מסמך חדש של הממ”מ: “מדיניות הסרת תכנים ברשתות חברתיות – תמונת מצב”

מרכז המחקר והמידע של הכנסת  (ממ”מ) פירסם ב- 1 ביוני 2021 את “מדיניות הסרת תכנים ברשתות חברתיות – תמונת מצב“. המסמך, שנכתב ע”י רועי גולדשמידט ואושר בידי יובל וורגן, מציג מידע על כללי הקהילה והמדיניות הנהוגה בכמה מן הרשתות החברתיות הנפוצות ביחס לחסימה של משתמשים, הסרה של תכנים, הדרכים לערער על חסימה או הסרה ועוד.

במבוא של הסקירה נאמר בין היתר כי “הדומיננטיות של הרשתות החברתיות ככלי תקשורת מחד, והמיעוט היחסי של חקיקה ייעודית בעניינן והתבססותן על רגולציה עצמית מאידך, עוררו בעשור האחרון דיון ציבורי נרחב בשאלת הצורך בהסדרת פעילותן בחקיקה.

“שאלות הנוגעות להשלכות השימוש ברשתות החברתיות על היבטים שונים בהם: חופש הביטוי, פרטיות המשתמשים,  הפצה של מידע כזב, והסתה ועידוד לאלימות, הפכו את הדיון מצד רגולטורים ברחבי העולם לערני והביאו לעיתים לקריאות למעורבות ממוסדת בפעילותן של ענקיות הרשת והגבלת כוחן, גם מצד חלק מן התומכים במדיניות שוק חופשי.

“ביקורות נוספות כוללות: טענות בדבר הסרה של תוכן או חסימה של משתמשים ללא הסבר או עילה מוצדקת, חוסר בהירות ביחס לתנאי השימוש, צמצום של החשיפה של תוכן לעוקבים בשל אינטרסים מסחריים או פוליטיים וככלל יצירת סביבה שמידת האמון והוודאות בה נמוכות מן המצופה. נושאים דומים עלו גם בדיונים בוועדות הכנסת.

“בפועל, נראה כי ככלל הרשתות החברתיות מתנהלות גם כיום כמרחבים כמעט אוטונומיים הנתונים לכללים המוכתבים על ידי בעלי השליטה בהן תוך שונות ברמת השקיפות וההשפעה של משתמשים פרטיים או מסחריים על המתרחש בהן.

“המסמך שכתיבתו החלה לבקשת חבר הכנסת ה- 23 עמית הלוי, מציג מידע על כללי הקהילה והמדיניות הנהוגה בכמה מן הרשתות החברתיות הנפוצות ביחס לחסימה של משתמשים, הסרה של תכנים, הדרכים לערער על חסימה או הסרה ועוד.

“מן המסמך עולה בין השאר:

+  כללי השימוש של כל החברות שבדקנו בין אם הם מכונים “כללי קהילה” או “חוקים” מתייחסים אל הטקסט שלהם כאל המסגרת המסדירה את אופן השימוש המקובל בשירותי הפלטפורמה המקוונת;

+  כל החברות מספקות עדכון למשתמש בדבר תוכן שלו שהוסר או נחסם, אם כי משתמע כי אופן העדכון ורמת הפירוט שלו שונה בין החברות;

+  למעט טוויטר, כל החברות שבדקנו מציינות כי הן משתמשות במנגנוני ניטור “אוטומטיים” או “מבוססי בינה מלאכותית” כאשר המשמעות כפי הנראה זהה. בנוסף, בכולן נעשה שימוש גם ב”בודקים” אנושיים;

+  בכל החברות ישנה אפשרות ערעור על הסרה או חסימה, עם זאת, רק פייסבוק התייחסה במפורש למשך הזמן המשוער עד למענה (בדרך כלל תוך 24 שעות).

“בהכללה יצוין כי לא ברור מהו שיעורם של הערעורים שנבדקים והאם ערעור שנבדק, בהכרח נבדק על ידי בודק אנושי. במאמר הסוקר את השימוש של פרקליטות המדינה ב”אכיפה אלטרנטיבית” של עבירות ביטוי באמצעות פלטפורמות הרשת הגדולות, נטען כי הפלטפורמות מעצבות את השיח הן בהיותן “אוצרי תוכן” והן “כאוכפי זכויות” הפועלות להסרת תכנים בתגובה לדרישות מצד צדדים שלישיים – תפקידים שעשויה להיות ביניהם סתירה. בנוסף נטען כי אין שקיפות מספקת מצד המדינה והפלטפורמות בהתנהלותן בתהליכי הסרת תוכן.

“לצד הצעות לחייב את המדינה לפרסם את נהלי הפעולה של יחידת הסייבר בהיבטים אלה, לתעד את הפניות, לקבוע נהלי ערעור ולדווח לכנסת, מוצע במאמר לחייב את הפלטפורמות להגביר את השקיפות של פעולתן בהיבטי סינון והסרה של תוכן ולעגן בחקיקה את חובת הדיווח של פלטפורמות ואתרים בעלי אופי ציבורי.

“נושא הסדרת ההסרה של תכנים ברשתות חברתיות נסקר לאחרונה בסקירה משווה של הלשכה המשפטית של הכנסת. לפי הסקירה, אין כיום בישראל חקיקה המסדירה את הסרתם של תכנים אסורים (שלא אגב הליך משפטי אזרחי אחר, כגון תביעת לשון הרע), או של תנאי השירות של הרשתות החברתיות והאופן שבו יש ליישמם. עם זאת, לפי המסמך, התקבעה בפסיקת בתי-המשפט בישראל פרקטיקה של יישום מנגנון של “הודעה והסרה” בכל הנוגע לתכנים פוגעניים המופצים ברשתות החברתיות.

“[…] חבר הכנסת ה- 23 עמית הלוי הגיש את הצעת חוק הרשתות החברתיות, התשפ”א – 2020 במטרה להסדיר את פעילותן של הרשתות החברתיות ביחס להסרת תכנים בהן. בין השאר מוצע: לחייב מפעיל רשת חברתית המסירה או מסננת תכנים (“מוגבלת” בלשון הצעת החוק) לקבוע מדיניות הסרה וחסימה, לעדכן משתמשים על הסרה או חסימה תוך ציון עילתה וסעיף המדיניות שהופר במפורט, לאפשר ערעור גם באמצעות דוא”ל ולחייב מענה לערעור לא יאוחר מ- 48 שעות. בנוסף לפי ההצעה תוטל אחריות אזרחית על רשת חברתית בשל “פרסום מעוול”, אם יוכח שלא פעלה בהתאם למנגנון ההודעה וההסרה”.

בהמשך הסקירה נאמר כי “במשך שנים רבות היה מקובל להתייחס להסדרה עצמית (Self-Regulation) כאל דפוס הרגולציה המועדף של המרחב המקוון. טענה רווחת הייתה כי מיעוט חקיקה מדינתית ושימוש במנגנוני רגולציה עצמית תורם לחדשנות ולקצב הצמיחה המהיר ומתאים לאופיה נעדר הגבולות כביכול של הפעילות במרחב האינטרנטי.

“עם זאת, על רקע עליית כוחן של ענקיות הרשת וסוגיות שונות הנוגעות לפעילותן בהן: השפעה על חופש הביטוי, מידע כזז (Fake News),  פגיעה מקוונת  (Online Harms), ריכוזיות במסחר מקוון ועוד, החלו מדינות וגופים על מדינתיים לבחון את הצורך בהסדרה בחקיקה או במנגנונים אחרים, “רכים” פחות, של רגולציה.

“לפי דו”ח של הפרלמנט האירופי, מוצע לבחון חלופות אחרות שאינן מסתפקות בהסדרה עצמית ובהן: הסדרה משותפת  (Co-Regulation) של מוסדות האיחוד יחד עם פלטפורמות הרשת; אימוץ חקיקה מקיפה או התבססות על משטר הרגולציה הקיים תוך הבהרה או האחדה של סוגיית האחריות (Liability) של הפלטפורמות”.