וועדת השרים לחקיקה תדון ביום א’ בהצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הזכות להישכח של קטינים)

וועדת השרים לענייני חקיקה תדון ביום ראשון הקרוב (25.2.2018) בהצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הזכות להישכח של קטינים).

הצעת החוק הוגשה ליו”ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום 8 בינואר 2018. הצעת החוק היא של חברות וחברי הכנסת מירב בן ארי, איציק שמולי, יעקב מרגי, קארין אלהרר, שולי  מועלם-רפאלי, אורי מקלב, עאידה תומא סלימאן, מיכל רוזין ואחמד טיבי.

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי “מטרתה של הצעת חוק זו היא לאפשר לאזרח למחוק מאתרי האינטרנט וממנועי החיפוש האינטרנטיים מידע אשר פורסם בהיותו קטין, ויש בו כדי לפגוע בפרטיותו ובשמו הטוב, ובכך להסב נזק לחייו. המחיקה תתאפשר רק לאחר שהמבקש פנה בעצמו למפעיל מנוע החיפוש או למפעיל אתר האינטרנט וסורב, ולאחר שבית המשפט שקל את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי שהמידע יהיה נגיש לכלל לעומת הפגיעה בפרט.

“הזכות למחוק את המידע ממנוע החיפוש, אותה זכות שהוגדרה לאחרונה על ידי בית הדין האירופאי כ’זכות להישכח’, אינה זכות מוחלטת. ישנם מקרים רבים שבהם זכותו של הציבור לדעת והצורך הציבורי להיותו של המידע חשוף לכל יגברו על זכותו של הפרט למחיקת המידע מהרשת והנזק שנגרם לו כתוצאה מהיותו חשוף לכל. תפקידו של בית-המשפט יהיה לאזן בין זכויות אלה. דברים אלו נכונים על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שהיו קטינים בזמן הפרסום.

“ילדים ובני נוער עושים שימוש רב ברשת, דבר המעלה לחשיבות עליונה את סוגיית השמירה על פרטיותם וההגנה עליהם מפני פגיעות העשויות להתרחש כתוצאה מחשיפת מידע הנוגע אליהם ברשת, ושימוש של גורמים שונים במידע זה. במסגרת שימושם ברשתות חברתיות נוטים ילדים ובני נוער לחשוף מידע רב, לרבות תמונות אינטימיות, מידע אודות יחסיהם בתוך המשפחה ועם סביבתם, ונתונים הנחשבים פרטיים כדוגמת מספר תעודת זהות, כתובות דואר אלקטרוני ותאריך לידה.

“ילדים ובני נוער נחשבים ככאלו הזקוקים למרחב פרטי ואישי לשם התפתחות הזהות והאישיות שלהם, ופרטיות נחשבת כלי מרכזי המאפשר להם להשיג מרחב זה. זכותם של ילדים לפרטיות, המעוגנת בסעיף 16 לאמנה הבין-לאומית לזכויות הילד, קובעת כי ‘ילד לא יהא נתון להתערבות שרירותית או בלתי חוקית בפרטיותו, משפחתו, ביתו, או תכתובתו, ואף לא לפגיעות שלא כחוק בכבודו ובשמו הטוב’.

“פעמים רבות ילדים ובני נוער אינם מודעים לסכנות בטווח הקצר ובטווח הארוך של הוויתור על פרטיותם. המידע אודות ילדים מצוי ברחבי הרשת לא רק כתוצאה מפעילותם שלהם אלא גם כתוצאה מפעילות הוריהם, המפרסמים תמונות ומידע אודותיהם, מבלי להיות מודעים להשלכות ארוכות הטווח.

“הזכות להישכח המוצעת בהצעת חוק זו, מתמקדת בשיפור זכויות אישיות של הילדים והנוער באמצעות הרחבת השליטה במידע האישי המופיע במידע הציבורי כך שהמחיקה תסיר את העקבות של הפרסום האישי, גם אם צד שלישי העתיק את התוכן והפך אותו לזמין במקומות אחרים.

“ההשלכות האפשריות לאי יכולת המחיקה כוללות בין היתר חשיפה לניצול, שמירת הזיכרון הדיגיטלי לתקופות זמן ממושכות שיכולות לפגוע באוטונומיה של הפרט לשלוט במידע אודותיו ובהתפתחות חייו על פי בחירתו. כיום מדינת ישראל מאפשרת מחיקת רישום פלילי בתנאים מסוימים, ולכן חייבת לקום הזכות לילד למחיקת רישום ברשת.

“בניגוד לכתבות בעיתונות הכתובה או האלקטרונית, שהן חד פעמיות במהותן וחולפות עם הזמן, האלגוריתם של מנועי החיפוש מייצר הקשר סיפורי חדש, אשר לעיתים עלול להוביל להכפשתו ופגיעה בשמו הטוב של אדם, בין אם בצדק ובין אם לאו, ועלול לגרום נזק ממשי לחייו, לעבודתו ולפרטיותו. בניגוד לפריט מידע חדשותי ‘רגיל’, אשר ניתן להסירו לפי החוק הקיים על ידי בית משפט, מנועי החיפוש אינם מייצרים מידע חדש אלא מציגים את המידע הקיים ברשת מלכתחילה, בצורה שונה. ללא קיומם, לא היה מיוצר אותו הקשר בין סיפורים שונים המסוגל להסב נזק לפרט – נזק שאינו מידתי, וכתוצאה מהעובדה שהאינטרנט ‘אינו שוכח’, נזק שגם אינו מוגבל בזמן”.

*** הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת (פ/2648/19), ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת (פ/1565/20; פ/3066/20), ועל ידי חברת הכנסת מירב בן ארי (פ/3867/20).