התנועה לאיכות השלטון הגישה עת”מ נגד הרשות להגנת הפרטיות: “עניינה של עתירה זו בהפרת החובה המנהלית הבסיסית ביותר אותה יכולה לחוב רשות מנהלית אל האזרח – והיא, בפשטות, מתן מענה לפניותיו”

לבית-המשפט המחוזי בתל אביב בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים הוגשה עתירה מינהלית למתן צו עשה ע”י התנועה לאיכות השלטון בישראל נגד הרשות להגנת הפרטיות (במשרד המשפטים).

את העתירה הגישו בשם התנועה עו”ד תומר נאור ועו”ד רותם בבלי דביר.

בעתירה נאמר בין היתר כי “העותרת פנתה לראשונה למשיבה לפני כחודשיים וחצי בבקשה כי תפעיל סמכויותיה הקבועות בחוק, ומאז בשתי פניות כתובות נוספות, וכן בשתי פניות טלפוניות, וטרם זכתה לקבל כל מענה לפניותיה – ולאחר שעברו המועדים הקבועים בדין למתן מענה לפי החוק”.

“המשיבה, הרשות להגנת הפרטיות, היא  הגוף המסדיר,  המפקח והאוכף את ענייני ההגנה על פרטיותם והמידע האישי של אזרחי ישראל,  על פי חוק הגנת הפרטיות. כרגולטור הפועל להגנה על זכות היסוד לפרטיות ולהגנת מידע אישי, הרשות להגנת הפרטיות מופקדת על הגנת המידע האישי במאגרי מידע דיגיטליים ועל ביצורה של הזכות לפרטיות. סעיפים 10-8 לחוק הגנת הפרטיות מטילים חובה על הרשות לבחון ולפקח על קיום מאגרי מידע החייבים ברישום על פי החוק”.

“[…] עניינה של עתירה זו בהפרת החובה המנהלית הבסיסית ביותר אותה יכולה לחוב רשות מנהלית אל האזרח – והיא, בפשטות, מתן מענה לפניותיו.  כך, במשך קרוב לשלושה חודשים,  מתעלמת המשיבה – היא הרשות להגנת הפרטיות – משלל פניותיה של העותרת, בהן פניות בכתב וכן באמצעות הטלפון,  ובהן מבקשת העותרת כי הרשות תפעל כפי סמכותה בדין,  ותפקח על קיומם של מאגרי מידע בלתי חוקיים לכאורה. ואולם התעלמות זו אינה אך בגדר הפרת “יחסי אנוש נאותים”,  אלא עולה עד כדי הפרת החובה הקבועה בחוק לתיקון סדרי מינהל,  המחייבת את הרשות להשיב לפניות הציבור בתוך פרק זמן שלא יעלה על 45 יום.  התעלמות זו גם עולה כדי הפרת החובות המנהליות החלות על הרשות הציבורית, ולרבות פעולה בחוסר סמכות,  וכן הפרת החובה לפעול במהירות הראוייה”.

“עתירה זו מוגשת לאחר שעשתה העותרת כל שביכולתה על מנת להימנע מהגשתה, ולרבות 3 פניות בכתב אל המשיבה, פניות טלפוניות, והמתנת פרקי זמן ארוכים בטרם תוגש העתירה. רק משכלו כל הקיצין, ובלית ברירה, פנתה העותרת להגשת עתירה  זו”.

בהמשך העתירה מפורט אירוע נשוא הפניות הרבות של התנועה אל הרשות להגנת הפרטיות. בתמצית, מדובר בהופעה פומבית של להקה שכרטיסי הכניסה אליה נמכרו דרך אתר אינטרנט. “עפ”י הפרסום [בגלי צה”ל],  רכישת הכרטיסים הותנתה בדרישת חובה, בהזנת פרטים אישיים חריגים אשר אינם ממן העניין. כך,  על מנת לרכוש כרטיס,  נדרשו הרוכשים – לצד ציון מספר תעודת הזהות שלהם, מספר הטלפון הנייד וכתובת המייל – גם להזין את פרטי חשבונם האישי ברשתות החברתיות – ‘פייסבוק’ או ‘אינסטגרם’.

“מדובר בדרישה חריגה ביותר, המובילה ליצירת מאגר מידע רחב ורגיש על רוכשי הכרטיסים שעלול להכיל את תמונותיהם, תמונות משפחותיהם ומכריהם, מידע רגיש על אמונותיהם ודעותיהם בנושאים שונים ועוד מידע רב אשר נמצא אודות משתמשי הרשתות החברתיות ואין לו קשר כלל למטרת הרכישה.

“חמור מכך, אופן הזנת הנתונים באתר מייצר בהכרח מאגר נתונים המאפשר הצלבת מידע רגיש ביותר הכולל את מספר הזהות של אדם,  תמונתו,  ופרטים מזהים אחרים – וכל זאת בניגוד בוטה להוראות החוק להגנת הפרטיות“.

לדברי העותרים, “במהלך הכתבה [בגלי צה”ל],  שולבה תגובתה של הרשות להגנת הפרטיות, אשר התחייבה כי לנוכח הקשיים העולים מתוך הפרסום,  בכוונתה לבדוק את פרטי המקרה”.

כל הניסיונות – הן בכתב והן בשיחות טלפוניות – לא צלחו. “במצב עניינים זה, לאור הפרת החוק המתמשכת, כמו גם סירובם המשתמע של המשיבה להשיב לפניות העותרת ולניסיונותיה למצות הליכים מחוץ לכתליו של בית משפט נכבד זה, לא נותרה בידי העותרת כל ברירה זולת הגשת עתירה זו”.

[הערה: כל ההדגשות מופיעות כך במקור].

* ב- 26 בינואר 2022 פירסמתי כאן באתר ידיעה לפיה נשיאות הכנסת אישרה הנחה על שולחן הכנסת של הצעת חוק פרטית העוסקת בנושא תיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון – קיצור זמן המענה בפניות ציבור). הצעת החוק [פ/3094/24] הוגשה בידי ח”כ סמי אבו שחאדה.

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר בין היתר כי “[…] לאור זאת, פרק זמן של 45 יום למענה לפנייתו של אזרח אינו סביר ואינו מוצדק. מוצע בזאת לקצר את זמן המענה לפנייתו של אזרח ל- 14 יום מיום קבלת הבקשה”.

יצויין כי הצעות חוק זהות הונחו ע”י חברי כנסת אחרים על שולחן הכנסת העשרים ושלוש, ועל שולחן הכנסת העשרים וארבע.