ייצוגית נגד חב’ דואר ישראל (בהיקף קבוצתי של 289 מיליון ₪ ל- 5.766 מיליון איש) בגין “אי מילוי ו/ או התרשלות חמורה במילוי חובותיה הסטטוטוריות לגבי הטיפול בדואר רשום וחבילות”

לבית-המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה ב- 13 ביוני 2021 תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד חברת דואר ישראל (בהיקף קבוצתי של 289 מיליון ₪ ל- 5.766 מיליון איש) בגין “אי מילוי ו/ או התרשלות חמורה במילוי חובותיה הסטטוטוריות, החל משנת 2014 ועד לסוף שנת 2016, בכל הנוגע לטיפול בדואר רשום וחבילות”  .

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד ערן לב וכן באמצעות עו”ד דורון טישמן [האחרון – ממשרד טישמן, פריצקי, שץ, לוין ושות’].

בפתח התביעה צויין כי “התביעה מבוססת, בין היתר, על הודאותיהם של נציגי המשיבה בדיונים שהתנהלו בוועדות שונות של הכנסת ובכלי התקשורת, כמו גם על קביעה של הרגולטור (משרד התקשורת), המהווה תעודה ציבורית” וכי “הקבוצה המיוצגת נשואת בקשה זו כוללת את כלל תושבי מדינת ישראל מעל גיל 15 שנה”.

התובעת בתיק זה היא שרה אפרתי, “אזרחית ותושבת מדינת ישראל, שחשה רגשות תסכול זעם ואין אונים נוכח אי קיומם של שירותי דואר תקינים במשך תקופה כה ארוכה”. היא מצביעה בתביעתה על מקרים רבים שדואר רשום שהיה מיועד לה (בתוקף עבודתה בעבר כמידענית במקרפ”ר והן דברים שנשלחו אליה באופן אישי) לא הגיע: “מותר לציין כי השיבושים הקשים בחלוקת דואר רשום וחבילות, שנמשכו לאורך תקופות ארוכות גרמו לתובעת לרגשות של כעס, עוגמת נפש, תסכול ואין אונים, בשל החשש כי דברי דואר רשום וחבילות שנשלחו באמצעות הדואר – לא הגיעו ליעדם.  השיבושים הקשים, שהגיעו אף לכדי קריסה, שבמתן שירות כה חיוני, גרמו לתובעת באותה העת לאובדן מלא של אמון בשירותי הדואר”.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי ‘החל מכניסתה לתוקף של ‘רפורמה’ בעבודת המשיבה, במהלך שנת 2013 או בסמוך לכך, שכללה למעשה פיטורין של חלק ניכר מעובדי המשיבה, פסקה המשיבה למלא את חובותיה הסטטוטוריות ביחס לטיפול ‘בדואר רשום’ וב’חבילות’ או לחילופין התרשלה באופן חמור בטיפול זה, באופן שתואר ע”י מנכ”ל המשיבה עצמה כ”קריסה”.

“בקשה זו מתבססת על תשתית ראייתית נרחבת שהוצגה במסגרת הליך קודם (ת”צ 45350-10-15 אלה אבין נ’ חברת דואר ישראל בע”מ) שהתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט יחזקאל קינר) ושעניינו היה טענות להפרות חובותיה הסטטוטוריות של המשיבה ביחס ל’דואר רגיל’.

“[…] לעייננו חשוב לציין, כי ביום ה- 1.7.2019 נתן בימ”ש המחוזי מרכז- לוד פסק דין, אשר דחה את התביעה בעניין אבין, מן הטעם שלגישת בימ”ש הנכבד מסכת הראיות שהוצגה בפניו אינה מצביעה על כך שהמשיבה הפרה את חובותיה ביחס ל’דואר רגיל’, הגם שהינה מצביעה על הפרות הנוגעות ל’דואר רשום’ ו’חבילות’.

“התובעת בעניין אבין הגישה ערעור לבית המשפט העליון כנגד פסק דין זה (ע”א 6183/19), במסגרתו הינה טוענת, כי שגה בימ”ש המחוזי בקביעתו עפ”י המסכת העובדתית שהוצגה בפניו אינה מצביעה על הפרות הנוגעות ל’דואר רגיל’.

“[…] לענייננו חשוב לציין, כי גם לאור פסק הדין שניתן בעניין אבין, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמסכת העובדתית שהוצגה במסגרתו מצביעה על הפרות חמורות ו/או רשלנות רבתי מצד המשיבה בכל הנוגע ל’דואר רשום’ ו’חבילות’.

“למען סיבור האוזן יודגש, כי מסכת עובדתית זו כוללת תעודה ציבורית המכילה קביעות עובדתיות של משרד התקשורת, שהנו המוסד הרגולטורי המפקח על המשיבה מכוח חוק הדואר, פרוטוקולי ועדות הכנסת שהוגשו כתעודות ציבוריות, פרסומים בתקשורת שתוכנם אושר ע”י המשיבה והחשוב מכל – הודאות מפורשות שאינן שנויות במחלוקת של נציגי המשיבה. תשתית ראייתית זו מצביעה באופן חד משמעי, העולה על הנדרש בשלב אישור בקשה להכרה בתביעה כייצוגית, על אי מילוי ו/ או התרשלות חמורה במילוי חובותיה הסטטוטוריות של המשיבה, החל מחודש ספטמבר 2013 (בו הוחל בישומה של תכנית רפורמה בפעילות המשיבה)”.

בהמשך כתב התביעה מצוטטים דברים בהקשר זה שנאמרו במסגרת התוכנית “הצינור” של גיא לרר בערוץ 13 בה התראיין מנכ”ל דואר ישראל ב- 21.5.2021.

לדברי כתב הטענות, “במהלך ההליכים בעניין אבין נתגלה, כי משרד התקשורת, שהינו הגוף הרגולטורי המפקח על פעילות המשיבה מכוח חוק הדואר, הטיל עליה קנס כספי. הדברים נתגלו לאחר שדבר הטלת הקנס הוזכר, אגב אורחא, ע”י סמנכ”ל משרד התקשורת במסגרת דיון בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת ביום ה- 2.11.2015 (לאחר הגשת התביעה בעניין אבין).

“מכיוון שדבר הקנס לא פורסם קודם לכן, ולמעשה הוסתר ע”י המשיבה, עתרה המבקשת באותה הפרשה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאכוף על המשיבה לאפשר עיון במסמכים הנוגעים להטלת הקנס. ואכן, בהמשך לבקשה זו נתן בימ”ש המחוזי ביום 15.1.2017 החלטה, שבמסגרתה הורה למשיבה למסור את כל המסמכים הנוגעים לקנס זה, ואשר קיומם לא גולה קודם על ידיה,  תוך קביעה, כי  ‘ככל שהקנסות הוטלו בשל שיבושים בחלוקת הדואר, או אז יכולים הם לתרום להכרעה בשאלה האם יש אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות המשותפות לקבוצה תוכרענה לטובתה’.

“[…] מכוח החלטה זו נאלצה המשיבה להגיש את מכתב הרגולטור מיום 6.7.2015, מכוחו הוטל הקנס ואת נספחיו. יצוין, כי מסמך זה הוגש, בהסכמת הצדדים, כתעודה ציבורית. מכתב הרגולטור, המטיל את הקנס, מכיל מספר נספחים, הכוללים דו”חות פיקוח, מכתבים ששיגר הרגולטור למשיבה, המפרטים את ממצאי הפיקוח ותשובות המשיבה, באשר בהליך מעין שיפוטי עסקינן”.

משרד התקשורת דחה את כל טענות חברת דואר ישראל והחליט להטיל עליה עיצום כספי בגין ממצאיו. “סעיף 109 ט’ לחוק הדואר מקנה למשיבה את הזכות לערער כנגד הטלת הקנס לבימ”ש השלום. המשיבה ויתרה על זכות זו והעדיפה להשאיר את הממצאים הקשים שקבע הרגולטור על כנם, וטעמיה עמה”.

“[…] אין מחלוקת, והדברים אף עולים מהודאתה המפורשת של המשיבה בסיכומיה, כי מקביעת הרגולטור והממצאים עליהם היא מתבססת עולה מסקנה חד משמעית עפ”י המשיבה הפרה את חובותיה ו/ או התרשלה בכל הנוגע ל’דואר רשום’ ו’חבילות’. כך גם קבע בית המשפט שדן בעניין אבין”.

בהמשך כתב התביעה נאמר עוד כי “התובעת בעניין אבין הציגה חמישה פרוטוקולים של ועדת הכלכלה והועדה לביקורת המדינה של הכנסת” מתקופות שונות העוסקות במצב בחברת דואר ישראל. “במסגרת החלטתו מיום ה- 15.1.2017   אישר בימ”ש המחוזי את הגשתם של פרוטוקולים אלה כ- ‘תעודות ציבוריות’.”

לדברי כתב הטענות, באחת משיבות הכנסת אמר אסף וסרצוג מאגף התקציבים במשרד האוצר כי השיבושים בפעילות הדואר אירעו למרות העובדה שמדינת ישראל התחייבה להעביר למשיבה לא פחות מ- 477 מיליון ₪ לטובת מימון תכנית ההבראה, אשר מתוכן הועבר, כלשונו, החל משנת 2015, סך של 236 מיליון ₪. “דומה”, טוענת התובעת, “כי אין כעובדה זאת כדי להצביע על חומרת רשלנותה של המשיבה”.