הצע”ח פרטית בכנסת: הצעת חוק ביטול פטור למיתקן גישה אלחוטית (תיקוני חקיקה), התשע”ה – 2015

יו”ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין וסגני היו”ר אישרו ב-12.10.2015 הנחה על שולחן הכנסת הצעת חוק (פ/2100/20) של חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, אורן אסף חזן ומיכל בירן.

בדברי ההסבר להצעת חוק ביטול פטור למיתקן גישה אלחוטית (תיקוני חקיקה), התשע”ה – 2015 נאמר כי “בשנים האחרונות הולך ומתרחב השימוש במכשירים סלולריים שלצורך הפעלתם נדרשת הקמת אנטנות סלולריות בגדלים שונים ובעוצמות שידור שונות. ריבוי האנטנות יוצר חשש רב בקרב הציבור החרד מהשפעות הקרינה של האנטנות הסמוכות למקום מגוריו ולבתי הספר. לחשש זה ישנו ביטוי מוחשי בדמות ירידת ערכן של דירות אשר בסמוך להן מוקמות אנטנות סלולריות.

“חוק התכנון והבנייה, התשכ”ה – 1965, קובע בסעיף 145 את החובה הכללית לקבל היתר בנייה טרם ביצוע עבודות בנייה שונות, אולם סעיף 266ג לחוק התכנון והבנייה קובע פטור מהיתר ל”מיתקן גישה אלחוטית”. פטור זה נוסף בתיקון עקיף לחוק, במסגרת תיקון מס’ 25 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב – –1982. תיקון מס’ 25 לחוק הבזק הוא שהוסיף לחוק את סימן ה’ לפרק ו’, העוסק כולו ב”מיתקן גישה אלחוטית”. מדובר במיתקן בזק שממדיו אינם עולים על 80X50X30 ס”מ, שמשמש לצורכי קליטה ושידור ברשת גישה, לפי תדרים שנקבעו לאחר מכן על ידי השר.

“בעת שנחקק, הייתה תכלית סימן ה’ לאפשר הנחת תשתית לרשת תקשורת המבוססת על טכנולוגיה הידועה בשם LMDS. זוהי טכנולוגיה של תקשורת אלחוטית נייחת, אשר המחוקק ביקש ליצור עבורה תשתית מתאימה על מנת לאפשר לחברות המשתמשות בה להתחרות בבזק, מתוך כוונה להיטיב עם הצרכן הישראלי. אולם, בפועל השימוש בטכנולוגיית ה-LMDS הופסק כמעט לחלוטין, ומיתקני הגישה האלחוטית הפסיקו לשמש אותה. למעשה, התיקון לחוק אינו משרת עוד את התכלית שלשמה נחקק.

“בתקנות התקשורת (בזק ושידורים), (תדרים למיתקני גישה אלחוטית), התשס”ב – 2002, קבע שר התקשורת את התדרים שבהם מותר להפעיל מיתקני גישה אלחוטית. היות ותדרים אלו כללו בתוכם גם את תדרי הקליטה והשידור של החברות המספקות שירותים סלולריים, ובכלל זה את תדרי דור שלישי (3G), נוצר מצב שבו כיום רובו המוחלט של השימוש בפטור מהיתר בנייה נעשה על ידי החברות הסלולריות, אשר משתמשות בו להצבת אנטנות סלולריות בגדלים המתאימים לקבוע בחוק, תוך עקיפת ההליך התכנוני.

“מצב דברים זה אינו תקין ופוגע בעקרון הבסיסי בדבר שיתוף הציבור בהליכי תכנון ובנייה המשפיעים עליו, ובעקרון השקיפות השלטונית, בפרט כאשר מדובר במבנה שעשויה להיות לו השלכה על בריאות הציבור. משום שהשפעתן של האנטנות הסלולריות טרם נחקרה עד תומה, הרי שיש לנהוג כאן לפי עקרון ‘הזהירות המונעת’, ולפעול לשם הקטנת הסכנות הפוטנציאליות הכרוכות בחשיפה למוקדי שידור ולמען שיתוף הציבור בתהליך.

“בנוסף, להקמת אנטנה סלולרית, קטנה ככל שתהיה, עלולה להיות השלכה משמעותית על ערך הנכסים שבידי הציבור. לפיכך מן הראוי הוא שכל הקמה של אנטנה סלולרית תיעשה בהליך הרגיל הקבוע בחוק, בדרך של הוצאת היתרי בנייה על פי הוראות תמ”א 36א.

“לפיכך מוצע בזאת לתקן את החוק כך שיבטל את הפטור. מוצע לבטל את הפטור לחלוטין משום שאין בו עוד שימוש לצורך המקורי שלשמו נחקק ועל מנת למנוע שימוש לא ראוי שעשוי לפגוע בציבור. ביטול הפטור ימנע פגיעה בזכותו של הציבור לשיתוף בהליכי התכנון והבנייה ובשקיפות ההליכים, ישמור על עקרון הזהירות המונעת וייתן הגנה לזכות הקניין של הציבור כך שלא תהיה פגיעה בערך דירות מבלי שיובטח שיפוי על ידי הפוגע.

“הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברי הכנסת דב חנין ומיכאל מלכיאור (פ/1680/17), ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה, על שולחן הכנסת התשע-עשרה ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/356/18; פ/140/19; פ/527/20)”.