הצעת חוק פרטית חדשה: הקמת רשות לאומית לשעת משבר

נשיאות הכנסת בראשות היו”ר והסגנים אישרה לאחרונה הנחה על שולחן הכנסת של הצעת חוק פרטית חדשה (פ/1466/23). מדובר בהצעה של חברי הכנסת עפר שלח, אוסאמה סעדי, יואב סגלוביץ’ ותמר זנדברג.

בדברי ההסבר של הצעת החוק, נאמר כי “משבר נגיף קורונה, שפרץ בעולם ובישראל בשנת 2020, המחיש את הצורך בקיומו של מטה אופרטיבי לניהול משברים לאומיים, שאינם בעלי אופי צבאי. המענה להתקפות צבא או טרור על ישראל, המטופל על ידי צה”ל וגופי הביטחון האחרים, מעוגן היטב בחוק. לא כך הוא הדבר במשברים בעלי אופי לא-צבאי, המצריכים טיפול רב-מערכתי.

“מגיפה, כדוגמת מגיפת קורונה, היא רק סוג אחד של משבר שכזה: הוא עלול לפרוץ בשל אסון טבע – רק לדוגמה, קיימות תחזיות מבוססות להתרחשותה של רעידת אדמה גדולה בישראל במהלך העשורים הקרובים – או מתקפת סייבר גדולה, המאיימת על נכסים לאומיים ופרטיים בקנה מידה גדול ומסכנת את ביטחונם האישי והכלכלי של אזרחי המדינה.

“המאפיין של כל המשברים האלה הוא שהם נוגעים באספקטים רבים של החיים בישראל: כלכלה, בריאות, חברה, רווחה ועוד. ההחלטות המתקבלות חייבות לקחת בחשבון איזון בין כל מרכיבים אלה. והן מחייבות את קיומו של גוף תפעולי בעל סמכות, שיפעל לפתרון בעיות מתוך ראייה רחבה ושקלול כל הגורמים.

“משבר קורונה המחיש פעם נוספת כי במקרה שכזה, תקף עדיין הנאמר בדו”ח מבקר המדינה על היערכות העורף במלחמת לבנון השנייה, לפיו “הדין הקיים… מפזר את הטיפול בעורף בין כמה גורמים ואינו מקנה כלים שלמים ומתואמים לטיפול בו בעיתות חירום. ריבוי הגופים… מביא לטשטוש האחריות והסמכות” (דו”ח מבקר המדינה, היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה, 2007, עיקרי הממצאים). כאמור, מאז עוגנו בחוק אספקטים שונים של הטיפול בעורף בעת התקפה צבאית; ואולם ההסדרה לגבי משבר שאינו צבאי במהותו היא חלקית ביותר.

“עם תחילתו של משבר קורונה מונה המטה לביטחון לאומי (מל”ל) לרכז את הטיפול בו. הנימוק להחלטה היה קרבתו של המטה לראש הממשלה, באופן המאפשר לו לקבל החלטות במהירות. ואולם המטה לביטחון לאומי, מטבע הגדרתו על פי חוק, אינו מטה אופרטיבי. חסרים בו הן הידע והן יכולת הפעולה ברמה שמתחת לקובעי המדיניות. ואילו ראש הממשלה והשרים אינם אמורים לעסוק בניהול היומיומי של מאות הנושאים המצריכים פיתרון במשבר רב-ממדי שכזה; בדומה לתפקידם במלחמה, הם צריכים לקבל החלטות מדיניות המבוצעות על ידי גופי הביצוע, ולעצב מדיניות בנושאים המועלים להחלטתם על ידי המטה הכללי.

“הגוף המוצע, הרשות הלאומית לשעת משבר, יופעל על פי החלטת ממשלה עם פרוץ משבר שכזה, ויתפקד באופן דומה לזה של המטה הכללי בשעת מלחמה: תהיה לו סמכות לקבל החלטות שיבוצעו על ידי גופי הביצוע השונים, ולקיים את מדיניות הממשלה או ועדת שרים שתוסמך על ידי הממשלה. סמכות הרשות אל מול גופי הביצוע, מרגע שהחליטה הממשלה על הצורך בהפעלתה, תעוגן בתקנות שיאושרו על ידי הממשלה והכנסת. לצורך כך תוקם ועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים של הכנסת.

“בה בעת, תישמר לממשלה הזכות להחליט בכל עת כי החלטה של הרשות הלאומית טעונה אישור ע”י הממשלה או ועדת שרים שתוסמך לכך על ידה. ואולם כל החלטה שכזו, או החלטה שראש הרשות ביקש את אישור הממשלה או ועדת השרים לביצועה, תתקבל בתוך 24 שעות מרגע החלטת הממשלה על צורך באישור או הגשת הבקשה ע”י ראש הרשות. כך יישמר האיזון הראוי בין יכולתה של הרשות לתפקד כגוף אופרטיבי לבין סמכותה של הממשלה.

“בראש הרשות הלאומית לשעת משבר יעמוד אדם בעל ניסיון בניהול מערכות גדולות במגזר הציבורי או הפרטי, שאינו נושא בתפקיד באחת ממערכות אלה בעת כהונתו כראש הרשות. חברי הרשות ייצגו את משרדי הממשלה הרלבנטיים, את גופי הביצוע המרכזיים ואינטרסים ציבוריים שונים.

“כל חבר ברשות יעמוד בראש מטה, בו ייוצגו גופים שונים שבתחום אחריותו. כך לדוגמה, יהיו במטה שבראשו יעמוד נציג משרד הבריאות נציגים של קופות החולים ובתי-החולים, ארגוני חולים ועוד. ראש מטה ההסברה הלאומי יוביל מטה, אליו יצטרפו בשעת משבר ותרגול יועצי תקשורת, נציגי דובר צה”ל ומערך ההסברה של פיקוד העורף. החברים השונים במטות אלה יהיו קבועים לתקופות זמן ארוכות, דבר שיאפשר יצירת ידע ושימורו והיכרות קרובה עם הגופים האחרים ברשות.

“עצמאות הרשות תובטח על ידי הבטחת כהונתו של ראשה לחמש שנים, כלומר מעבר לקדנציה של ממשלה אחת בישראל. קביעת רף מינימום לתרגול הרשות בחוק יבטיח כי לא תנוון בשל אילוצים תקציביים או פוליטיים. תקציבה יהיה חלק מתקציב משרד ראש הממשלה, וכפוף לפיקוח הכנסת”.

+ בין היתר נקבע בהצעת החוק כי “בקרב חברי הרשות הלאומית לשעת משבר יינתן ביטוי הולם, בנסיבות העניין, לייצוגן של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה, ובלבד ששיעור הנשים מקרב חברי הרשות יהיה לפחות 25%”.