למרות ביקורת על התנהגות רשות המסים, העליון מעניק לה ארכה עד 8.8.2016 להתאמת מע’ המחשוב שלה לביצוע השבה של 20 מיליון ₪ כספי ציבור

בית-המשפט העליון קיבל ב- 25.4.2016 את בקשת רשות ערעור (בר”ם  2911/16) של רשות המסים נגד רו”ח עופר מינרב לגבי תובענה ייצוגית על גביית תשלומים שלא כדין ממייצגי נישומים (רואי חשבון, עורכי דין ויועצי מס) בגין התחברות ושימוש במערכת שירות עיבודים ממוכנים (שע”מ).

למרות ביקורת על התנהגות רשות המסים, כבוד השופטת דפנה ברק-ארז העניקה לה ארכה עד 8.8.2016 כדי להתאים את מע’ המחשוב שלה לביצוע השבה של 20 מיליון ₪ כספי ציבור.

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 8.3.2016 ומיום 6.4.2016 (ת”מ 115/07, השופטת י’ שיצר). בהחלטותיו אלה דחה בית-המשפט המחוזי בקשות להארכת המועד לביצוע פסק דינו המשלים מיום 5.1.2016.

כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כותבת בהחלטתה כי בשנת 2007 הגיש המשיב (רו”ח עופר מינרב) תובענה מנהלית כנגד המבקשת (רשות המיסים) אשר אושרה בסופו של דבר כתובענה ייצוגית.

ביום 11.8.2015 נתן בית-המשפט המחוזי פסק דין חלקי, ובו קיבל את עיקר התובענה. בית-המשפט המחוזי הורה לרשות להשיב לחברי הקבוצה סך של כ-40 מיליון שקלים.

על פסק הדין החלקי הגישו שני הצדדים ערעורים, שעניינם בין היתר תקופת ההשבה. יחד עם זאת, קיים סכום של 20 מיליון שקלים אשר לגביו אין מחלוקת כי על הרשות להשיבו לחברי הקבוצה. המחלוקת נוגעת לאופן ולמועד ביצוע ההשבה באשר לסכום זה.

ביום 5.1.2016 נתן בית-המשפט המחוזי פס”ד משלים בתובענה, שכלל הוראות באשר לאופן ביצוע ההשבה, לשיעור הגמול לתובע הייצוגי ולשכר הטרחה של בא-כוחו.

ביום 21.2.2016, כחודש וחצי לאחר מתן פס”ד המשלים, הגישה הרשות לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן ארכה לביצוע פסק הדין, כך שהמועד להפעלת  מערך ההשבה המקוון יידחה ליום 8.8.2016.

בבקשה עמדה הרשות על כך שלצורך ביצוע ההשבה באופן שנקבע בפסק הדין המשלים היא נדרשת להקים מערכת ממוחשבת ייעודית אשר פיתוחה מורכב, ועל כן היא נזקקת לארכה. המשיב התנגד לבקשה, והדגיש כי בית-המשפט העניק לרשות זמן מספק להתארגנות וכי בקשתה להארכת מועד היא בגדר ‘גרירת רגליים’. ביום 8.3.2016 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה בהחלטה קצרה שבה נכתב ‘ההחלטה נדחית.

ביום 5.4.2016 הגישה הרשות בקשה לעיון נוסף בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי לדחות את הבקשה להארכת מועד. בבקשה זו שבה הרשות והדגישה כי השבת התשלומים לציבור המייצגים היא תהליך מורכב הכולל קליטת פניות וביצוע חישובים בעניינם של יותר מ- 1,800 מייצגים, מלאכה שחייבת להתבצע באופן ההולם את סדרי המינהל הקיימים, תוך שימוש מתאים במערכות ממוחשבות אשר אינן מוכנות בשלב זה להפעלה. הרשות הוסיפה כי היא אף בחנה אפשרות לבצע את מנגנון ההשבה באופן ידני בלבד, אך מצאה כי זהו פתרון שלא מאפשר בקרה ופיקוח הולמים מצד החשבות של הרשות. לבסוף, ציינה הרשות כי פרק הזמן הנוסף שהיא מבקשת, עד ליום 8.8.2016, הוא פרק הזמן המינימלי הנדרש לשם השלמת ההכנות הנדרשות לצורך יישום פסק הדין.

בית-המשפט המחוזי דחה את בקשתה של הרשות לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת, בקבעו כך: ‘לא מובן לי מדוע לא ניתן לפעול דרך מערכת שע”מ הקיימת, שדרכה נגבו הסכומים. את הבקרה ניתן יהיה להתקין אח”כ לתוך מערכת שע”מ’.

בין היתר, המשיב הצביע על כך שהרשות ציינה בבקשתה להארכת מועד לבית-המשפט המחוזי כי ייתכן ותידרש לה ארכה נוספת. זוהי, לשיטתו, עדות נוספת ל’גרירת הרגליים’ מצדה של הרשות, אשר מצדיקה את דחיית בקשתה.

לדברי השופטת, הרשות לא טענה כי ייגרם לה עוול, אלא התמקדה כאמור בקשיים המעשיים שעמם היא צריכה להתמודד. כך, לטענתה, פיתוח המערכת הממוחשבת להשבת הכספים ‘אינה אפשרית’ בסד הזמנים שקצב בית-המשפט המחוזי.

“חרף אי-הנחת מהתמשכות הטיפול בנושא על-ידי הרשות, ברי כי נודעת חשיבות עליונה לכך שהשבת כספים על-ידי רשות ציבורית תיעשה באופן שאכן יבטיח מעקב מתאים, מטעמים של שמירה על התקציב הציבורי, כמו גם טעמים שעניינם שמירה על טוהר המידות. העמידה על החזר באמצעות מערכת ממוחשבת, ולא באופן ידני, קשורה בכך. שנית, חשוב להבטיח כי לאחר שיחל תהליך ההשבה הוא ימשיך ללא קשיים ומבלי שייקטע בשל קשיים שיתגלו במהלכו, על מנת להביא לסיום המחלוקת הארוכה ולהשיב לחברי הקבוצה את שנגבה מהם שלא כדין.

“לפיכך, חרף העובדה שטיעוניה של הרשות הם גבוליים במקרה זה, ובשים לב לאינטרס הציבורי הגלום בקיומה של השבה יעילה, הוגנת ומפוקחת כדבעי, מצאתי לנכון לקבל את הערעור במובן זה שתינתן לרשות הארכה המבוקשת, עד ליום 8.8.2016, לביצוע מלא של פסק הדין המשלים באשר לאופן ההשבה.

“אין בתוצאה שהגעתי אליה כדי לגרוע מכך שראוי היה להימנע מהגעה למצב זה. האחריות לכך רובצת כאמור לפתחה של הרשות – לא כל שכן כשענייננו ברשות ציבורית אשר אינה חולקת על הצורך לקיים את הוראות פסק הדין בהקדם האפשרי (…) כמו כן, יוער כי מוטב יהיה אם הרשות תנצל היטב את הארכה שניתנת לה בזאת, ותימנע מהגשת בקשה נוספת למתן ארכה.

“סוף דבר: הערעור מתקבל. לרשות ניתנת ארכה לביצוע פסק דינו המשלים של בית-המשפט המחוזי, עד ליום 8.8.2016. הרשות תישא בהוצאותיו של המשיב בסך 5,000 ₪”.