העליון: “הנורמות ביחס להופעה ולבוש השתנו והן מוסיפות להשתנות. הימים בהם הופעתם של חיילים וחיילות עלו בקנה אחד עם מילות השיר ‘שערך הארוך נערה, שערך הקצר’ – חלפו. היום יש נערות רבות ששערן קצר, ונערים רבים שאינם חיילים שהם ארוכי שיער”

“אף עמדתו של צה”ל היא כי מן הראוי לשוב ולבחון את הנושא מעת לעת. הנורמות ביחס להופעה ולבוש השתנו והן מוסיפות להשתנות. הימים בהם הופעתם של חיילים וחיילות עלו בקנה אחד עם מילות השיר “שערך הארוך נערה, שערך הקצר” (יהודה עמיחי, 1962), חלפו. היום ישנן נערות רבות ששערן קצר, ונערים רבים שאינם חיילים שהם ארוכי שיער […] בשולי הדברים, אציין, כי לאור גישתו של הצבא עצמו, נכון יהיה כי הוא יערוך בעתיד הנראה לעין בירור נוסף של עמדתו בשאלת הנורמות החלות על תספורת צבאית, וישוב ויבחן האם השתנו הנורמות החברתיות המקובלות בהקשר זה באופן המצדיק את שינוי ההוראות הנוהגות”.

כך כתבה כבוד השופטת רות רונן בפסיקה של בית-המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק [בג”ץ 6798/22] בפסק דין בעתירה בה “העותר מגדיר את עצמו כ’גבר סיסג’נדר שונה מגדרית’. הוא התגייס לצה”ל ביום 25.8.2022 וביקש שיותר לו לא להסתפר. צה”ל לא קיבל את בקשתו – ומכאן העתירה”. העתירה הוגשה נגד צה”ל, משרד הביטחון, ראש אכ”א, מפקד יחידת מיטב ויועצת הרמטכ”ל לענייני המגדר.

בפסק הדין נאמר בין השאר כי “ביום 1.9.2020 החל העותר את לימודיו במסגרת העתודה הטכנולוגית של צה”ל ומועד גיוסו נדחה. במהלך תקופת דחיית השירות התקבל העותר לשירות בתפקיד טכנולוגי בחיל הים, שובץ במקצוע בהתאם להכשרה שרכש במסגרת לימודיו במסלול העתודה, ומועד גיוסו עודכן ליום 25.8.2022.

“ביום 25.8.2022 התייצב העותר לגיוסו כנדרש. במעמד גיוסו, מיאן העותר להסתפר וזאת בניגוד לקבוע בהוראת קבע של אגף כוח אדם בצה”ל מספר 33-05-01 שכותרתה “כללי ההופעה והלבוש”. העותר נשלח להיבדק במרפאה צבאית והונפק לו פטור המתיר לו לגדל שיער עד לאורך של 5 סנטימטרים למשך עשרה ימים, עד לבדיקתו על ידי קצין בריאות הנפש הצבאי.

“עוד באותו יום, הועמד העותר לדין משמעתי והורשע על פי הודאתו בעבירה של סירוב פקודה. הוא ציין כי אינו מוכן להסתפר ונדון לשבעה ימי מחבוש בפועל. יצוין כי העותר לא הציג את הפטור אותו קיבל במרפאה הצבאית ולכן הנושא לא נבחן על ידי קצין השיפוט במסגרת ההליך המשמעתי. בהמשך אותו יום, יצרה אמו של העותר קשר עם מדור הדין המשמעתי בפרקליטות הצבאית בבקשה לבחון מחדש את ההליך המשמעתי שנערך בעניינו. ביום 30.8.2022 נמסר לאמו של העותר כי סגן הפרקליטה הצבאית הראשית לא מצא פגם המצדיק את התערבותו בהליך המשמעתי.

“ביום 31.8.2022 סיים העותר לרצות את עונשו וביום 1.9.2022 נערך לו ראיון עם קצין מיון. העותר הציג לקצין המיון את הפטור הזמני שהונפק לו ביום גיוסו ועמד על סירובו להסתפר כנדרש לפי הק”א 33-05-01. בתום הראיון עם קצין המיון, נשלח העותר לביתו עד ליום 4.9.2022.

“ביום 2.9.2022 פנה העותר לגורמי הגיוס והעלה טענות בנושאים שונים, לרבות חובת התספורת. ביום 4.9.2022 נערך לעותר ראיון נוסף עם ראש הענף הרלוונטי ביחידת “מיטב” הממונה על כלל לשכות הגיוס. בראיון הובהר לו כי ככל שיסרב להסתפר יעמוד לדין פעם נוספת, וניתנה לו אפשרות לגבש את עמדתו. ביום 13.9.2022 נפגש העותר עם הקב”ן שקבע כי אין מקום להתערבות בעניינו. לאחר מספר ראיונות שנערכו לעותר עם גורמים שונים, הועמד העותר פעם נוספת לדין משמעתי ונגזר עליו עונש מחבוש אותו ריצה מיום 22.9.2022 ועד ליום 4.10.2022. לאור מחלת העותר וחגי תשרי, גורמי הגיוס הודיעו לו כי עליו להתייצב לראיון נוסף ביום 18.10.2022 – יום הגשת העתירה דנא.

“בד בבד עם הגשת העתירה התבקש צו ביניים המורה על דחיית שירותו של העותר ולחילופין מתן פטור מתספורת עד להחלטה סופית בעתירה. כמו כן, העותר ביקש בשיחה טלפונית מגורמי הגיוס כי ידחו את שירותו עד להתייחסות לעניינו. בתגובה נמסר לעותר כי עליו לשוב ולהתייצב בלשכת הגיוס לשם קבלת החלטה בעניינו, אולם לאור הגשת העתירה וחרף העובדה כי לא ניתן צו ארעי, לא נדרשה התייצבותו של העותר לשירות בפועל עד ליום 6.11.2022.

“העותר התייחס לכללים הצבאיים לגבי תספורת וטען כי הם אינם שוויוניים. כך, הוא ציין כי בניגוד לגברים, מתיר הצבא לנשים להיות מסופרות בכל תספורת שהיא, בין אם מדובר בשיער ארוך או בשיער קצר, בדומה לתספורות “גבריות”. עוד צויין כי גם אישה המשרתת ביחידה מעורבת וכן נשים המשרתות בתפקידי לוחמות –אינן חייבות בכללי התספורת הגבריים. העותר הוסיף כי אף שצה”ל מבחין לכאורה לעניין תספורת בין חייל – גבר לבין חיילת – אישה, הוא מתייחס בפועל בצורה שונה לחיילים שהם טרנסג’נדרים. מעבר לכך, יכולים חלק מהחיילים לקבל פטור מתספורת בנסיבות רפואיות, וחיילים דתיים רשאים לגדל פאות לחיים.

“לטענת העותר, הדרישה בפקודת מטכ”ל היא ל”הופעה מסודרת” ולכן אין הצדקה ביטחונית או משמעתית להבחנה בין בן לבת ביחס לתספורת שלהם, ואין גם מקום לטענת הייצוגיות. עוד הפנה העותר לצבאות זרים כגון הצבא הקנדי, בו נעשתה השוואה לעניין התספורת לחיילים משני המינים.

“[…] לגופו של ענין טענו המשיבים כי אין מקום להתערב בהוראותיו של צה”ל ביחס לתספורת. הם הדגישו כי המערכת הצבאית מבוססת על משמעת וסדר שהם הכרחיים לאור המשימות המוטלות עליה. כללי ההופעה הם חלק מהשלטת משמעת, והם נאכפים על כלל החיילים, למעט כאשר ניתן פטור במקרים המתאימים. כך לשם הדוגמה רשאית חיילת טבעונית לחבוש כומתה שאינה עשויה מצמר בכפוף להליך אישורים שהוגדר על ידי צה”ל.

“[…] צה”ל מאזן בין שיקולי אחידות לבין מוסכמות חברתיות. לכן נקבע כי נשים לא יצטרכו להסתפר בעוד על גברים הוטלה חובת תספורת. ההסדר הקיים משקף את המצב המקובל בחברה, מצב שלא מן הנמנע שישתנה בעתיד.

“המשיבים ציינו כי אגף כוח האדם בצה”ל [אכ”א] בוחן מעת לעת את הכללים, לרבות לעניין ההופעה והלבוש של חיילים, ואת התאמתם של כללים אלה לרוח התקופה. מכוח בחינה זו, נקבעו למשל התאמות לחיילים טרנסג’נדרים. צה”ל סבור כי נדרשת אחידות הנשענת על נורמות חברתיות מקובלות, כאשר צה”ל הינו בעל המומחיות בנושא זה ואין מקום כי בית המשפט יתערב בשיקול הדעת שלו.

השופטת רונן כותבת בהחלטתה כי “לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את טענותיהם בעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות”.

“[…] העתירה הנוכחית מעמידה אלה מול אלה את רצונותיו של העותר ושאיפתו להשוות את כללי התספורת בין גברים ונשים מחד גיסא; ואת צורכי צה”ל ועמדתו לגבי כללי המשמעת שצריכים לנהוג בו מאידך גיסא. במתח הזה – ידו של צה”ל ושל האינטרסים שהוא מבקש להגן עליהם, היא ככלל על העליונה. צה”ל הוא מקום בו נשללות זכויות רבות ומשמעותיות, וזאת כדי לקדם את המטרה לשמה הוא נועד. כך, חיילים נדרשים לא רק לוותר על זכותם להתלבש, להסתרק או להסתפר באופן שהם בוחרים בו, אלא הם נדרשים לוותר על זכותם למכלול גדול של חירויות אחרות, בלא שהם יכולים להתנגד לכך. זהו טיבו של שירות צבאי – ונראה שעל כך אין ולא יכולה להיות מחלוקת.

“כפי שהובהר לעיל, טענתו העיקרית של העותר נוגעת לפגיעה בזכותו לשוויון – לאופן השונה בו מתייחס הצבא לגברים ולנשים, ולכך שבניגוד לאחרים, הצבא לא הביא בחשבון את הצרכים המיוחדים שלו.

“…] האם הקביעה בפקודות צה”ל לגבי התספורת הצבאית לגברים ולנשים היא בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות של בית המשפט בה? אני סבורה כי התשובה לכך שלילית.

“במסגרת השירות הצבאי, נדרשים החיילים לשמור על משמעת שהיא נחוצה והכרחית לקידום יעדיו של צה”ל. על חשיבותה של המשמעת בצה”ל כמו בכל צבא, לא יכול להיות חולק. חלק מהשלטת המשמעת הצבאית באה לידי ביטוי בכך שצה”ל קובע כללים ביחס להופעה החיצונית של החיילים והחיילות – ובכלל זה הוא קובע את כללי הביגוד כמו גם את כללי ההופעה האחרים שלהם.

“החלטות ביחס למשמעת בכלל וביחס לכללי ההופעה של חיילים וחיילות בצה”ל בפרט, הן בליבת שיקול הדעת של גורמי הצבא. ההופעה של חיילים וחיילות צריכה להיות הופעה מסודרת. יתרה מכך, אין ספק כי האפשרות הנתונה לאזרחים ולאזרחיות ביחס להופעתם ובכלל זה לאופן בו הם בוחרים להתלבש, להתאפר ולהסתרק – איננה קיימת לגבי מי שמשרתים בשירות צבאי.

“הצבא איננו נותן מקום לשאיפה שהיא לגיטימית במסגרת החיים האזרחיים לאינדיבידואליזם, להבעה עצמית וכיו”ב. להיפך – הכלל בצבא הוא אחידות, ומכאן החובה ללבוש מדים ולעמוד בכללי משמעת הנוגעים לכל ההיבטים של ההופעה החיצונית שנקבעים בפקודות צה”ל. משכך, בניגוד לאזרח רגיל, על חייל וחיילת נאסר לצבוע את שיער ראשם בצבע שהוא שונה מהצבע הטבעי של השיער, על חיילות נאסר לגלח את שיער ראשן ועוד.

“צה”ל מחלק את כללי ההופעה לכללים החלים על גברים ועל נשים בנפרד. כך, ישנם כללים שונים ללבוש גברי וללבוש נשי בצה”ל וכן ישנם כללים שונים ביחס לתספורות צבאיות לגברים ולנשים. כפי שיובהר להלן, חלוקה זו היא לגיטימית שכן היא משקפת נורמות חברתיות מקובלות, ולא ניתן לקבוע – ודאי לא לעת הזאת –  כי היא פוגעת בערך השוויון במידה בלתי סבירה.

“[…] אני סבורה כי אין מקום להתערב בהוראות הצבאיות בהן נקבעים כללים נפרדים ביחס לכל אחד מהמינים, בלא שישנה אפשרות ל”עירוב” של כללים החלים על נשים גם ביחס לגברים (כפי שעותר העותר). לטעמי, נכון להיום, הנורמה החברתית המקובלת היא כי ישנו הבדל בין הופעה גברית להופעה נשית. כך למשל, גברים אינם לובשים בדרך-כלל חצאיות או שמלות, ובחנויות הבגדים יש ברוב רובם של המקרים מחלקות נפרדות לבגדי גברים ונשים.

“[…] כאמור, הנטייה להתערב בשיקול דעתו של צה”ל בשאלות משמעת היא מצומצמת ביותר. משכך, רק סטייה משמעותית מאוד ממתחם הסבירות תצדיק התערבות. כללי צה”ל עומדים לטעמי נכון להיום במבחן הסבירות ואינם מצדיקים התערבות שיפוטית בהם. כללים אלה אכן מניחים חלוקה בינארית בין הופעה גברית לנשית – חלוקה שאינני סבורה כי יש מקום להתערב בה.

“יוער במאמר מוסגר כי צה”ל מבחין עדיין בין חיילים לחיילות בנושאים נוספים, כאשר נכון להיום לא כל המקצועות הצבאיים פתוחים לשירות של שני המינים. יחד עם זאת, גם בהקשר זה מנסה צה”ל להביא בחשבון את הנורמות המשתנות, כך שמספר התפקידים הפתוחים היום לשירות של שני המינים, הוא גדול באופן משמעותי מכפי שהיה בעבר.

“יחד עם זאת, וכפי שאבהיר גם בשולי הדברים – אף עמדתו של צה”ל היא כי מן הראוי לשוב ולבחון את הנושא מעת לעת. הנורמות ביחס להופעה ולבוש השתנו והן מוסיפות להשתנות. הימים בהם הופעתם של חיילים וחיילות עלו בקנה אחד עם מילות השיר “שערך הארוך נערה, שערך הקצר” (יהודה עמיחי, 1962), חלפו. היום ישנן נערות רבות ששערן קצר, ונערים רבים שאינם חיילים שהם ארוכי שיער.

כפי שהבהרתי, נושא נוסף שיש להביאו לידי ביטוי בבחינת כללי ההופעה הצבאיים, הוא המידה בה הכללים הללו פוגעים או עלולים לפגוע בחיילים, בזהותם ובאמונותיהם. גם כאן – צה”ל עצמו פועל תוך שהוא מביא לידי ביטוי בחלק מהמקרים את האינטרסים הללו.

“[…] צה”ל מוכן אם כן להיות רגיש לצרכים ספציפיים של חיילים לגבי ההופעה שלהם. הוא מוכן לסטות במקרים חריגים מהכללים, כדי להתאים את עצמו לצרכים אלה באופן המאפשר לחיילים להביא לידי ביטוי ערכים, אמונות או חלקים משמעותיים מדמותו וזהותו של החייל.

“[…] הפגיעה המסוימת בעותר נובעת מצרכי המשמעת של הצבא כפי שהוא רואה אותם בעת הזאת, צרכים שכאמור ההתערבות השיפוטית בהם תיעשה רק במקרים חריגים ונדירים ביותר. צרכים אלה אכן פוגעים לא אחת ברצונם של חיילים לשמור על זהותם ועל הדימוי שלהם. הפגיעה הספציפית בעותר אינה מצדיקה את המסקנה לפיה הצבא פועל באופן בלתי סביר או באופן שאינו מידתי. זאת בין היתר לאור הקושי להגדיר את הצרכים המיוחדים של העותר ושל הדומים לו ולבחון מתי הוא אכן מתקיים, קושי שעלול להכביד על השלטת כללי המשמעת הצבאיים. משכך, דין עתירתו של העותר להידחות”.

בסיום החלטתה היא קובעת כי “לכן ולאור כל האמור, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אציע לחבריי כי לא ייעשה צו להוצאות”.

* כבוד השופטת ענת ברון, אף היא בהרכב, הסכימה עם החלטת השופטת רונן.

** כבוד השופט עופר גרוסקופף הסכים עם החלטת השופטת רונן ואמר בין היתר כי “[…] כשלעצמי, השאלה האמתית שמעלה העתירה היא במישור שונה – סובלנותו של צה”ל לתפיסות עולם אישיות-ייחודיות של המשרתים והמשרתות בו. העותר הוא אדם המייחס חשיבות רבה לאורך שיערו. כשמשון הגיבור בסיפורי השופטים ו-ווף דאסהוד (Woof Daschund) בסרט המבוסס על המחזמר “שיער”, הוא רואה בשיערו הארוך, אותו טיפח תקופה ארוכה, כחלק מאישיותו וזהותו העצמית. רצונו הוא לגדלו “Long as God can grow it”, ודרישות הצבא כי יעשה כן מתנגשות חזיתית עם זהותו ועצמיותו, ונתקלות בסירוב עיקש בנוסח “no, no, no, no, no…”. כמקובל בימינו, הוצמדה לתפיסת עולם זו גם הגדרה מעין-אקדמית – “גבר סיסג’נדר שונה מגדרית” – משל, יש בשִׁיּוּם כשלעצמו כדי להוסיף מִשְׁנֶה חשיבות לדרישה להכרה בזכות.

“ואולם, צה”ל, המוכן להתחשב בהקשרים מסוימים במידה כזו או אחרת בתפיסת העולם של החייל או החיילת לעניין כללי ההופעה (למשל, מאפשר לחיילים טבעוניים וצמחוניים לחבוש כומתה שאינה מצמר ולנעול נעליים שאינן מעור), איננו מוכן לעשות צעד דומה בעניינו של העותר, ושכמותו.

“מקובלת עליי עמדת חברתי, כי אל לנו להתערב בהחלטת מדיניות זו, וכי כל שניתן וראוי לדרוש מבחינה משפטית הוא כי צה”ל יבחן מעת לעת את עמדתו ביחס לתביעות להתחשבות בתפיסות עולם אישיות-ייחודיות בראי התפיסות החברתיות המקובלות.

“אעיר, עם זאת, כי ייתכן שמוטב היה לטפל בבקשות ייחודיות ופרטניות מסוג זה שמעלה העותר על בסיס אינדיבידואלי, במסגרת ועדת חריגים מתאימה, ולא להתבסס באופן בלעדי על הגדרה מראש של מה שניתן לכנות “תפיסות עולם אישיות-ייחודיות מוכרות”, כפי שהדבר נעשה. הרשות לכך נתונה כמובן לצבא, והוא יפעל כפי שימצא לנכון”.