ייצוגית נגד 3 חב’ זרות ו- 16 מקומיות: החברות הישראליות מעבירות מידע אישי רב על משתמשים ישראליים לחברות פייסבוק וגוגל

לבית-המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) נגד שלוש חברות זרות ונגד 16 חברות מקומיות בטענה כי החברות הישראליות מעבירות מידע אישי רב על משתמשים ישראליים לחברות פייסבוק וגוגל.

* יצויין כי תביעה זו מתייחסת גם לשתי התביעות שהוגשו קודם לכן ומפורטות כאן בידיעה נפרדת שאני מפרסם היום באתר.

התובעים בתיק זה הם: אור קרבקי, הילה הדר בריר [קרובת משפחה של אחד מבאי כוח המבקשים] ואלעד מלר [שהוא והתובע הראשון הינם בני זוג].

הנתבעים/ות הם/ן:

משיבות 1-3

+ חברת Meta Platforms Inc

+ חברת Meta Platforms Ireland Limited

+ חברת Google LLC (באמצעות גוגל ישראל)

משיבות 4-19

+ חברת דואר ישראל

+ ישרוטל בע”מ

+ שופרסל בע”מ

+ מפעל הפיס (חברה לתועלת הציבור)

+ אילון חברה לביטוח

+ פזגז בע”מ

+ סימפלי-ווד בע”מ

+ לאסט פרייס בע”מ

+ מוטי ריטייל גרופ בע”מ

+ טולמנ’ס (ישראל) בע”מ

+ אומטיים הפצה בע”מ

+ מקס ברנר בע”מ

+ אהבה מעבדות ים המלח בע”מ

+ אי. בי. אי. (IBI) בית השקעות בע”מ

+ אינפיניטי ניהול תיקי השקעות בע”מ (בישראל ובעולם)

+ כל בו חצי חינם בע”מ.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “המשיבות 4-19 הן גופים מסחריים ישראלים הנותנים שירותים לקהל הרחב באמצעות רשת האינטרנט. כל המשיבות מתחייבות בתנאי השימוש שלהן כי לא תעברנה לצדדים שלישיים מידע פרטי של לקוחותיהן שנאסף אצלן, או שאינן נותנות ללקוחותיהן גילוי בדבר כוונתן להעביר את המידע הפרטי של הלקוחות לצדדים שלישיים.

“חרף מצגים אלו שנותנות המשיבות 4-19 ללקוחותיהן, מסתבר כי המשיבות 4-19, שאוספות מידע רב ובעל ערך של המבקשים וחברי הקבוצה, חולקות את המידע עם צדדים שלישיים ובהן המשיבות 1-2 (מפעילות הרשת החברתית פייסבוק) ועם המשיבה 3 (גוגל).

המשיבות 1-2 והמשיבה 3, שהן תאגידי ענק רב לאומיים, אוספות את המידע הפרטי אודות המשתמשים ממאות אתרים, ובכך יכולות למפות בצורה כמעט מוחלטת את התנהלותם, העדפותיהם, שאיפותיהם וכיוצ”ב של צרכנים רבים (הן אלו שעושים שימוש בשירותיהן והן אלו שאינם עושים שימוש בשירותיהן).

“מידע זה הוא בעל ערך כלכלי רב, ולמעשה – המודל העסקי של המשיבות 1-2 ו- 3 מבוסס בדיוק על השימוש במידע הפרטי של משתמשי הרשת כדי להציג להם פרסומות במטרה לגרוף מכך ריווחי עתק. הכל, מבלי ליידע את המשתמשים שהמידע האישי שלהם נאסף ונמכר, וממילא מבלי לקבל את הסכמתם לכך.

“יש יחסי גומלים בין המשיבות 1-3 לבין המשיבות 4-19 מסוגים שונים. כך, למשל, לעיתים המשיבות 1-3 מסייעות ליתר המשיבות להגדיל את מכירותיהן, ולעיתים הן מספקות להן מקטעי קודם או שירותים שונים, ובתמורה אלו מעבירות להן מידע אישי ויקר ערך על לקוחותיהן – ללא הסכמתם ולעיתים בניגוד מוחלט למצגים הניתנים ללקוחות.

“[…] ההתפתחות הטכנולוגית של האינטרנט שינתה מהיסוד את ההגנה על פרטיותם של אנשים. הדין מתקדם לאט יותר מהמציאות, אלא שבסופו של יום הדין משיג את הטכנולוגיה. מדינות המשפט המשווה כבר הבהירו כי אין לאסוף מידע פרטי, אלא בתנאים של הסכמה מודעת. זהו אף הדין בישראל, ויש להחילו את המשיבות”.

לבקשה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית צורפה חוות דעתו של פרופ’ אור דונקלמן, מרצה בכיר וחוקר בתחום הפרטיות ואבטחת המידע, בה נבחן היקף העברת המידע מהמשיבות. “[…] למרבה התדהמה, בבדיקות שערך פרופ’ דונקלמן, התגלה כי מידע אישי רב מועבר מאתרים ישראליים את שרתי המשיבות 1-2 ו- 3 בניגוד לדין, לרבות העברת מידע מאתריהן של המשיבות 4-19 בניגוד לדין ובניגוד להתחייבויות ולמצגים שנתנו למשתמשים בשירותיהן”.

“[…] בשל כך פנו המבקשים לפרופ’ אור דונקלמן, מרצה בכיר וחוקר, בין היתר, בתחום הגנת הפרטיות ואבטחת המידע, על-מנת לקבל את חוות דעתו באשר להתנהלות של המשיבות.  למרבה התדהמה נמצא כי המשיבות אכן מעבירות מידע לפייסבוק ויתרה מזאת – גם לגוגל.

“[…] עצם החזקת מאגרי מידע עצומים ע”י המשיבות 1-2 ו- 3 על תושבי ישראל, לא נתנו הסכמה מדעת לאיסוף המידע אודותיהם, מהווה הפרה של הדין ע”י משיבות אלו”.

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■

כאמור, אחת הנתבעות בתיק זה היא חברת דואר ישראל (“חברה ממשלתית המאוגדת בישראל”).

בכתב התביעה נאמר כי “בין היתר מפעילה דואר ישראל אתר אינטרנט ובו קישור ל’מדיניות פרטיות’. בעמוד זה מובהר כי דואר ישראל לא תעביר מידע לצדדים שלישיים למעט מקרים חריגים כדוגמת צו שיפוטי, הפרת תנאי שימוש וכיוצ”ב. מחוות דעת דונקלמן עולה כי דואר ישראל מעבירה לצדדים שלישיים ובהם פייסבוק, פרטים אודות לקוחותיה, לרבות מידע לגבי פניות שלהם לקבלת שירותים כלכליים”.

בחוות הדעת המשתרעת על פני 69 עמודים, כותב בין השאר פרופ’ דונקלמן לגבי חברת דואר ישראל:

+ “כל אחד מהדפים שנכנסו אליו שולח מידע על ביקור באתר לשרתי חברת פייסבוק.

+ “המידע שעובר הוא בכל כניסה לכל חלק של האתר (בקשה לכרטיס מאסטרקרד, גלישה לדף המידע החיצוני של בנק הדואר, כלומר החלק שפתוח לכל, וכו’).

+ “הדבר כולל גם את הגישה לשירותי בלדרות הכספים של הבנק (דוגמת חברת Western Digital).

+ “עם בקשת הכניסה לאתר בנק הדואר, חברת פייסבוק מקבלת חיווי על כך.

+ “מכיוון שחברת פייסבוק יודעת לזהות את המשתמשים, והיא יודעת מי מהמשתמשים מנסה להתחבר לשירותי בנק הדואר, היא יכולה לזהות מי מלקוחותיה הוא משתמש בנק הדואר (על המשתמע מכל) או מה הם צרכיו הכלליים”.

[הערה: כל ההדגשות בידיעה זו מופיעות כך בטקסט המקורי].

■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■ ■