ייצוגית של 4 עובדי אל על נגד פרטנר [בהיקף קבוצתי: 130 מיליון ₪]: לכאורה, “חייבה את חברי הקבוצה בגין שירותים מתקדמים (מידע ותוכן) בנסיבות שונות ואולם החיוב היה שלא כדין”

ביום רביעי (29.7.2020) בבוקר דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה: הוגשה (28.7.2020) תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) נגד פרטנר תקשורת [בהיקף קבוצתי של 130 מיליון ₪]: לכאורה “חייבה את חברי הקבוצה בגין שירותים מתקדמים (מידע ותוכן) בנסיבות שונות ואולם החיוב היה שלא כדין”.

התביעה הוגשה לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד והתובעים בתיק זה הם אילנה שטל [עובדת במחלקת הביטחון של חברת אל על], אילן מרגלית, עופר אלוני ועודד אהרוני [שלושה טייסים ותיקים בחברת אל על נתיבי אוויר לישראל].

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “מעטים התיקים בתחום התובענות הייצוגיות בהם נקרית לבית-המשפט הזדמנות לשמוע מכלי ראשון עדויות שעובדות בנתבעת [פרטנר] שחרף חששן ממנה, לא נשברות, גם לא נוכח איומיה כלפיהן תוך כדי חקירתן הנגדית, ומוסרות גירסה קוהרנטית על תופעה שערורייתית בקנה מידה ענק, שמגלה את שאירע במרכזים השונים של פרטנר, תוך חשיפתן של עובדות אלה לסנקציות מצד פרטנר.

“כך אירע בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד הנתבעת בשנת 2010 ונוהלה בבית-המשפט המחוזי מרכז במשך כתשע שנים, שעסקה בחיובים שלא כדין בגין שירותים מתקדמים, מידע ותוכן.

“תובענה זו – ‘תובענת רשף’ [ת”צ 11008-04-10, רועי רשף נגד פרטנר תקשורת בע”מ] התיק המשפטי מהווה חלק בלתי נפרד מתובענה זו [הערה: יצויין כי בפסק הדין ‘תובענת רשף’ נקבע כי הקבוצה כוללת את “כל לקוחות פרטנר (מלבד לקוחות עסקיים גדולים שיש להם נספח ייעודי), שצורפו לחבילת תוכן ו/או פאנטון בין אפריל 2003 ועד סוף שנת 2011ף ולא עשו שימוש בשירותים הנ”ל. בימוש בשירות לצורך הסכם פשרה זה ייחשב: בחבילת התוכן – הורדת פריט תוכן; ובפאנטון – החלפת צליל ברירת מחדל“].

“צבר העדויות והראיות אליו נחשף בית-המשפט הנכבד בתובענת רשף, הובילו – בסופו של דבר – להגשת בקשה לאישור הסדר פשרה בסך של ארבעים ושמונה מיליון ₪ שאושרה ביום 18.2.2019 ע”י כבוד השופטת מיכל נד”ב בפסק דין.

“הבקשה דנן מוגשת ע”י מי שמבקש לייצג את חברי הקבוצה שהוחרגו מתובענת רשף במסגרת פסק דינו של בית-המשפט הנכבד.

“התובעים הם לקוחות פרטנר שסבורים כי יש להמשיך לנהל הליכים משפטיים בעניינם, בין היתר, מאחר והנתבעת [פרטנר] היטעתה את בית-המשפט הנכבד בתובענת רשף לסבור כי לגביהם נחתם הסדר ייעודי שלא איפשר את אותם מעשים חמורים, שהוכחו בתובענת רשף, ואשר בעטיים אושרה התובענה הייצוגית. ולא כך הוא”.

בהמשך כתב הטענות נאמר כי “[…] תובענה זו היא בעלת חשיבות ציבורית וצרכנית מובהקת, ונדרשת, בין היתר, על-מנת להבטיח כי הנתבעת לא תחמוק מפיצוי והשבה של מי מלקוחותיה, בגין מעשיה הבלתי חוקיים ומצגים כוזבים, שמועלים על-ידה במסגרת הסדרי פשרה.

“מסתבר כי אותה התנהלות, אותם מצגים, אותה גניבה, אירעה לכלל לקוחות פרטנר, עסקיים או פרטיים.

“במצגיה הכוזבים הצליחה פרטנר להטעות את כל הנוגעים בדבר: ב”כ תובע ייצוגי, מגשר (כבוד השופט בדימוס עמירם בנימיני), בודק, ולמעלה מכולם – את בית-המשפט.

“למען הבהירות, תובענה זו נועדה לייצג לא רק את המנויים של פרטנר תחת תוכניות אל על השונות, המונים רק הם לבדם למעלה מ- 40 אלף מנויים, אלא את כלל חברי הקבוצה שהוחרגו במסגרת הסדר הפשרה”.

לדברי התובעים, בכתב הטענות, במסגרת הסדר הפשרה ביקשה פרטנר להחריג כ- 6,100 עסקים גדולים שיש להם נספח ייעודי. “היא טענה בפני כל, לרבות בפני הבודק, כי מול עסקים גדולים נעשו הסכמי התקשרות שאינם סטנדרטיים, אלא כאלו שנתפרו עפ”י הסכם מיוחד, לאחר ניהול מו”מ מול הנתבעת, ויכול ואם הסכם זה כלל מתן שירותים שונים, הוספת השירות והחיוב בגינו נעשו בהסכמה. כך שאין רלבנטיות להסכמת המנוי, העושה שימוש בפועל בקו – שכן אותם לקוחות עסקיים גדולים, המשלמים עבור הקו של העובד, נתנו הסכמתם לחיובים”.

[…] וכך, בית-המשפט הנכבד, ב”כ התובע הייצוגי, הבודק והמגשר – כולם הוטעו ע”י הנתבעת חשוב כי אכן מדובר בנסיבות אחרות.

“משהתברר כי לא כך הוא, גם אם רגע לפני תום תקופת ההתיישנות, מוגשת תובענה זו, להבהיר שפרטנר לא תוכל לחמוק מלתת את הדין על מעשיה, מחדליה ושקריה”.

“בכתב התביעה נטען בנוסף כי “[…] אנשי אל על מוגדרים אצל פרטנר כ’לקוח עסקי’ ומונים למיטב ידיעה התובעים כ- 40,000 מנויים (עובדי אל על קבועים, זמניים, גימלאים, כתית בע”מ, סאן דור, תמ”מ, עובדי חברת כנפיים ועוד). יחד עם זאת, אל על אינה הלקוח העסקי. אילנה, אילן, עופר ועודד הם הלקוחות של פרטנר, והם אלה שחתמו על הסכם התקשרות מול הנתבעת […] הוספת שירותים מתקדמים ומידע ותוכן בתשלום, לא נעשתה ע”י אל על, לא נעשתה לבקשתה של אל על, ולא נעשתה עפ”י הסכמתה של אל על, וגם לא יכולה הייתה להיעשות, אלא נעשתה ע”י פרטנר, ללא קבלת הסכמתם המפורשת של התובעים, ו/או המורשים מטעמם, להוספתם ו/או לחיוב בגינם”.

“[…] אילנה פנתה ואיתרה את אחד הגורמים מטעם אל על שהיו מעורבים בניהול המשא ומתן מול פרטנר, וזה העביר שני הסכמים ייעודיים. הפלא ופלא: עיון בהם מגלה כי טענת פרטנר לפיה נחתם הסכם ייעודי מכוחו חייבה פרטנר את חברי הקבוצה המוחרגת בשירותים מתקדמים, מידע ותוכן – הינה עורבא פרח”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד מירה רשף ממשרד גותי-רשף, עו”ד.

[הערה: כל ההדגשות המופיעות בידיעה זו מופיעות כך גם במסמך המקורי].