ייצוגית: המדינה מפנה פונים לפי חוק חופש המידע לערוץ של פניות/תלונות הציבור אך למרות זאת לא משיבה להם את האגרה ששילמו מראש; “ככל הנראה, מטרת מדיניות זו לווסת את עומס העבודה של יחידות חופש המידע באמצעות העברת הפניות – למחלקות אחרות בשירות המדינה”

לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשיבתו כבית-משפט לעניינית מינהליים הוגשה תביעה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית נגד רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, משרד האוצר ומשרד המשפטים/היחידה הממשלתית לחופש המידע [באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)].

העותרת בתביעה זו היא אורה אברמוביץ המתוארת בכתב התביעה כ”תושבת ישראל שפנתה לרשות שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר בבקשה לפי חוק חופש המידע

[…] המבקשת מעוניינת לבחון התנהלות מסויימת של ביטוח משתתף ברווחים בו היא חברה ובפרט נוסחה לפיה נוהג הביטוח והמשליכה על התשלומים להם זכאית המבקשת מידי הביטוח. לפיכך פנתה המבקשת בבקשה לקבלת מידע מרשות שוק ההון בשאלה שעיקרה האם ניתן אישור מראש ע”י הרשות לביטוח בהתאם ךנוסחה לפיה הוא נוהג והאם נוסה זו נבחנה ע”י הרשות אם לאו”.

“במענה לבקשתה של המבקשת לפי חוק חופש המידע, היא נענתה ע”י רו”ח ענת פייער, הממונה על חוק חופש המידע ברשות שוק ההון, כי בקשתה אינה מהווה בקשת לפי  חוק חופש המידע אלא בגדר ‘שאלת/תלונת הציבור’.”

ב”כ של התובעת פנה בשמה אל הממונה על יישום חוק חופש המידע באומרו כי המענה שלה אינו מתיישב עם ההגדרה הרחבה של ‘מידע’ בהתאם לחוק חופש המידע ובהתאם לתכלית המונחת ביסוד חוק חופש המידע. בא כוחה של התובעת גם ביקש מהממונה  לראות בפניית המבקשת כפנייה לפי חוק חופש המידע.

בתגובה ענתה הממונה שוב כי אין המדובר  בפנייה לפי חוק חופש המידע והיפנתה את הפונה אל הממונה על פניות הציבור ברשות שוק ההון.

על כך נאמר בכתב הטענות כי “הנה כי כן, הרשות המוסמכת יצרה הבחנה שאינה מעוגנת בחוק חופש המידע, לפיה יש להבדיל בין בקשת מידע לפי חוק חופש המידע לבין פניות/תלונות הציבור. לא ברור כיצד נוצרה הבחנה זו על בסיס פרשנות מנהלית של הרשות המבצעת החותרת תחת בסיסו הרחב של חוק חופש המידע”.

ב”כ העותרת מציין כי “בצירוף מקרים, בסמיכות של ימים אחדים התגלה כי אין מדובר במקרה יחיד, אלא מגמה הקונה לה אחיזה במחוזות יחידות חופש המידע במשרדי הממשלה השונים. ככל הנראה, מטרתה של מדיניות זו היא לווסת את עומס העבודה של יחידות חופש המידע ועל-מנת להעביר את הפניות – למחלקות אחרות בשירות המדינה.

ב”כ העותרת פנה אל בנק ישראל בבקשה לפי חוק חופש המידע ונענה ע”י עו”ד רונן נסים הממונה על יישום חוק חופש המידע בבנק ישראל כי “מדובר בבקשה שיש להפנותה למחלקת פניות הציבור ולא ליחידת חופש המידע”.

“[…] ככל הנראה, לאחרונה בוצע מהלך פרשני רוחבי של יחידות חוק חופש המידע על-מנת להפחית את עומס העבודה המוטל עליהן, תוך יצירת פרשנות המבקשת להבחין בין המבוקש לגלותו לפי חוק חופש המידע לבין פניית/שאלת ציבור”.

ב”כ העותרת ביקש מהממונה על יישום חוק חופש המידע ברשות ההון להשיב לעותרת את האגרה ששולמה לצורך הטיפול בבקשת חופש המידע, “שכן, אם אין מדובר  בחופש המידע אלא בפניית ציבור, הרי שאין חוק או דין אחר המסמיך את הרשות לגבות אגרת פניות ציבור ו/או להמשיך ולהחזיק בכספי האגרה ששולמה לפי חוק חופש המידע”.

“[…] ודוק, עד לכתיבת שורות אלה לא התקבל מענה לדרישת החזר האגרה לפי חוק חופש המידע. מדובר בשתיקה רועמת ביחס לדרישת השבת האגרה, שכן רו”ח פייער ידעה להשיב עוד באותו יום מדוע הפנייה אינה לפי חוק חופש המידע אלא פנייה שיש להפנות למחלקת פניות הציבור, אך מצד שני לא מצאה הזדמנות להשיב לדרישת החזר האגרה?!”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד צביקה מצקין. הוא מציין כי עפ”י תחשיב זהיר יש כ- 8,000 פניות לחופש מידע במשרדי הממשלה ובגופי הסמך, מידי שנה. “בתחשיב מתון ניתן להניח כי לפחות כ- 30% מהפניות בכל שנה מופנות ממסלול חופש המידע למסלול של פניות/תלונות הציבור”.