחות בסניפיו, התקשר עם חברות מימון שונות”.

לאחר הגשת הבקשות לאישור בתיקים הללו, פירסמה חברת הדואר מכרז חדש להתקשרות עם חברות מימון. בסופו של יום, נקבעו שתי זוכות – סילבר וגמא – ונקבעו שיעורי ריבית קבועים לכל עיסקאות האשראי”.

“[…] אין חולק כי בהוראות סעיף 88א’ בחוק הדואר לא הוסמכו חברות הדואר להעניק אשראי ללקוחות ולהעניק הלוואות. סעיף 88ד’ לחוק אף אוסר מפורשות הענקת אשראי ללקוחות בחשבונות המתנהלים בבנק הדואר. הטעם בדבר הוא כי בנק הדואר אינו ככל בנק מסחרי אחר. הוא הוקם על-מנת לאפשר לרשויות המדינה לנהל חשבונות ולאפשר למי שאינו נהנה משירותי בנק מסחריים לקבל שירותים פיננסיים בסיסיים ומוגבלים. בנק הדואר לא נועד להעניק את מלוא השירותים הפיננסיים הניתנים ע”י בנק מסחרי והוא לא נועד להתחרות בפעילות המסחרית של הבנקים”.

“חברת בנק הדואר היא חברה-בת של חברת הדואר, אשר החלה א פעילותה במארס 2006, לפי הוראות סעיף 88 לחוק הדואר. שתי החברות כפופות להנחיותיה ולפיקוחה של רשות החברות הממשלתיות ולפיקוחו של משרד התקשורת, מתוקף הרישיון למתן שירותי דואר, שירותים כספיים ושירותים אחרים”.

בהכרה הסופית קובע השופט כי “[…] בשים לב לכל האמור, הגעתי למסקנה כי המבקשים לא השכילו להצביע על עילות ראויות לבירור, לא כל שכן לא הצביעו על כך כי קיימות שאלות מהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה. כמובן שאין לשלול את האפשרות של כל מי שהוטעה לחשוב כי עיסקת המימון היא שונה מזו שבוצעה בפועל, לנקוט בהליך מתאים לקבלת פיצוי על נזקיו, ככל שנגרמו לו. אשר על כן, אני דוחה את בקשת האישור”.

השופט הטיל על התובעים תשלום הוצאות בסכומים שונים.