ייצוגית נגד קו – עיתונות דתית “בשל הפצת פרסומות סמויות במסגרת כתבות עיתונאיות הנחזות לכתבות חדשותיות”; שש נתבעות נוספות ובהן 3 קופות חולים, מפעל הפיס, קמא טק וחב’ פרטית

לבית-המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) נגד קו – עיתונות דתית בע”מ “בשל הפצת פרסומות סמויות במסגרת כתבות עיתונאיות הנחזות לכתבות חדשותיות”. בנוסף, התביעה היא נגד שש נתבעות נוספות ובהן שלוש קופות חולים [שירותי בריאות כללית; מכבי שירותי בריאות; קופת חולים מאוחדת] (שלושתן – אגודות עות’מניות), מפעל הפיס (חל”צ), קמא טק (חל”צ) ואשפר בשר בע”מ.

הקבוצה המיוצגת היא “כל קוראי העיתונים היוצאים לאור ע”י המשיבה 1, לרבות גולשי אתר האינטרנט של המשיבה”.

התובע בתיק זה הוא אהרון כהן, “המשתייך לציבור החרדי ומתגורר בעיר בית שמש. הוא נמנה על קוראי עיתונות המשיבה, ביניהם עיתון ‘השבוע בבית שמש’ המחולק באיזור מגוריו של המבקש”.

בכתב התביעה מצויין כגילוי נאות “כי בין המבקש ובין ב”כ עו”ד יעקב ביטון קיימת קירבה משפחתית”.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “עניינה של תובענה זו הוא הפרה בוטה של חוק הגנת הצרכן וחוקים נוספים וזאת בשל הפצת פרסומות סמויות במסגרת כתבות עיתונאיות הנחזות לכתבות חדשותיות”.

לדברי כתב התביעה, “המשיבה דנא, המוציאה לאור מידי שבוע 8-11 עיתונים בתפוצת שיא של כ- 200,000 עיתונים המחולקים בריכוזים החרדיים בתיבות דואר ובנקודות חלוקה מרכזיות בכל רחבי הארץ, מפרסמת פרסומות מסחריות בדמות כתבות ומאמרים המיועדים לקוראי העיתונים השונים היוצאים על-ידה, וזאת אף ללא סימן כלשהו בגוף הכתבה כי מדובר בכתבה ממומנת ו/או מסחרית – בפרסומת.

“קוראי העיתונים השונים אף לא ימצאו בראש הכתבות שמפרסם העיתון את הביטוי ‘המחלקה המסחרית’, ‘בשיתוף’, ‘במימון’ ושה’תוכן ממומן’. קוראי העיתונים לא יזהו אף סימן קל הנועד להבהיר לקורא כי מולם ניצבת מודעה שהתחפשה לכתבה חדשותית.

“לא רק שאין כל סימן בכתבות הפרסומת שיורה לקורא לקבוע כי עסקינן בפרסומת גרידא, אלא אף חלק מהכתבות נמצאות בעמודים הכוללים תוכן חדשותי, באופן המחדד את כוונת ההטעייה של כותבי המשיבה.

“לעניין זה די שנציין כי מחקר אחר מחקר, בישראל ובחו”ל, מראה שרוב רובם של האנשים אינם מצליחים לזהות פרסומת במסגרת כתבה חדשותית.

“וכך המשיבה – המתהדרת בתפוצה הרחבה של העיתונים היוצאים על-ידה ובהשפעתם

על קוראיהם – דורכת ברגל גסה על הוראות חוק הגנת הצרכן וחוקים נוספים, לרבות כללי האתיקה העיתונאים הבסיסית, ומפרסמת כתבות הנחזות לכתבות חדשותיות, וזאת מבלי לסמן באופן כלשהו כי עסקינן בכתבות ממומנות ופרסומות לכל דבר ועניין.

“יתר המשיבות בהליך זה נושאות הן באחריות מכוח הדין והן באחריות מוסרית, שכן הן ‘הסיבה לשמה התכנסנו’ בהליך זה: הן אלו המניעות את גלגלי הפרסום הסמוי, מזינות אותו בממון ותוכן, והכל במטרה להתעשר ולצבור לקוחות רבים תוך השגתם באמצעות עקיפת מנגנוני הבקשה שלהם בעזרת הפרסום הסמוי.

עוד נאמר בכתב התביעה כי “[…] כידוע, מרבית הציבור החרדי אינו משתמש ברשת האינטרנט ואינו צורך תקשורת מסוגים אחרים. על כן, העיתונות הכתובה מהווה עבורו כלי תקשורת בלעדי.

“המשיבה מוציאה לאור את העיתונים בין היתר בהתחשב בצרכים אלו של קהל הקוראים תוך שהיא מודעת לכך שקהל הקוראים הוא קהל שבוי ולמעשה המשיבה מודעת לכך שהיא מהווה עבור מרבית קוראיה את ערוץ התקשורת היחיד כמעט ביניהם לבין הנעשה בארץ ובעולם.

“קוראי עיתוני המשיבה רואים בהם לא רק כלי חדשות אלא אף כלי להעברת מסרים בנושאי השקפה ובעוד שעיתוני המשיבה הם מצרך של ממש עבור קוראיהם, הרי שאותם הקוראים ממש עשויים שלא ‘להכניס הביתה’ עיתונים אחרים המזוהים פוליטית בציבור החרדי, ובוודאי שלא להיחשף לעיתונים שאינם חרדים בקל וחומר”.

התובע ובא כוחו ערכו “מחקר יסודי” לגבי העיתונים הללו המתייחסים לחודשים דצמבר 2022 ועד מארס 2023. לדברי כתב התביעה, “תופעת הפרסום הסמוי אצל המשיבה פשתה באופן כה קשה עד כי כמעט לא ניתן לעיין בעותק של העיתון המפורסם על-ידה מבלי להיתקל בפרסום סמוי כלשהו. בדיקתם העלתה כי במהלך 4 החודשים האחרונים עובר להגשת בקשה זו פירסמה המבקשת לא פחות מ- 600 פרסומים סמויים.

“[…] תאוותה של המשיבה אינה יודעת שובע שעה שהיא מנצלת את מרבית דפי העיתון המופץ על-ידה לשם הטעיית לקוחותיה הקוראים, והחדרת מסרים ופרסומות מסחריות לתודעתם באופן סמוי. קריאת גוף הכתבות מעלה כי כולם מהללים ומשבחים את מושאי הפרסום וכולם נכתבו באופן מגמתי ע”י מספר כותבים אצל המשיבה העוסקים אך ורק בתוכן זה”.

התביעה הוגשה באמצעות עוה”ד ראובן ביטון ויעקב ביטון.

[הערה: כל ההדגשות בידיעה זו מופיעות כך בכתב התביעה].