העליון דחה (25.2.2020) על הסף עתירה בנושא יישומון אלקטור; “הטענות שהעלו העותרים הן בעלות חשיבות ציבורית”

בית-המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק דחה (25.2.2020) על הסף עתירה [בג”ץ  1311/20] בנושא יישומון אלקטור.

את העתירה למתן צו על תנאי הגישו עורכי הדין שחר בן מאיר ויצחק אבירם נגד תנועת הליכוד, חברת אלקטור תוכנה, היועץ המשפטי לממשלה, הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים וכבוד  השופט ניל הנדל, יו”ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה- 23.

כבוד השופט אלכס שטיין כתב בין היתר בפסק הדין (אליו הצטרפו כבוד השופטים מנחם מזוז ודוד מינץ):

“במוקדה של עתירה זו עומדת אפליקציית “אלקטור” אשר פותחה על-ידי המשיבה 2 ואשר משמשת את המשיבה 1, הליכוד – תנועה לאומית ליברלית, באיסופו ובניהולו של מידע על ציבור הבוחרים לכנסת ה- 23. עתירה דומה במהותה הונחה ביום 9.2.2020 על שולחנו של המשיב 5, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, ונדחתה על ידיו בשל העדר סמכותו ליתן את הסעדים המבוקשים בה”.

“במסגרת העתירה הנוכחית מבקשים העותרים כי נהפוך את החלטת המשיב 5; כי נקבע תחתיה שלמשיב 5 יש הסמכות לדון בעתירה; וכי נחייב את המשיב 5 לדון ולהכריע בעתירה לגופה. לחילופין, מבקשים העותרים, כי נדון בעתירתם כאילו הוגשה לפנינו מלכתחילה ונגביל, ובהקשרים מסוימים אף נמנע, את שימושה של המשיבה 1 באפליקציה. לצד הסעדים המבוקשים בעתירה, מבקשים העותרים כי נוציא מלפנינו צו ביניים אשר יאסור על המשיבה 1 כל שימוש באפליקציה עד למתן החלטה בעתירה – זאת, לאור טענתם כי שימושה של המשיבה 1 באפליקציה מסב פגיעה חמורה לפרטיותם של כלל הבוחרים הפוטנציאליים לכנסת ה-23, שמידע אודותיהם מצוי בפנקס הבוחרים של מדינת ישראל”.

“בהתאם לנטען בעתירה, האפליקציה פועלת בהתבסס על נתונים שנשאבו מפנקס הבוחרים של מדינת ישראל אשר מכיל מידע אישי על כל אזרחי המדינה בעלי זכות הבחירה לכנסת ה-23. ככלל, הגישה למידע אשר מצוי בפנקס הבוחרים מוגבלת לגורמים שלטוניים מוסמכים. אולם, סעיף 39 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ”ט-1969, מאפשר גישה לפנקס הבוחרים לכל המפלגות המתמודדות בבחירות – אך זאת לצרכי הבחירות בלבד ובכפוף למגבלות שונות אשר מבטיחות שמירה על סודיות המידע המצוי בפנקס, לרבות אלו אשר נקבעו ביחס למאגרי מידע ובעניינים אחרים בחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981 ובתקנות שהותקנו מכוחו”.

“העותרים מעלים טענות שונות בנוגע לשימוש המשיבה 1 באפליקציה. טענות אלה מלינות על הגישה הבלתי מוגבלת והבלתי מבוקרת שהמשיבה 1 מעניקה לאפליקציה ולמידע המצוי בה; על כוונותיה של המשיבה 1 לעשות שימוש באפליקציה במהלך יום הבחירות; ובעיקר, על ליקויי אבטחה באפליקציה שבגינם דלפו פרטיהם של רבבות אזרחים ואזרחיות, ששמותיהם רשומים בפנקס הבוחרים, לצד מידע נוסף אודותיהם שהוזן על ידי משתמשי האפליקציה”.

“המשיבים, מנגד, טוענים כי דינה של עתירה זו להידחות על הסף, ולמצער לגופה”. חברת אלקטור תוכנה טענה בין היתר בתגובתה כי “במהלך השבועות האחרונים היא מצויה בהליך של פיקוח מקיף ויסודי אשר נעשה על ידי המשיבה 4, הרשות להגנת הפרטיות, ואשר כבר הוביל לשיפור במערך האבטחה של האפליקציה. לצד כל אלה, מוסיפה המשיבה 2 וטוענת כי התמונה העובדתית המוצגת בעתירה באשר לאפליקציה הינה מעוותת ומסולפת וכי הסוגיות שהעותרים הביאו לפתחנו אינן יכולות לשמש נושא לדיון בבג”ץ.”

“[…] לאחר עיון בעתירה על שלל נספחיה וכן בתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי עלינו לדחות את העתירה על הסף”, כותב השופט שטיין. “[…] הלכה היא עמנו כי בית-משפט זה ממעט להתערב בהחלטותיו של יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, שכן התערבות כאמור שמורה למקרים חריגים וקיצוניים כגון סטייה מהוראות הדין, הפרת כללי הצדק הטבעי וחוסר סבירות היורדת לשורש העניין”.

“[…] באשר ליתר הסעדים המבוקשים על ידי העותרים, את אלו ניתן לבקש – ובמקרה של זכאות, לקבל – בגדרה של תובענה אזרחית רגילה. לפיכך, ככל שהעתירה מבקשת סעדים אלו, עלינו לדחותה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. טענות העותרים מתמקדות בפגיעה החמורה בפרטיותם של רבבות אזרחים שפרטיהם דלפו החוצה עקב כשלי האבטחה הנטענים באפליקציה. דליפת מידע זה – כך נטען – הרחיבה את הנגישות לענייניהם הפרטיים של הבוחרים והבוחרות והפכה עניינים אלו, הלכה למעשה, לנחלת הכלל […] אם אכן כך קרה, מדובר בפגיעה בפרטיות שעל חומרתה אין צורך להכביר מלים. פגיעה כאמור, אם היא אכן התרחשה, מהווה עוולה אזרחית. נפגעיה זכאים אפוא לסל של תרופות משפטיות אשר כוללות פיצויים, צווי מניעה וצווי עשה. […] סעדים כאמור מוענקים בבתי המשפט הרגילים, ולא בבית-משפט זה בכושרו כבג”ץ. ככלל, בית-משפט זה לא יעשה שימוש בסמכותו לדון בעניין כלשהו כשבידי העותר הניצב לפניו יש סעד חלופי יעיל שטרם מוצה על ידיו”.

* פורסם לראשונה החלון המבזקים של אתר זה בשעה 16:54