העליון דחה ערעור של המדינה לגבי מעצרו של נאשם בפרשת “טלגראס”; מותיר על כנה החלטת מחוזי על מעצר הנאשם בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים

בית-המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור של המדינה לגבי מעצרו של נאשם בפרשת “טלגראס” והותיר על כנה החלטת בית-משפט מחוזי על מעצר הנאשם בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים.

כבוד השופטת יעל וילנר כתבה בין היתר בהחלטתה מיום 27 במאי 2020 [בתיק בש”פ  3397/20]:

“ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו – 1996 על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב’ השופט ע’ דרויאן-גמליאל) במ”ת 42277-04-19 מיום 25.5.2020 בגדרה קיבל בית-המשפט המחוזי את הבקשה לעיון מחדש בהחלטת המעצר והורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בתנאים מגבילים.

“המשיב הוא אחד הנאשמים ב”פרשת הטלגראס”, פרשה רחבת היקף של עבירות סמים באמצעות רשת מאורגנת שפעלה על בסיס תוכנת העברת המסרים “טלגרם”.

“[…] בתמצית אציין רק כי על-פי כתב האישום מיום 18.4.2019, המשיב היה חלק מהדרג הניהולי הבכיר ברשת, ושימש, יחד עם נאשמת נוספת, כ”ראש ענף בקרת סחר” (ניהול ערוצי הפרסום של סוחרי הסמים), ובהמשך שימש בתפקיד מקביל לסמנכ”ל משאבי אנוש. בתוך כך, המשיב הנחה ועדכן את המנהלים והעובדים ברשת הטלגראס בנהלים שונים, קיבל עדכונים יומיים וחודשיים לגבי היקף פעילותם של המנהלים והעובדים וחישב את שכרם. במקביל, שימש המשיב גם כראש “ענף אכילים”, ענף פעילות שפרסם מוצרי קנאביס לצריכה באכילה. בתמורה לעבודתו ברשת, קיבל המשיב שכר חודשי בסך של 16,000 ש”ח וכן קנאביס. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של ניהול ארגון פשע לצד עבירות סמים רבות וחמורות. בנוסף, מיוחסת למשיב שותפות עם אחרים לביצוע עבירות מס והלבנת הון בסכום של 30,000,000 ש”ח בגין הכנסות הארגון וכן עבירות מס והלבנת הון של לפחות 190,000 ש”ח בגין שכרו עבור פעילותו בארגון.

“בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו, ובקשתה התקבלה על-ידי בית-המשפט המחוזי.

“ערר שהגיש המשיב לבית-משפט זה נדחה בהחלטת השופט עמית בהחלטה מיום 23.9.2019, בו נדונה בעיקרו של דבר סוגיית הראיות לכאורה בדבר מעמדו של המשיב במסגרת הארגון. בהחלטה זו נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב היה במעמד בכיר ברשת הטלגראס, עמד בקשר עם הבכירים בארגון, נשא בתפקיד חשוב שאפשר את תפקוד המערכת באופן שוטף ונתפס בעיני המשתמשים כגורם בעל סמכות וידע. כן נקבע כי נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מסוכנות וחשש מפני שיבוש הליכים. נקבע עוד כי למשיב הבנה וכישורים טכנולוגיים המוסיפים לחשש ולמסוכנות האמורים. השופט עמית הוסיף וציין כי גם ההחלטות על מעצרם של נאשמים נוספים בפרשה מקשות על שחרורו של המשיב. לבסוף צויין בהחלטה כי נסיבותיו המשפחתיות של המשיב, היעדר הרשעות קודמות והעובדה כי זה מעצרו הראשון, הצפי להתמשכות ההליך המשפטי, וחקירתו הראשונה בה ניתן לזהות סימני הכאה על חטא והבנה של גודל טעותו – כל אלה הקשו על קבלת ההחלטה לדחות את עררו של המשיב, אך החלטה זו התקבלה נוכח “כף שיקולי המעצר שכנגד”, והקושי לראות בנקודת הזמן הנוכחית חלופת מעצר שתפיג את עילות המעצר.

“משלא נסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים, הגישה המדינה בקשה לבית-משפט זה להארכת מעצרו בתשעים ימים, ובהחלטה מיום 30.1.2020 קיבל השופט א’ שטיין את הבקשה. ואולם, בהחלטתו ציין השופט שטיין כי התיקים העיקריים בפרשה אינם קרובים (בלשון המעטה) לשלב ההוכחות, וכי מכל מקום שלב ההוכחות עצמו יהיה מורכב וממושך. בהמשך לכך, צויין כי לקראת בקשה נוספת להארכת המעצר של המשיב (כמו גם נאשמים נוספים בפרשה) יהיה על המדינה להתייחס לשורה של פרמטרים ולהבחנות בין נאשמים “שמעצרם מאחורי סורג ובריח הוא תנאי-שאין-בלתו להתמודדות עם מסוכנתם כמי שעלולים לעבור עבירות נוספות, לשבש הליכים או להימלט מאימת הדין, לבין אלו שניתן לשחררם לחלופת מעצר כזאת או אחרת, לרבות מעצר תחת פיקוח אלקטרוני, כשכל חלופה כאמור מגובה בתנאים מגבילים קשיחים ובביטחונות כספיים משמעותיים”.

“לטענת המדינה, בהתאם למתווה שהוצג בהחלטת השופט שטיין שוחררו נאשמים שונים בפרשה לחלופות מעצר. ואולם, עמדת המדינה הייתה כי אף בהתאם למתווה האמור אין מקום לשחרורו של המשיב או להעברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני. משכך, ומשחלפו 90 ימים נוספים, הגישה המדינה בקשה נוספת (שניה) להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

“[…] ביום 7.4.2020 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר לבית-המשפט המחוזי אשר הורה על קיום דיון בבקשה ועל עריכת תסקיר משלים בעניינו של המשיב. בתסקיר המשלים שנערך בעניינו של המשיב והתקבל ביום 14.5.2020 צוין כי ההתרשמות מהמשיב היא כי בעיתוי הנוכחי צומצם הסיכון הנשקף ממנו להפרת תנאי מעצר תחת פיקוח וכי המפקחים המוצעים (הוריו, אשתו והוריה) מבינים את תפקידם ומהווים עבור המשיב דמויות משמעותיות ומציבות גבול. כן העריך שירות המבחן כי פחת הסיכון להישנות התנהלות עבריינית מצד המשיב. משכך, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית חמיו בפיקוח המפקחים המוצעים. כן הומלץ על הגבלת השימוש באמצעים אלקטרוניים ועל הטלת צו פיקוח מעצר של שירות המבחן במשך ששה חודשים.

“לאחר קבלת התסקיר והדיון שהתקיים בבקשה, קיבל בית-המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון מחדש, והורה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני בבית חמיו בתנאים מגבילים. בין התנאים המגבילים השונים נקבע גם כי נאסר על המשיב כל שימוש באינטרנט ואף להחזיק או לעשות שימוש בטלפון חכם, וכי עליו להפקיד 40,000 ש”ח במזומן או בערבות בנקאית”.

על החלטת בית-המשפט המחוזי נסב הערר של המדינה. “בעררה ובדיון שנערך בפני היום טוענת המדינה כי בית-המשפט המחוזי לא ציין ולא שקל את היות המשיב מנהל בארגון פשיעה, על המסוכנות הגבוהה הנגזרת מכך. כן נטען כי בית-המשפט המחוזי לא איזן נכונה בין שלל השיקולים העומדים על הכף, וכי בנסיבותיה החמורות של הפרשה מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני אינו מבטיח את מטרות המעצר. בתוך כך, שבה והדגישה המדינה את פרטי האישומים בהם מואשם המשיב, את מעמדו הבכיר ברשת הטלגראס, את יכולותיו הטכנולוגיות ואת מעורבותו בשיבוש הליכים והתחמקות מרשויות אכיפת החוק. המדינה אף טוענת כי גם התסקיר שערך שירות המבחן לא נתן מענה מספק לחששות העולים משחרורו של מי שהוא בעל יכולות טכנולוגיות וניהוליות משמעותיות, ואינו מרחיב דיו בשאלת עמדותיו של המשיב לגבי עצם ביצוע העבירות אלא עוסק בעיקר במחירים שהמשיב משלם בשל ההליך המתנהל נגדו.

“בנסיבות אלה, ונוכח טיב העבירות שיוחסו למשיב, תפקידו הייחודי, הבכיר והמשמעותי ברשת, ובהעדר כל השוואה בינו ובין נאשמים אחרים בפרשה ששוחרו לחלופת מעצר או שנעצרו בפיקוח אלקטרוני, נטען כי לא השתנתה נקודת האיזון בעניינו לעבר מעצרו בפיקוח אלקטרוני. עוד נטען כי נאשמים אחרים שמעמדם דומה לשל המשיב, ואף פחות משלו, נותרו עצורים במעצר מאחורי סורג ובריח”.

בפתח הכרעת השופטת נאמר כי “לאחר העיון בערר ונספחיו, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

“אמנם כן, כפי שצויין בהחלטות קודמות שדנו במעצרי הנאשמים בפרשה, למעמדו של המשיב ברשת הטלגראס משקל משמעותי בהחלטה בעניין מעצרו. מעמדו הבכיר של המשיב ברשת, כפי שתואר בפסקה 20 להחלטת השופט עמית, מעלה כי למשיב היה תפקיד מרכזי בפרשה, כי הוא קישר בין ההנהלה לבין הפעילות השוטפת ברשת וכי הוא נתפס על-ידי המשתמשים כגורם בעל סמכות וידע. משכך, מובן כי המסוכנות הנובעת מהמעשים המיוחסים למשיב ומהעבירות בהן הוא מואשם גבוהה, וזאת אף בהשוואה לנאשמים רבים נוספים בפרשה, שמעמדם ברשת היה זוטר. משכך, ומאחר שלא נמצא אמצעי פוגעני פחות לאיון מסוכנותו של המשיב עד כה, במשך 14 החודשים האחרונים הוא מצוי במעצר מאחורי סורג ובריח.

“ואולם, בנקודת הזמן הנוכחית, בה צפוי כי ההליך העיקרי יימשך עוד תקופה ארוכה, ולנוכח התסקיר החיובי בעניינו של המשיב כמו גם ההתרשמות כי המפקחים המוצעים מתאימים למשימת הפיקוח, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי”.

“[…] משכך, ומבלי להקל ראש בחומרת המעשים המיוחסים למשיב ובמסוכנות הנלמדת מהן […] לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים משמעותיים.

“נוכח כל האמור לעיל – דין הערר להידחות בעיקרו, והחלטת בית-המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים תעמוד על כנה. ואולם, על המשיב להפקיד סך של 100,000 ש”ח במזומן או בערבות בנקאית, ולא 40,000 ש”ח כפי שנקבע”.

הערת עורך Read IT Now: החלטות קודמות של בתי-משפט לגבי דמויות שונות בפרשת “טלגראס” ניתן למצוא כאן.