העליון דחה בקשת רשות ערעור של בזק ו- 13 נושאי מישרה לשעבר – נגד החלטת ביניים של מחוזי בייצוגית נגדם (המתנהלת מתחילת 2015)

בית-המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ ו- 13 ממלאי תפקידים בחברה לשעבר, נגד החלטת ביניים של מחוזי בייצוגית נגדם. המבקשים הנספים הם: שאול אלוביץ’, סטלה הנדלר, טלי סימון, יצחק אידלמן, מרדכי קרת, אור אלוביץ’, אורנה אלוביץ’ פלד, עמיקם שורר, רמי נומקים, אלדד בן משה, יהושע רוזנצוייג, פליקס כהן ויאיר דוד.

את התביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) הגישה בתחילת שנת 2015 חברת ע.א.ד.א ליעד אחזקות (2006) בע”מ.

כבוד השופטת ענת ברון כתבה בין השאר בהחלטתה [רע”א 7602/21] שפורסמה ב- 17 בנובמבר 2021:

“לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.10.2021 (השופט מ’ אלטוביה) ב-ת”צ 44126-01-15, שעניינה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים וכן למסירת שאלון שהוגשה בגדרי תובענה שאושרה כייצוגית.

“תמצית הרקע העובדתי וההחלטה בבקשת הגילוי – המשיבה, ע.א.ד.א ליעד אחזקות (2006) בע”מ הגישה במהלך שנת 2015 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשים, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ ונושאי המשרה בה. עניינה של בקשת האישור בהסתרת מידע מהותי מציבור משקיעי בזק ובמחדלי דיווח לכאוריים לבורסה לניירות ערך מצד המבקשים. בקשת האישור הוגשה בשם בעלי המניות של בזק בתקופות הרלבנטיות, ונדרשו בה פיצויים כספיים בגין ההפסדים שנטען שנגרמו לחברי הקבוצה.

“מחדלי הדיווח הנטענים נוגעים לשני מהלכים שעל פי הנטען היו בעלי השפעה שלילית על עסקי בזק – ‘הפחתת דמי קישור הגומלין’ ו’רפורמת השוק הסיטונאי’.

“בתמצית יצוין כי ביום 2.5.2012 החליט שר התקשורת לקדם את התחרות בשוק התקשורת באמצעות רפורמה, שלפיה בעלי תשתיות תקשורת נייחות כלל ארציות – כגון בזק – יחויבו במכירת שירותים סיטונאיים לבעלי רישיונות תקשורת; ובאופן הזה בעלי הרישיונות יוכלו לספק את אותם שירותים ללקוחות ובכך להתחרות בבעל התשתית. בהמשך לרפורמה, במהלך חודש פברואר 2013 נמסרה לבזק כוונת משרד התקשורת להפחית את תעריפי קישור הגומלין בעד השלמת שיחה ברשת מפעיל פנים ארצי נייח, ולקבוע תעריף מרבי ואחיד לכל שעות היממה בשיעור של 0.0104 ש”ח לדקה, במקום תעריף של 0.0421 ש”ח בשעות השיא ו-0.0232 ש”ח בשעות השפל – דמי קישור הגומלין הם תשלום שאותו בזק מקבלת בעד קישור מפעיל רשת אחרת לרשת שלה.

“כאמור, ליעד אחזקות טענה שבזק לא דיווחה לבורסה כנדרש בגין אירועים שהתרחשו בעקבות שני המהלכים האמורים.

“בהחלטה מיום 27.8.2018 שניתנה על ידי המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי (השופטת ד’ קרת-מאיר) אושר ניהולה של בקשת האישור כתובענה ייצוגית בשינויים מסויימים. על החלטת האישור הוגשה מטעם המבקשים בקשה לדיון חוזר לפי סעיף 41(ה) לחוק בתי-המשפט, התשמ”ד – 1984; ובהתאם התקיים דיון חוזר בהחלטה לפני המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בהרכב של שלושה שופטים (ת”א 68338-10-18, השופטים ח’ כבוב, ס”נ, ר’ רונן ו-מ’ אלטוביה). בפסק דין מיום 1.12.2019 קיבל בית-המשפט את טענות המבקשים ביחס לדיווחים המתייחסים להפחתת תעריף קישור הגומלין וקבע שליעד אחזקות לא הוכיחה ולוּ לכאורה קיומו של נזק כתוצאה מהפחתה זו, ולפיכך נקבע שלא היה מקום לאשר את בקשת האישור ביחס לדיווחים שנבעו מהפחתת דמי קישור הגומלין.

“מנגד, בפסק הדין בדיון החוזר דחה בית-המשפט המחוזי את טענות המבקשים בנוגע לדיווחים הנוגעים לרפורמת השוק הסיטונאי; ובית-המשפט אישרר את קביעת החלטת האישור שלפיה לכאורה היה על בזק לפרסם דיווח מיידי בדבר ההזמנה שהוצאה לשימוע ציבורי שפורסמה באתר משרד התקשורת ביום 9.6.2013. בהזמנה זו פורטו השירותים הסיטונאיים שיהיה על בזק למכור על גבי תשתיות התקשורת הנייחת שלה, בהם תחום הטלפוניה; ובפסק הדין הוטעם שבשל חשיבות תחום הטלפוניה לבזק, היה עליה לדווח על הזימון לשימוע רשימת השירותים. נוסף לזאת, בית-המשפט המחוזי אישרר את הקביעה בהחלטת האישור שלפיה הדיווח המיידי ביחס להזמנה אחרת לשימוע שהתקבלה ממשרד התקשורת ביום 16.1.2014 היה לכאורה חסר ומטעה. בהזמנה זו, שר התקשורת הודיע על כוונתו לקבוע בכפוף לשימוע את המתכונת לאספקת השירותים הסיטונאיים ואת התעריפים המרביים עבור אספקתם. נקבע שבמסגרת הדיווח היה על בזק למסור כל מידע מהותי שנכלל במסמכים שהתקבלו ממשרד התקשורת וקשורים לשימוע התעריפים והיא לא עשתה כן.

“לאחר שניתן פסק הדין בדיון החוזר, הצדדים פנו בהמלצת בית-המשפט להליך גישור; אולם זה לא צלח, ועל רקע הקביעות בדיון החוזר הורה בית-המשפט המחוזי ביום 27.5.2020 לליעד אחזקות להגיש כתב תביעה מתוקן בתובענה הייצוגית.

“כעבור מספר חודשים, בתום דיון קדם משפט שנערך ביום 5.1.2021, הורה בית-המשפט כי הליכי הגילוי, עיון ושאלונים יסתיימו עד ליום 15.3.2021. בהמשך לכך, באי-כוחה של ליעד אחזקות פנו ביום 15.3.2021 לבאי-כוח המבקשים בבקשה לגילוי מסמכים ומסירתם וכן בבקשה למתן מענה לשאלון. לאחר שהמבקשים נענו בשלילה לדרישת הגילוי, ביום 27.5.2021 ליעד אחזקות הגישה לבית-המשפט בקשה לגילוי ועיון במסמכים ולמתן מענה לשאלון. בבקשת הגילוי ליעד אחזקות עתרה להורות למבקשים לגלות ולמסור לה את כל פרוטוקולי דירקטוריון בזק וְועדותיו שדנו ברפורמת השוק הסיטונאי בתקופה שהחל מיום 2.5.2012 ועד ליום 21.1.2015; וכל פרוטוקולי ישיבות הנהלת בזק שדנו ברפורמת השוק הסיטונאי בתקופה האמורה. כן עתרה ליעד אחזקות לקבלת המסמכים שהועברו בין בזק או בין יתר המבקשים ובין משרד התקשרות בעת הרלוונטית ועסקו ברפורמת השוק הסיטונאי. לבסוף, ליעד אחזקות ביקשה שבית-המשפט יורה למבקשים להשיב לשאלון המכיל שתי שאלות הנוגעות למספר ישיבות הדירקטוריון שעסקו ברפורמת השוק הסיטונאי ובמידע שנמסר לחברי הדירקטוריון בנושא.

“בהחלטה מיום 4.10.2021, בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשת הגילוי. בהחלטתו, בית-המשפט המחוזי ביקר את העובדה שדרישת הגילוי הוגשה ביום האחרון שנקבע לכך; אולם בית-המשפט מצא לנכון לקבוע שבנסיבות המקרה אין למנוע מליעד אחזקות את האפשרות לקבל לעיונה מסמכים ותשובות שיש בהם כדי לסייע בבירור המחלוקות בהליך. זאת בשים לב למהות הפגם שנפל בהתנהלותה אל מול החשיבות הרבה שנודעת להליכי הגילוי והעיון לגילוי האמת וייעול ההליך השיפוטי; ובהתחשב בכך שרק לאחר הגשת בקשת הגילוי השלימו חלק מהמבקשים את הגשת תצהירי גילוי המסמכים מטעמם. בתוך כך, בית-המשפט דחה את טענת המבקשים שלפיה בקשת הגילוי נוגעת למסמכים הכוללים מידע סודי, ובעשותו כן הדגיש שבעל דין המבקש לחסות מסמך מפני גילויו נדרש לפרט את פרטי המסמך ואת הנסיבות המקנות למסמך חיסיון, ולא די בהעלאת טענות כוללניות בדבר חיסיון.

“[…] המבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור הנדונה ביום 9.11.2021 ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע.

“[…] לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובת ליעד אחזקות.  נקודת המוצא לדיון היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בסוגיות הנוגעות לניהול ההליך, שכן לה הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה עם ההליך שלפניה. בהתאם, הלכה היא שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות בעניין סדרי דין המתקבלות במהלך ניהול ההליך העיקרי, והתערבותה שמורה למקרים חריגים, שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או כאשר נגרם עיוות דין למי מהצדדים. והדברים נכונים גם בהתייחס להליכי גילוי ועיון במסמכים ומתן מענה לשאלונים.

“[…] אשר לטענת המבקשים ביחס לחיסיון חלק מהמסמכים, בדין נדחה טענתם בעניין זה בבית-המשפט המחוזי. ככלל, החיסיון מתפרש על דרך הצמצום והגישה כלפיו היא חשדנית “והטוען לחיסיון – עליו הנטל לייסד זכותו” […] כלומר, “חיסיון” ו”סודיות” אינן מילות קסם שניתן להפריח לחלל האוויר בלא פירוט ראוי, וכאשר טענת המבקשים בעניין זה הועלתה בכלליות ומבלי לבאר באיזה חיסיון מדובר ולגבי אלו מסמכים, אין לשעות לה. עם זאת, מבלי לגרוע מקביעת בית-המשפט, ככל שלמבקשים ישנן טענות כלפי מסמך ספציפי כזה או אחר שאותו הם נדרשים למסור לליעד אחזקות, באפשרותם להגיש בקשה מתאימה לבית-המשפט המחוזי, על מנת שזה ייתן דעתו למסמך טרם שיועבר לליעד אחזקות, ובהתאם יקבע כמיטב חוכמתו את אופן מסירתו, אם בכלל.

“סוף דבר: התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצידה. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות”.