מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה הצע”ח ממשלתית המסמיכה מספר גופי חקירה נוספים, נוסף לגופים המוסמכים כיום, לקבל נתוני תקשורת בתנאים מסוימים

ביום שלישי 10.1.2017 דיווחתי בבוקר בחלון המבזקים של אתר זה כי מליאת הכנסת אישרה אמש (9.1.2017) בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית (מ’/1095) המסמיכה מספר גופי חקירה נוספים, נוסף לגופים המוסמכים כיום, לקבל נתוני תקשורת בתנאים מסוימים.

כמו כן מוצע לאפשר לגופי החקירה לבקש שהנתונים יישמרו בידי הגוף שהמידע נמצא ברשותו (במקום שיועברו לגופי החקירה), לאפשר ערעור על החלטת בית המשפט בעניין וכן להוסיף חובת דיווח לכנסת.

בדברי ההסבר להצעת החוק הממשלתית נכתב כי כיום, הסמכות לקבלת נתוני תקשורת נתונה לרשימה סגורה של גופי חקירה – משטרת ישראל (מ”י), משטרה צבאית חוקרת  (מצ”ח), היחידה לחקירות פנים של חיל המשטרה הצבאית (יחק”פ), המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח”ש), רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים ורשות המסים בישראל .

“לפני חקיקת החוק, כל גופי החקירה היו רשאים לקבל נתוני תקשורת מכוח סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי. חקיקת החוק, ובעיקר הוראת סעיף 12 שבו המסייגת את פקודת מעצר וחיפוש מהוראת שמירת הדינים, מונעות קבלת נתוני תקשורת באמצעות בקשה לפי פקודת מעצר וחיפוש ובכך נמנעת האפשרות מגופי חקירה נוספים לעשות שימוש בכלי חקירה זה. הניסיון שנצבר מאז חקיקת החוק מלמד כי מניעה מוחלטת של אפשרות קבלת נתוני תקשורת מגופי חקירה שאינם מנויים בחוק כנוסחו היום, פוגעת ביכולת האכיפה – בלא הצדקה. לפיכך מוצע לאפשר לגופי חקירה נוספים לקבל נתוני תקשורת הנדרשים לצורך אכיפת החוק שבאחריותן לאחר בחינת הצורך בקבלת נתונים אלה”.

ח”כ דב חנין אמר בדיון בקריאה הראשונה כי “נתוני תקשורת הם נתונים שאינם שייכים לרשויות אכיפה. החוק הקיים מאפשר לגורמי ביטחון שונים להגיע לנתונים ולא צריך להוסיף עליהם. יש רשימה ארוכה של גופים שנמצאים כאן, האם באמת נכון לתת לכל הגופים האלה את היכולת להגיע לנתונים האלה? האם אנחנו לא מאבדים את הקו העדין בין הצורך לבצע חקירות חשובות לבין שבירה של כל נורמה וכל גבול ולהגיד שבעצם לא תיוותר פרטיות?”