“מעשיו של הנאשם הם חמורים; הנאשם פגע קשות בפרטיות הציבור שעה שמכר מידע שמצוי במאגר קבוצה עיסקית, שיש בו פרטים אישים של אנשים ששימוש בהם יכול לפגוע באותם אנשים”

בית-משפט השלום בתל אביב הרשיע לאחרונה נאשם, הנרי דניאל בן שבת, בשני אישומים של עבירה של פגיעה בפרטיות. זאת במסגרת הסדר טיעון בו הודה הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו.

בגזר הדין [ת”פ 45378-04-18] שניתן ע”י כבוד השופט שמואל מלמד נכתב בין השאר:

“ביום 22.12.2019 הגיעו הצדדים להסדר לפיו הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, חזר  מכפירתו הורשע ונשלח לתסקיר, כאשר המאשימה הודיעה כי עמדתה למאסר על תנאי וקנס בעוד הסניגורית אינה מוגבלת בטיעוניה ובכלל זה לטעון לאי הרשעה.

“נוכח הודאת הנאשם, הורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן בשני אישומים של עבירה של פגיעה  בפרטיות”.

עפ”י האישום הראשון, הנאשם עבד בשעתו בקבוצת עמית בחיפה [המאגדת את החברות: עמית ארבל סוכנות לביטוח, עמית החזרי מס ו-  עמית נט טלקום.

במסגרת עבודתו, “במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה,  העתיק הנאשם ממחשביה של “קבוצת עמית  קובץ המכיל 8,729 לידים, הנאשם ביצע את ההעתקה באמצעות התקן אחסון נייד (דיסק און קי) שהיה ברשותו,  זאת תוך ניצול הגישה שניתנה לו במסגרת עבודתו,  מבלי שקיבל הרשאה להעתקה”. במקרה אחר הוא העתיק קובץ נוסף שהכיל 3,728 לידים. בשני המקרים הקבצים כללו שורה ארוכה של נתונים ומידע אישיים של מבוטחים. את כל הנתונים הללו הוא מכר במספר הזדמנויות לאחרים.

עפ”י האישום השני, באופן לא ידוע הגיעו לידי הנאשם שני קבצי לידים שונים של קופת חולים מאוחדת שכללו נתונים ומידע אישיים של מבוטחיה.

גם נתונים משני הקבצים הללו של ‘מאוחדת’ מכר הנאשם לאנשים שונים.

בתסקיר שירות המבחן נאמר בין היתר כי “[…] בהתייחסותו לעבירה הוא לקח אחריות פורמלית להתנהגותו,  כאשר הוא נוטה למזער ולהקטין  חלקו באירוע.  ניכר כי ממוקד בחווייתו שההליך הפלילי גבה מחיר אישי ופגע בתדמיתו כפעיל  חברתי בעירו.  כשהוא תופס עצמו כאדם שומר חוק אשר מעשיו נעשו בשל אי ידיעתו את החוק. הנאשם תיאר בפני שרות מבחן את נסיבות ביצוע העבירה, טען כי מדובר בתמורה כספית נמוכה,  שקיבל בעבור המידע שהעביר וכי לא הייתה לו כל כוונה לרווח כספי כלשהו. לדבריו למד לקח, הפנים טעותו”.

באת כוחו של הנאשם טענה בין השאר בפני בית-המשפט כי  “הנאשם עבד כקבלן הוט ועברו דרכיו עשרות רשומות. הנאשם לא היה  מודע לכך שהעברת המידע היא עברה פלילית. הוא ידע שזה אסור בגלל ההיבט העסקי. הסניגורית היפנתה  לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה.  המידע שהועבר אינו פרטיים רפואיים. הקובץ הועבר לאדם אחר.  הפגיעה בפרטיות הייתה מינימלית. במועד ביצוע העבירה בשני 2015 המודעות לעבירות בפגיעה בפרטיות הייתה נמוכה. היפנתה לנתונים סטטיסטיים ופסיקה התומכת בעמדתה.  ב”כ הנאשם טענה כי מדובר בעבירה חדשה שנאכפת על ידי הרשות ולכן יש להטיל ענישה המתחשבת בעונש”.

השופט אומר בהכרעתו כי “[…] על בית המשפט לבחון כאמור את המבחן הכפול. לעניין חומרת העבירה טענה ב”כ הנאשם כי מדובר  בעבירה שרשויות האכיפה החלו את האכיפה לאחרונה.  כמו גם המודעות של הנאשם הייתה נמוכה  שהוא מבצע עבירה,  כשהוא חשב שהוא פוגע עיסקית בחברה ממנה לקח את המידע.

“אני חייב לומר  כי טענה זו דינה להידחות.  הכשל העיקרי שהביא את שירות המבחן שלא להמליץ על אי הרשעה  בתיק זה הוא עמדותיו הממזערות של הנאשם.  העובדה כי הנאשם תופס שמדובר בעבירה לא  חמורה וחלקו בביצוע בעבירה הוא אינו חמור מעידה על הכשל של הנאשם בתפיסה של מה שעשה.

“נסיבה זו אינה יכולה לעמוד לזכות הנאשם לשאלת ההרשעה.  טענה זו מעידה כאלף מונים כי יש  חשש להישנות עבירה.  אדם שאינו מבין עד כמה חמור מה שעשה קיים חשש בי הוא יחזור על  הדברים גם אם הדבר יעשה באופנים אחרים במיוחד שהדבר נעשה על רקע בצע כסף.

“הטענה כי האכיפה החלה רק בתקופה בה בוצעה העבירה אין בה דבר לשאלת ההרשעה.  אדם המבצע עבירה  דינו להיות מורשע בעבירה ואין חשיבות למועד תחילת האכיפה. הדין לא מכיר בשיטת שלבים.

“לעניין ההרשעה,  נטענה טענה כי הנאשם מכר את המידע לאדם אחד בהזדמנות אחת ובהזדמנות שניה לשלושה אנשים. אין בטענה זו להקל על חומרת העבירה, נוכח הפוטנציאל שבעבירה מרגע שהעביר הנאשם את המידע הוא כבר אינו בשליטתו ואין חשיבות לכמה אנשים הוא נמכר […] מעשיו של הנאשם הם חמורים.  הנאשם פגע קשות בפרטיות הציבור שעה שמכר מידע שמצוי במאגר  קבוצה עיסקית.  מידע שיש בו פרטים אישים של אנשים ששימוש בהם יכול לפגוע באותם אנשים”.

בהתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם, גזר עליו השופט מאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. התנאי הוא  שלא יעבור את העבירה בה הורשע. בנוסף,  הנאשם ישלם קנס בסך 1500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתם.

* קיראו גם הידיעה שפורסמה כאן באתר זה.