מתפרסם מאז שנת 1999
ייצוגית נגד הדואר בשם “כלל הלקוחות שקיבלו מהמשיבה שירותי בלדרות ו/או שירותי שליחות ו/או שירותי שחרור מוצרים שחברי הקבוצה רכשו מאתרי מכירות דרך האינטרנט, ואשר נדרשו לשלם סכומים ביתר שגבוהים מהסכומים המפורטים במחירון של המשיבה”
לבית-המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן) בשם “כלל הלקוחות שקיבלו מהמשיבה שירותי בלדרות ו/או שירותי שליחות ו/או שירותי שחרור מוצרים שחברי הקבוצה רכשו מאתרי מכירות דרך האינטרנט, ואשר נדרשו לשלם סכומים ביתר שגבוהים מהסכומים המפורטים במחירון של המשיבה”.
התובע בתיק זה הוא עו”ד האני טנוס והוא מיוצג בידי עו”ד ניזאר טנוס.
בפתח כתב הטענות נאמר בין היתר כי “חגיגת הקניות דרך רשת האינטרנט נהייתה לאופנה ישראלית נפוצה, וחברות השילוח והבלדרות עמוסות להפליא ומפיקות רווחים נאים מאוד, וגם מעניקות בדרך כלל שירות טוב וחיוני לצרכנים, וגורמות שמחה ורננה אצל הצרכנים המחכים לקבל את המוצרים שרכשו לאחר שהקלידו את מספרי הקסם החרוטים על כרטיס הפלסטיק. כך מתנהלת לה הכלכלה הצרכנית של המאה ה- 21.
“וכמו תמיד, לא הכל ורוד, שכן יש מי שדואגים להרוויח שלא כדין (הן בכוונה והן בתום לב) מכל הפעילות המתוארת לעיל, ושוב – אין פסול בחברות מסחריות שעושות רווחים. הפסול נובע מחברות מסחריות אשר מבקשות לקבל כספים שלא כדין, וללא כל זכות, וחלק עושה זאת תוך ניצול בורות מלאה של הצרכן הישראלי, וחלק אחר עושה זאת ע”י העלמת מידע חשוב מהצרכן הישראלי, ואחרות עושות זאת תוך כדי הטעייה מכוונת כלפי לקוחותיה.
“אדישותו של הצרכן הישראלי עשתה לו מוניטין טוב בפני החברות הישראליות והעולמיות, אשר רובן עומדות בתור כדי לגבות חלק מכספים אלה, ויש הקוראים להם כספי האדישות של הצרכן הישראלי אשר כספיו זולגים מכיסיו ללא כל ידיעה”.
לדברי כתב הטענות, חברת דואר ישראל גובה כספים מעבר לקבוע במחירון המתפרסם באתר שלה בגין הסכומים שמותר לה לגבות מהצרכנים. “בפועל, היא גובה סכומים גבוהים יותר המבטאים את רכיב המע”מ. בשים לב כי המחירון המוצג מציג סכומים כשהם כוללים את רכיב המע”מ, בפועל המשיבה מוסיפה שוב את רכיב המע”מ לסכומים, שכבר מכילים רכיב זה. יש לציין כי המשיבה לא מציגה את המחירון שלה בצורה הנדרשת לפי התקנות”.